כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeדיוטימהמילים שלוחותכבוד וייקר ל"וותיקים"

    מילים שלוחות

    מילים - כמו חיוך, כמו מבט נוקב - יוצרות אדווה. ידיעה זו מטילה אחריות רבה, ומחדשת תדיר את האהבה לבני אדם. אל תוך הים הרוגש הזה, בו אדוות משלכם נוגעות בי, אני שולחת גם מילים משלי - סיפורים, רשמים, שאלות חיים להתבוננות ושאר פירות (-:}>

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    0

    כבוד וייקר ל"וותיקים"

    כבוד וייקר ל"וותיקים"

    ‎55

    תכנים אישיים  כבוד, ערך, נשמה, שימור, חסכנות

    117 תגובות   יום שלישי, 29/11/11, 10:53

     

     כבוד וייקר ל"וותיקים"

    • ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ •

     

       יש מי שהוגים רעיונות כשהם מדיחים כלים, או במקלחת. אחרים אולי לא יודו שההשראה נחה עליהם דווקא בחדרון הסמוך לה... על כל פנים, הרעיון לפוסט הזה עלה, בעת שהסרתי כבסים מן החבל.

     

       בעודי מחזירה אטבים לסלסלה, עלה בי שמרביתם ברשותי עוד משנת 1985, עם שהחלפתי סטאטוס ושם משפחה... נחשפו החבלים בזה אחר זה ובראשי כבר ערוכה רשימה של שאר "הוותיקים", הנאמנים והטובים, המשמשים אותי עד עצם היום הזה.

     

       סריגים מעשה ידיי, אחדים בני 22 שנים, גם 2 שמיכות  צבעוניות, יפות כחדשות, מבית הורי - 29 שנים אצלי, מכשירים חשמליים בני המחזור של האטבים... אה, עוד משהו, עתיק מכל אלה, שמיכת מוך זהובה שנקנתה לנישואיי הראשונים. רק לרגע תפס את "הבכורה", כי נזכרתי בפריט שהוא-הוא הוותיק שבוותיקים, אלא שנוכחותו הפכה  אותו לכל כך מובן מאליו שנקל לפסוח עליו...

     

       "שולחן לילה", כך נקרא בתרגום מדויק מגרמנית, נקנה כפריט נחוץ בהחלט ליד מיטת נעוריי והוא כבר כבן 57 שנים! לא חשוב שעשה כמה פעמים "הסבה תפקודית", עודנו במלוא אונו, שרוט מעט פה ודהוי מעט שם, לאחרונה אף נצבע בכתום גזר מחייה ובמקומי החדש הוא נושא עליו את מכשיר הפקס המגושם והקר, כשבדפנות מגירתו, כך אני רוצה להאמין, שמור עדיין זכר יומני הראשון, ההוא עם הורד שלימים התפורר...

    ♣

    אין זו רק שאלה של צרכנות שפויה, פרי חינוך מבית, שניתן לתרגמה בחריזה חופשית מגרמנית:

    מה שלא נחוץ

     לזרוק בפח בחוץ

    לשמור רק מה שטוב ושמיש

    כי כסף לא מתגלגל בכביש!

     

    יש נשמה לדברים. בכל נגיעה, לכל מקום שאדם נושא חפץ משלו, הוא מרווה אותו בנשמתו, בנשמת הסיפור של חייו.

    [מסכימה עם  משנתו של ידידי המכורך האהוב, תומאס מוּר]

    ♣

    לכולנו מזכרות מבית הורינו, חלקם אף מדורות קודמים, לא לאלה הכוונה.

    גם לא לפריטים רובצים עד מחנק,  רק משום ש"אין לב" לזורקם.

    מדובר בפריטים שעודם בשימוש, גם לאחר שנים רבות.

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    הנכם מוזמנים לשתף ולחלוק כבוד ראוי

    לפריטים הוותיקים שברשותכם

    ובלבד שיהיו:

    1)  בשימוש פעיל  2) לפחות בני 20 שנה.

     ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    דרג את התוכן:

      תגובות (117)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/11 10:47:
      אי אפשר לככב פעמיים, אבל כל כולי כוכבים. ובכן: אני רק בת 45 (כמעט), ובכל זאת: ספרים מסבא וסבתא שנפטרו כשהייתי בת 14, השמיכה של סבתא, שמסתבר שבכלל אמא הביאה לה אותה, והשמיכה של אבא של טוני, שנפטר לא ככ מזמן, אבל מאוד חסר לי - כיסינו בה את אלעד וזה עשה לי טוב. (-: ועוד כל מיני שמונצעס שליקטתי לי כמזכרות. זה אפילו לא צרכנות, וגם לא אגרנות סתם, זה אנימיזם! לדעת שגם לדברים יש נשמה, שמשהו מהטוב והאהבה של הנשמה של האנשים לה הם היו שייכים עדיין דבוק בהם. או שאנחנו סתם סנטימנטליים? (-;
        22/12/11 22:37:

      תודה, צ. וברוך הבא! ♥

      צטט: צxxx 2011-12-22 10:49:13

      כלבבי! 
        22/12/11 10:49:
      כלבבי!
        18/12/11 22:16:

      גם לי הייתה מכונת כביסה של קריסטל 27 שנים והיא עדיין בסדר, רק עברה לבעלים אחרים...

      אני יכולה לתאר לעצמי איך זה נראה כשהמכונה שלך התחילה לסחוט, כשהיא פתוחה-חה-חה-חה...

      ופעם היינו כמעט שכנות! יבנה אינה רחוקה מרחובות ונס ציונה...

      תודה, חיוש חביבה וגם לך שבוע נפלא וחג אורים שמח! ♥

      צטט: * חיוש * 2011-12-18 18:27:44

      אסתר יקרה לליבינשיקה

      קראתי אותך והתחייכתי לעצמי כי אצלי בדיוק כמו אצלך

      תמיד שמרתי על הדברים שכעת הם ישנים וטובים ופעם ניקנו בעמל רב

      כניראה שלחפצים יש ישות משלהם והם מוכירים תודה לאלו ששומרים עליהם

      ומוסיפים לשרת אותנו..... ((-:

      אותם אטבים ישנים וטובים מלווים אותי עוד כשעברתי ליבנה לפני 29 שנה

      האטבים בימינו מתרסקים מעליהם אחרי שבוע על החבל (-:

      כל הריהוט בביתי עוד מימים ימימה מאז נישואיי

      ואני אחלוק כאן כבוד בזכותך ביחוד למכונת הכביסה שלי קריסטל שקיבלתי במתנה

      בעת המעבר ליבנה ( לפני 29 שנה)היא עדיין משרתת אותי נאמנה למרות

      שדלת הפתח העליון שלו כבר מזמן התפרק מציריו ((((((((-:

      בכל פעם שאני מפעילה את מכונת הכביסה אני חייבת להניח את הדלת בדיוק

      רב חחחחח פעם אחת שכחתי להניח את הדלת ובטח את

      מתארת לעצמך מה קרה כשהמכונה התחילה בסחיטה חחחחחחחחח

      כל פעם כשהיא מסיימת את עבודתה - אני אומרת לה תודה ובליבי מבקשת

      שתעבוד גם בפעם הבאה (-:

      הרבה צמחים שגדלו בבית הוריי ביפו בילדותי עדיין משמחים את ליבי

      שנים על גבי שנים בעציצים שעברו איתי מיבנה לכאן בבאר שבע

      תודה יקירה ומאחלת לך ולי שהוותיקים האלו ישרתו אותנו נאמנה

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, אסתר יקירתי

      שבוע ניפלא וחג אורים שמח

       

        18/12/11 22:09:

      "הלב לא נותן להשליך"...

      אבל התבונה מצווה ואז אני מעבירה הלאה, כי -

      עם מה שלי מיותר, מישהו אחר יהיה מאושר

      חברה ב', העבירה לילדים...

      [זו מהדרמה דילמה הפיקנטית שני מאגים ושלוש מטריות]

      תודה, רומפיפיה ♥

      צטט: רומפיפיה 2011-12-17 18:42:56

      כל כך הרבה דברים בבית.

      חלקם בשימוש, רובם סתם

      שוכבים מעלים אבק.

      יש לי שידות עתיקות באמת,

      אינסוף של סרויסים.

      חדשים בני 30 ויותר. מי צריך?

      פשוט ,הלב לא נותן להשליך

      ועוד כהנה וכהנה...

       

        18/12/11 18:27:

      אסתר יקרה לליבינשיקה

      קראתי אותך והתחייכתי לעצמי כי אצלי בדיוק כמו אצלך

      תמיד שמרתי על הדברים שכעת הם ישנים וטובים ופעם ניקנו בעמל רב

      כניראה שלחפצים יש ישות משלהם והם מוכירים תודה לאלו ששומרים עליהם

      ומוסיפים לשרת אותנו..... ((-:

      אותם אטבים ישנים וטובים מלווים אותי עוד כשעברתי ליבנה לפני 29 שנה

      האטבים בימינו מתרסקים מעליהם אחרי שבוע על החבל (-:

      כל הריהוט בביתי עוד מימים ימימה מאז נישואיי

      ואני אחלוק כאן כבוד בזכותך ביחוד למכונת הכביסה שלי קריסטל שקיבלתי במתנה

      בעת המעבר ליבנה ( לפני 29 שנה)היא עדיין משרתת אותי נאמנה למרות

      שדלת הפתח העליון שלו כבר מזמן התפרק מציריו ((((((((-:

      בכל פעם שאני מפעילה את מכונת הכביסה אני חייבת להניח את הדלת בדיוק

      רב חחחחח פעם אחת שכחתי להניח את הדלת ובטח את

      מתארת לעצמך מה קרה כשהמכונה התחילה בסחיטה חחחחחחחחח

      כל פעם כשהיא מסיימת את עבודתה - אני אומרת לה תודה ובליבי מבקשת

      שתעבוד גם בפעם הבאה (-:

      הרבה צמחים שגדלו בבית הוריי ביפו בילדותי עדיין משמחים את ליבי

      שנים על גבי שנים בעציצים שעברו איתי מיבנה לכאן בבאר שבע

      תודה יקירה ומאחלת לך ולי שהוותיקים האלו ישרתו אותנו נאמנה

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, אסתר יקירתי

      שבוע ניפלא וחג אורים שמח

        17/12/11 18:42:

      כל כך הרבה דברים בבית.

      חלקם בשימוש, רובם סתם

      שוכבים מעלים אבק.

      יש לי שידות עתיקות באמת,

      אינסוף של סרויסים.

      חדשים בני 30 ויותר. מי צריך?

      פשוט ,הלב לא נותן להשליך

      ועוד כהנה וכהנה...

        15/12/11 09:45:

      הרגשת השחרור הזו מוכרת לי היטב, כי אינני אגרנית מטבעי. [טיפוס ב' בדרמה דילמה 2 מאגים ו-3 מטריות, משקפת אותי במידה מסוימת, כמו גם א', שהרי לכן זו דרמה דילמה...]

      תודה, אפרתי ♥

      [חזרתי מזה זמן מה, אם כי בנוכחות מופחתת. שמחה מאוד לחדש את החברטואליות שלנו!]

      צטט: daaaag 2011-12-15 08:48:29

      האדם הוא הזכרונות שלו, ולכן לעיתים קשה להיפרד מחפצים. אך חפצים הם רק חפצים. מרגישה מאוד משוחררת אחרי שנפרדת מדברים שרק תופסים מקום בארון ללא כל שימוש..

       

        15/12/11 08:48:
      האדם הוא הזכרונות שלו, ולכן לעיתים קשה להיפרד מחפצים. אך חפצים הם רק חפצים. מרגישה מאוד משוחררת אחרי שנפרדת מדברים שרק תופסים מקום בארון ללא כל שימוש..
        14/12/11 21:47:

      באחת התגובות שלי הזכרתי שלפני שנים אמרו על האריגים הסינטטיים אותם אין צורך לגהץ, "כבס ולבש". היום, כפי שגם את מעידה בדברייך, יתאים לומר "כבס וזרוק"!

      תודה, מכבית, גם על עצם הביקור ♥

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2011-12-14 12:37:11

      אצלי עולים רעיונות בעיקר במקלחת או בנהיגה. אבל גם בטיול, שרגע שאיפת האויר בחוץ (בורחת מהמחשב) בהליכה וברכיבה על אופניים. ובאשר לחפצים - יש מהם אהובים ומשרים תחושת בית, ובאשר לשימושיים - מצאתי שקשה להשיג אטבים באיכות סבירה, וכך גם האריגים בני זמננו הם לרוב "תוצרת סין סוג ד'" שמתכלים תוך שתי כביסות...

       

      אצלי עולים רעיונות בעיקר במקלחת או בנהיגה. אבל גם בטיול, שרגע שאיפת האויר בחוץ (בורחת מהמחשב) בהליכה וברכיבה על אופניים. ובאשר לחפצים - יש מהם אהובים ומשרים תחושת בית, ובאשר לשימושיים - מצאתי שקשה להשיג אטבים באיכות סבירה, וכך גם האריגים בני זמננו הם לרוב "תוצרת סין סוג ד'" שמתכלים תוך שתי כביסות...
        11/12/11 18:28:

      אכן, לא פעם דווקא כשהדעת מוסחת מה"עיקר", יהא אשר יהא, די בצליל כלשהו, תמונה חולפת או ניחוח להציף את התודעה באסוציאציה מפרה, מבלי להיות ערים לגורם שעורר אותה.

      כשה"בון-טון" הוא לחדש ולהתחדש, שאלת הצורך כלל אינה רלווונטית. פעם קשרו לאריגים הסינטטיים את הסמליל "כבס ולבש" היום אנחנו בעידן "קנה, לבש, וקנה חדש!"

      תודה, רוקם ♥

      צטט: רוקם 2011-12-11 11:42:26

      רעיונות אין להם מיקום מסויים היכן הם עולים ולפעמים רעיונות גדולים באים בהיסח הדעת ללא הודעה מוקדמת. ולעצם הפריטים כל עוד בלב פנימה שמורה הנוסטלגיה והפריטים הישנים לא נס ליחם אז לא צריכה להיות מניעה מלהשתמש בהם ולהינות מיוקרת השנים. אלא שבימינו נוהגים להמיר ולהחליף כל דבר בין טוב בין רע

       

        11/12/11 11:42:
      רעיונות אין להם מיקום מסויים היכן הם עולים ולפעמים רעיונות גדולים באים בהיסח הדעת ללא הודעה מוקדמת. ולעצם הפריטים כל עוד בלב פנימה שמורה הנוסטלגיה והפריטים הישנים לא נס ליחם אז לא צריכה להיות מניעה מלהשתמש בהם ולהינות מיוקרת השנים. אלא שבימינו נוהגים להמיר ולהחליף כל דבר בין טוב בין רע
        11/12/11 11:07:

      שרטטת תמונה מאוד מוחשית לעששית.

      איזה יופי שהמזכרת הזו מאירה לך את החיים מראשיתם...!

      תודה, נויתי ♥

      [התמונה שונה. אם את היא נויתי "של מזמן", כי אז אני זוכרת את קולך המלאכי שליווה את שירייך, מלוּוה בפריטה על הגיטרה שבדיוק רכשת...]

      צטט: naviti 2011-12-10 19:18:00

      בית קטן עשוי גומי רעפים אדומים , חלונות מארבעת צדדיו,ודמויות מציצות ,,הוא למעשה בית מנורת לילה שמלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד מבית הוריי..

       

        10/12/11 19:18:
      בית קטן עשוי גומי רעפים אדומים , חלונות מארבעת צדדיו,ודמויות מציצות ,,הוא למעשה בית מנורת לילה שמלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד מבית הוריי..
        10/12/11 13:37:

      מישהו השווה את המחשבות לקופיפים המנתרים מענף לענף... בעוד שאיננו יכולים להיות אחראים למחשבותינו "הקופיפיות", ניתנת לנו האפשרות להתבונן באותן מחשבות שטורדות את מנוחתנו וללמוד משהו חדש על עצמנו... 

      עם שהזכרת את יונג, עלה בי ספרהּ הנהדר של מטפלת יונגיאנית בשם קלאריסה פינקולה אסטס, "רצות עם זאבים".

      תודה, איריס, על הביקור והתגובה ♥

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2011-12-09 22:53:25

      ציטוט מספרו של ק.ג יונג: "מחשבות הן כמו חיות ביער, או כמו אנשים בחדר, או כמו ציפורים באוויר, לו ראית אנשים בחדר, לא היית חושב שהם פרי מעשיך או שאתה אחראי להם." (זיכרונות חלומות מחשבות). ציטוט מספר שנמצא אצלי מעל ל-20 שנה....אני מניחה שהמחשבות עולות איפה שאנחנו קשובים לעצמינו או ל..... פוסט מקסים :-) תודה.

        10/12/11 13:21:

      צטט: טומבוי 2011-12-09 10:31:45

      לי יש בחדר השינה את כוננית העץ של סבתא שלי... עליה עמד רדיו ענק... וסבא היה מחפש תחנות....

      יכולה לראות בדמיוני את הכוננית ועוד יותר את הרדיו בקופסת העץ עם העינית הירוקה במרכז, לכיוונון מדויק של התחנות...

      בטוחה שהכוננית תעבור איתך בנדודי חייך, אם יהיו כאלה... 

      תודה, זיסלה ♥

      ציטוט מספרו של ק.ג יונג: "מחשבות הן כמו חיות ביער, או כמו אנשים בחדר, או כמו ציפורים באוויר, לו ראית אנשים בחדר, לא היית חושב שהם פרי מעשיך או שאתה אחראי להם." (זיכרונות חלומות מחשבות). ציטוט מספר שנמצא אצלי מעל ל-20 שנה....אני מניחה שהמחשבות עולות איפה שאנחנו קשובים לעצמינו או ל..... פוסט מקסים :-) תודה.
        9/12/11 10:31:
      לי יש בחדר השינה את כוננית העץ של סבתא שלי... עליה עמד רדיו ענק... וסבא היה מחפש תחנות....
        5/12/11 18:56:

      צטט: דיוטימה 2011-12-05 11:32:50

      קראתי אותך פעם וכעבור יממה שוב והרגשתי אותך, בעיקר בין השורות...

      אם להצטער או לא - רק את מרגישה.

      הרהור שעלה בי למקרא מעברייך הרבים - יש משהו חופשי, משחרר, כשאדם יכול על נקלה להחליף מקום, מבלי להתקע עם חפצים מיותרים או אנשים לא אפקטיביים מעברו.

      תודה, ג'אן ♥

      צטט: ג'אן דארק 2011-12-04 10:07:50

      יקירתי המעמיקה,
      לצערי או שלא, איני יכולה למנות ולו פריט אחד שמלווה את חיי תקופה ארוכה כל-כך, אולי משום שאני צעירה מידי לפריטים בני 20 ומעלה, אולי משום שמעולם לא היכיתי שורש ועברתי עשרות דירות במהלך חיי, וממעבר למעבר עוד פריט נשאר מאחור או נתרם למישהו אחר, ואולי משום שאין בעברי משהו להתרפק אליו, פה ושם יש תכשיט (לא בשימוש) או כסות מיטה משומשת, אך אין הם מעידים על משהו מהותי. יחד עם זאת פריט אחד כן זכור לי לטוב, שולחן עבודה מתקפל, שהיה מאוד יחודי ונוח, אשר עבר אליי מבית סבתי עליה השלום, כשבדרך הוא עבר כמה דודות, כמה כתובות והרבה ידיים, ואפילו אותו העברתי הלאה ותרמתי אותו לבן זוגי באחד ממעברי הדירה שעשיתי, רק משום שלא היה לי איפה לאחסן אותו...

      אז כן, יש גם כאלה...
      ג'אן

       

       

        5/12/11 11:23:

      יופי!

      שמחה שהפוסט הזה נמצא מועיל!!

      תודה, יואל ♥

      צטט: YoelHarel 2011-12-04 06:47:19

      סיבכת אותי. עד שהגעתי להכרה שצריך לזרוק דברים...

       

        5/12/11 11:20:

      משערת שאיש אינו אוהב דברים ישנים בגלל היותם ישנים,

      אלא בעבור ערכם הרגשי/רוחני.

      מי שעסוקים ברכישה מתמדת, אפשר שהם סבורים

      כי התחדשות חיצונית משנה משהו במהות הפנימית...

      תודה, יעל ♥

      צטט: יעל רפואה משלימה 2011-12-04 05:36:28

      כנראה, זה עניין של אופי: יש אנשים שמעדיפים דברים ישנים ויש כאלה שמעדיפים דברים חדשים ומחליפים בכל הזדמנות.

       

        4/12/11 21:24:

      נוטים לומר שכל מה שהיה פעם טוב  ממה שרווח כיום - כך לגבי החומר וכך לגבי  טבעם של בני האדם. אבל ברור שאין שבחו של שולחן העבודה שלך בחזקת "שבח נוסטלגי", כי באמת יצרו פעם על פי קודים אחרים... גם שולחן העבודה שלי "מהנהן", אף כי צעיר הוא משלך ב-5 שנים...

      כשמעבירים הלאה, שניים נהנים - הנותן והמקבל!

      תודה, נעמה ♥

      צטט: נעמה ארז 2011-12-03 20:58:44

      יש לי שולחן עבודה שהוא בן יותר מ50 שנה. הוא עשוי מעץ אלון ועד היום לא מצאתי שולחן בנוי כל כך טוב כמוהו. אבל בדרך כלל אני אוהבת להעביר הלאה חפצים. שתהיה זרימה בבית.

       

        4/12/11 21:11:

      את נחשבת ועוד איך...!!!

      והגם שאת מעידה על עצמך שאת עדיין בשימוש פעיל, אף כי מניין שנותייך עבר את ה-20, מילתך עבורי - כהצהרה של עשרה עדים!! חיוך

      תודה, ג'ודי'לה ♥

      צטט: judi.m 2011-12-03 18:46:43

      חיוךאני נחשבת?

      אני עדיין בשימוש פעיל ולפחות בת קריצה20

      אבל אחשוב על עוד משהו ואשוב...

       

        4/12/11 21:05:

      הה, איזה יופי של "חברה" למזכרת!!

      בובה כל כך דומה לזו, שלחה לי דודתי מהונגריה לפני למעלה מששים שנה...

      אני שמחה שלא התעצלת להורידה מהמדף, לנער ממנה את האבק ולשתף את כולנו ב"ענתיקה" המקסימה הזו.

      תודה, Arkana, גם על איחולייך הטובים ♥

      צטט: Arkana 2011-12-03 16:04:28

      שלום אסתר, גם אני מצטרפת לאיחולי הבריאות של כולם...

      הפוסט שלך גרם לי להוריד את הבובה הראשונה שלי מהמדף, לנער ממנה את האבק ולהחיות את הזיכרון שלה דרך הצילום...

      הבובה בת יותר מ-50 שנה, אימי קנתה לי אותה כדי שתהייה לי לחברה, בדרכינו לארץ...

      ''

       

       

       

        4/12/11 17:32:

      איזו תגובה מחממת לב, גילינקה, תודה! גם אני אוהבת אותך יותר מהצבע שלי [סגול]...

      המשפט היפה שלך הזכיר לי את סרט ישן - "אהבת אחר הצהריים", עם מוריס שבלייה ואודרי הפבורן המתוקה, בתור ביתו וגם גרי קופר במלוא הדרו...

      כשהיא אומרת כלאחר יד, PAPA, I LOVE YOU,

      הוא משיב לה מהורהר: I LOVE YOU MORE...

      אח, איזה סרט... אם לא ראית, חפשי אותו, רומנטיקה כמו שאנו אוהבות...♥

      צטט: גלילה ונגרוב 2011-12-03 13:52:23

      צטט: דיוטימה 2011-12-03 11:00:04

      בדיוק, גיליק! מתוקה ומקסימה בעצמך החיים פירושם זרימה ומה שכבר לא שימושי, יעבור לידיים אחרות, שישמחו בו מאוד. [ראי תגובתי לדן ספרי, לפנייך]

      בתי שומרת על שעון היד המכני של סבא, שעמד מלכת בעת שנפטר... [!] 

      אם אינני טועה, כתבתי על כך ב- פחדים ומציאות

      תודה, גיליק, מתוקה ומקסימה בעצמך (-:}

      [את רואה, זכרתי שאת אוהבת כתום...]

       

      צטט: גלילה ונגרוב 2011-12-01 12:37:18

      את כזאת מתוקה ומקסימה...!!! אני באמת שייכת למיעוט שמעיף מהר כל מה שאיננו נחוץ. אם שנתיים לא לבשתי בגד - הוא עף מהבית. ואחרי מות-הורי לא היססתי לנהוג כך עם חפציהם. אבל שמרתי את שעוני-היד של שניהם. כי שם טמונים סיפורים שמאוד אהבתי.

      אני אוהבת כתום - אבל יותר אני אוהבת אותך

       

       

        4/12/11 17:21:

      כשיזמתי לפני שנים אחדות קבוצת הליכה למבוגרים חיברתי סמליל:

      לחיים בגיל אין גיל

      תודה רבה, יודית'קם [ככה בהונגרית, לא כן?] ♥

      צטט: קנולר 2011-12-02 15:03:31

      מעל לכל אנא הרגישי טוב, אנחנו עוד צעירות!!!

       

        4/12/11 17:16:

      מאז פרסמת את התמונות של כלולות ביתך, יש לי סופסוף קלסתר שאפשר להדביק לך ...

      ודאי תתחברי למוטו שלי בנוסח "תעביר את זה הלאה":

      מה שלי יש די והותר - ישמֵח בו מישהו אחֵר

      תודה, אני'קה. חיבוקים ואהבה גם לך ממני ♥

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-12-02 12:53:41

      דיוטימה יקרה חיבוקים ממני אוהבת אותך בלי או עם ביקורים היתה לי תכונה כזו ועודנה צצה מפעם לפעם אבל אני בשלב שבו אני משתדלת להתפטר מכל מה שלא שימושי 20 שנה תודה לך יקירה

       

        4/12/11 17:02:

      LESS  IS MORE

      הולך מצוין עם גישתי לאט ומעט - גישה שמאפשרת לשים לב לפרטים קטנים ולכבד כל דבר שנמצא בסביבתי.

      פריט יפהפה וצערך על שנותר בניכר מובן עד מאוד. ויטרינה דומה לו מאוד, בשחור, הייתה לאימי בדירתה, כשלמדה רפואה בווינה. בתמונה גיליתי אגרטל 'רוזנטל' ופמוט  מיוחד שנותרו אצלי. אולי יהיה מי שיעריך אותם גם אחריי...

      תודה, זמירה על השיתוף והתמונה שמזינה את הנשמה ♥

      צטט: לחפשולאבד 2011-12-02 08:04:26

      ''

       

      בפוסט שלך יש שני נושאים שכל אחד לחוד ראוי להתייחסות מעמיקה. מתי עולות המחשבות היצירתיות ? בזמן שלאחרים נדמה שאני לא עושה כלום:-) בהייה = אצלי זמן איכות.אבל, גם בהליכה, ניקיון ועישון סיגריה. רגעים וזמנים מבורכים..

      הפריט המצולם, ניתן לי ע"י סבתא שלי כמתנת חתונה. זה היה מזמן. אהבתי אותו עד כדי כך, שכשעברתי לצד השני של כדור הארץ, לקחתי אותו אתי. אני חזרתי משם אבל הוא נשאר... לצערי... היום הוא מן הסתם מקשט סלון של איזו מאדאם בבית זונות בדרום אמריקה...:-(

      באופן כללי, גם אני בעד שימור ושיחזור... ומה שכבר קצת נשרט וכבודו עומעם - מחדשים.

      אבל, גם זורקת הרבה... אין לי קשר אחר מלבד סנטימנטלי לחפצים... ומשתדלת לשמור על מינימליזם.

      לס איס מורחיוך

       

       

       

        4/12/11 16:46:

      ידעתי שתתחברי לגישה הזו.

      כל כך יפה מה שכתבת וראוי להבלטה,

      לטובת המבקרים הבאים.

      יש נשמה לדברים; לכולם; בכל נגיעה;

      עם כל נגיעה

      אדם 'מרווה' חפץ

      חפץ, מרווה אדם

      בנשמת הסיפור

      בנשמת הדברים

      בנשמת החיים

      תודה, צ"ה יקרה ♥

      צטט: צבע השרב 2011-12-02 02:10:49

      ספרים;


      יש נשמה לדברים; לכולם; בכל נגיעה;

      עם כל נגיעה

      אדם 'מרווה' חפץ

      חפץ, מרווה אדם

      בנשמת הסיפור

      בנשמת הדברים

      בנשמת החיים



      תודה על פוסט ענוג דיוטימה יקרה, צ"ה

       

        4/12/11 12:34:

      השתחררות מן המיותר, מזכה שני צדדים בהרגשה נהדרת, כמו במוטו שטבעתי לי:  

      מה שיש לי די והותר - ישמח בו מישהו אחר

      תודה,רחלי ♥

      [כפי שאת רואה, בחרתי להדגיש עיקר חשוב בתגובתך]

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2011-12-02 02:09:54

      בשנים האחרונות אני מיידי פעם עורכת מבצע ,,, ופשוט זורקת או מעבירה ליד שרה , בגדים וחפצים שלי ושל הבנות שלא בשימוש .

      זה תענוג גדול מכניס אנרגיה חדשה ומרענן , גם את המיינד בכללי ....

       

        4/12/11 12:16:

      וואו, הלה, איזה ייצוג יפה ברשותך של "ותיקים ושמישים"...!

      ציפיות כותנה לבנות לכריות, הזכירו לי שיש לי עוד סדין או שניים, לבנים מכותנה אף הם, מן הימים שהיו רק כאלה וכל הכבוד לג'וּסר העמיד!

      תודה, הלה ♥

       צטט: hilasoul 2011-12-01 23:49:48

      בהתייחס להשראה.....אצלי בהחלט קורת במקלחת!...מעניין למה


      ולגבי שיכון ותיקים...יש כבוד...יש לא מעט (סבא נגר)


      שולחן אוכל נפתח (אחד אצלי ואחד אצל אחותי)...נראה לי שבקרוב חוגגים 60


      שולחן קטן


      ציפות כותנה לבנות לכריות


      וג'וסר אחד (גרמני...ברור) שלא מתקלקל כבר 30 שנה וממשיך לייצר מיץ גזר גם אחרי 6 צומות מיצים! (שזה אומר 4 ביום)

       

       

       

        4/12/11 11:00:

      והרי זה העיקר, רונית !!

      את מעידה עליו שהוא עומד בקרטריונים:

      בן 20 שנה לפחות ועדיין משמש אותך - מה עוד תבקש אישה ?! קריצה

      תודה, רונית ♥

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-12-01 23:46:23

      האיש שלי.

       

        4/12/11 10:56:

      אכן כך, השתנו העתים ועמם גם האופנות לרבות פילוסופיית החיים והגישה לצריכה וכן, לדאבוננו, גם לחורפים פנים אחרות מאותו חורף קסום ...

      תודה, מיכאל, גם על איחוליך הטובים. תמיד שמחה לביקוריך ולקרוא משלך ♥

       

      צטט: מיכאל 1 2011-12-01 23:40:06

      בתקופת היותי בקבוץ, חפצים רבים בביתנו היו בני שלושים ואפילו בני חמישים שנה, אבל זה היה כשהורי ז"ל עוד היו בחיים. כיום, בעיר הגדולה, איננו נוהגים לשמור חפצים זמן רב מדי, למעט אולי בגדים, בעיקר מעילים יפים וחמים. לעיתים לתקן חפץ מקולקל עולה יותר מקניית חפץ חדש, ולפיכך אין טעם להמשיך ולאגור. אבל זה נכון שלעיתים נקשרים לחפץ כאילו היתה בו נשמה, למשל לקומקום חשמלי מהסוג הישן, או תנור נפט שהתחממנו ושרדנו בעזרתו חרפים קשים (כן, פעם היו כאלה בארצנו.)      שמרי על עצמך, אסתר יקרה. אני מאחל לך בריאות טובה, ומקוה לראותך כאן הרבה ככל שתוכלי. גם אני לא מופיע כאן הרבה אבל בכל זאת משתדל...

       

        4/12/11 10:47:

      כיף לקרוא את שטף דברייך, יעלי. אפילו את ארשת פנייך בשעת הכתיבה יכולתי לדמות...!

      ומאחר שכבר קראתי גם את סיפורה של השידה "הטורקיזית", שמחליפה צבעים כזיקית, וגילה עולה על ששים שנה, נראה שראויה היא לזכות בתואר "בכירת הוותיקים"!

      כוונת הפוסט מתמצית יפה במילים האחרונות שכתבת - מחשבות על חפצים...

      תודה, יעלי ♥

       צטט: יעל +++ 2011-12-01 23:25:47

      מופתעאטבים מ- 85???!!! היתכן??? מפתיע כמעט כנס פח השמן. אורך החיים שלהם אצלי גובל בשערורייה. ובכן, פשפתי בחפצי, ולא מצאתי כזה... ונזכרתי, איך לפני שבוע בדיוק הלכתי עם בני לקנות פנס לאופניים, והפנס הכי פשוט היה כל כך יקר, אז שאלתי את המוכר (בן קרוב ל- 60 ) : "הי, רגע, מה עם הפנסים השמנים האלו....שהיו פעם..."? אז הוא אמר: "אה, דינאמו! זה היה מדהים, אף פעם לא מתקלקל" :) - "נו....." השבתי.... חייך המוכר הותיק ואמר: "נוווו.... ואיך נוכל להתפרנס עם פטנט כזה?" בקיצור, אסתריקה, לא מייצרים דברים כאלה שנשארים שימושיים לאורך שנים, זו תפיסת עולם צרכנית ועכשווית, ממילא הכל זול ופשוט, ומיועד להחלפה, ולדעתי הדברים היחידים שנשארים לשנים הם אומנות ונוי לא דברים שהם חפצים (יש אמנם, עולה בדעתי, את הסירים האלה מיציקת פלדה, שיכולים לעמוד בהתקפה גרעינית... אך גם עולים בהתאם... בקיצור... אפילו זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל).... מחשבות על חפצים....

       

        4/12/11 10:31:

      איזה סוודר נפלא - הוא מחמם את גופך והזיכרונות הנלווים לו מחממים את ליבך !

      לתהייתך, אם קיימים היום בגדים באיכות כה מדהימה, נצטרך להמתין 34 שנים ולראות אם סריג שקנינו לאחרונה עמד במבחן האיכות... (:

      תודה, אריאלוש ♥

      [ייקח קצת זמן...]

      צטט: אריאלה הוכברג 2011-12-01 21:07:32

      אסתרוש, הנושא מחמם לב. כך שנזכרתי בפריט מחמם שיש עימי מזה 35 שנה. ובכן, הייתי סטודנטית שנה א' בירושלים. סבלתי מהקור בחורף, כי לא הייתי מסוגלת לסבול את תנורי הנפט שחילקו לנו במעונות הסטודנטים, בשיכון האלף שבגבעת רם... בסוף אותה שנה נסעו הורי למסע דילוגים, כפי שהיה אז מקובל, ל- 7 ארצות באירופה במשך חודש אחד. בלונדון הם כמובן ביקרו במקס & ספנסר וקנו עבורי סוודר מאד עבה, ממש בעובי של מעיל. עם סוודר זה העברתי בשלום את החורף של שנה ב' במעונות. והאמת... גם כעת, בעודי עונה לך, אני לבושה באותו סוודר, ששרד את כל 34 החורפים מאז... והוא עדיין שלם, יפה וכמובן מחמם היטב! מצפה לשמוע ממך על שיפור! מעניין אם היום קיימים בגדים באיכות כה מדהימה...

       

        4/12/11 10:20:

      סאלינה הזכירה לי קולבים מעץ והנה את - 2 מגבות ופיסות מסדיני "ליינן" לבנים [לאיזה צורך אני שומרת אותם בעצם...?]

      כל כך מזדהה עם אהבתך לארון הישן. רק לחשוב על מה שכבר הכיל לאורך השנים...

      תודה, ל. ♥

      צטט: פרודת רשתית 2011-12-01 21:01:14

      לפני שבוע תפסתי שיש לי מגבות בנות קרוב לשלושים שנה ויש לי בבית ארון שנבנה שנים בטרם נולדתי. אני אוהבת את זה אם כי את המגבת שמתי כפי שכתבת בפח בחוץ.

       

        4/12/11 10:07:

      יקירתי המעמיקה,
      לצערי או שלא, איני יכולה למנות ולו פריט אחד שמלווה את חיי תקופה ארוכה כל-כך, אולי משום שאני צעירה מידי לפריטים בני 20 ומעלה, אולי משום שמעולם לא היכיתי שורש ועברתי עשרות דירות במהלך חיי, וממעבר למעבר עוד פריט נשאר מאחור או נתרם למישהו אחר, ואולי משום שאין בעברי משהו להתרפק אליו, פה ושם יש תכשיט (לא בשימוש) או כסות מיטה משומשת, אך אין הם מעידים על משהו מהותי. יחד עם זאת פריט אחד כן זכור לי לטוב, שולחן עבודה מתקפל, שהיה מאוד יחודי ונוח, אשר עבר אליי מבית סבתי עליה השלום, כשבדרך הוא עבר כמה דודות, כמה כתובות והרבה ידיים, ואפילו אותו העברתי הלאה ותרמתי אותו לבן זוגי באחד ממעברי הדירה שעשיתי, רק משום שלא היה לי איפה לאחסן אותו...

      אז כן, יש גם כאלה...
      ג'אן

        4/12/11 10:06:

      כל תגובה מפתיעה אותי מחדש!

      חששתי שינודו לי בחמלה על הפוסט מה"בוידעם" והנה רבים באו עם "רשימות מצאי" נכבדות ואת אפילו הגדרת אותו כ"מאוד רלבנטי"! איזה כיף!!

      צוחקים - שיצחקו! הרי זה לא רק עניין של חסכון בהוצאות. שוכחים את היבט הסיפוק שבתיקון, בהשמשה, באלתור שימוש חלופי. אני, על כל פנים, לגמרי איתך בזה (:

      העיקר האיזון, כפי שהוספת במשפט האחרון.

      תודה, דנה ♥ 

      צטט: דנה דייגי 2011-12-01 19:28:18

      היי, פוסט מאד רלבנטי כי בדיוק תיקנתי היום מכשיר רדיו ברכב שלי שבאותו מחיר אפשר היה לקנות חדש . כולם צוחקים עלי שאני מתקנת דברים ישנים במקום לזרוק ולקנות חדש באותו מחיר . יש לי בבית דברים ישנים ואיכותיים ויחד עם זאת אוהבת את הטכנולוגיה החדשה .

       

        4/12/11 06:47:
      סיבכת אותי. עד שהגעתי להכרה שצריך לזרוק דברים...
      כנראה, זה עניין של אופי: יש אנשים שמעדיפים דברים ישנים ויש כאלה שמעדיפים דברים חדשים ומחליפים בכל הזדמנות.
        3/12/11 20:58:
      יש לי שולחן עבודה שהוא בן יותר מ50 שנה. הוא עשוי מעץ אלון ועד היום לא מצאתי שולחן בנוי כל כך טוב כמוהו. אבל בדרך כלל אני אוהבת להעביר הלאה חפצים. שתהיה זרימה בבית.
        3/12/11 18:46:

      חיוךאני נחשבת?

      אני עדיין בשימוש פעיל ולפחות בת קריצה20

      אבל אחשוב על עוד משהו ואשוב...

        3/12/11 16:49:

      לפעמים הנשמה כמו זקוקה למזון אחר מזה המוצע לה ביומיום ובוחרת להתרפק על ימים רחוקים שנחיו בקצב ובאווירה אחרים.

      העיקר לשמור על איזון בין מה שהיה למה שיש.

      תודה, תמו'ש, גם על האיחולים והחיבוק האוהב. גם לך בחזרה ! ♥

      צטט: תמו'ש 2011-12-01 18:45:36

      בזה מעסיקה עצמי רוב הזמן גם חחח אספנית של דברים גם. ובתוכי משוטטת לתקופה לאנשים להם היה שייכים היו הפריטים. בריאות וחיבוק אוהב לך יקירתי

       

        3/12/11 16:41:

      בעיני רוחי יכולתי לראות את כל "האוצר" שלך...

      לא יעזור, עם כל כמה שנזכיר לעצמנו את עיקרי "העידן החדש", שרק ההווה קיים ויש לחיות מרגע לרגע, נמצא שוב ושוב שחיינו עשירים בנכסי העבר, בכל שהרווה את נשמתנו, עדות לתקופות שלמות בחיינו. איזה עושר מאשיר!

      תודה, דליה ♥

      צטט: דליה אלעזר 2011-12-01 18:22:49

      דיוטימה אני אלופה בלשמור פריטים המוני שנים: מכתבי האהבה שקיבלתי מבעלי בכל התקופה של החברות (היינו בצבא ) = 36 שנה! מגבות מטבח שאימי השתמשה בהן בזמן ילדותי, אבי תפר אותן (היה חיט) = 45 שנה! סינרים מתקופת הקיבות של "אז" = 45 שנה! אלה דברים שהזכרונות עוטפים אותי ברכות שאין לתאר....

       

        3/12/11 16:26:

      "הפריט" החשוב ביותר, ללא ספק!!

      מאחלת שיוסיף "לשמש אותך"* לאורך ימים ושנים!
      תודה חמה, יודית'קם, גם על האיחולים הטובים  ♥
                                                                         
      [* משערת שמוכר לך המקור לביטוי שבמרכאות...]

      צטט: קנולר 2011-12-01 17:46:49

      בעלי

       

        3/12/11 16:04:

      שלום אסתר, גם אני מצטרפת לאיחולי הבריאות של כולם...

      הפוסט שלך גרם לי להוריד את הבובה הראשונה שלי מהמדף, לנער ממנה את האבק ולהחיות את הזיכרון שלה דרך הצילום...

      הבובה בת יותר מ-50 שנה, אימי קנתה לי אותה כדי שתהייה לי לחברה, בדרכינו לארץ...

      ''

       

       

        3/12/11 14:40:

      ההה, קולבים מעץ, יופי שהזכרת לי!

      אחד נותר לי, עם קימוּר כדי שחליפתו של אבי המנוח "תשב" עליו טוב. החליפה כבר מזמן איננה אבל הקולב משמש אותי  יפה!

      אני מבינה לרוחך, כמו שכתבתי גם בפוסט, יש נשמה לדברים...

      שמחתי שהפוסט מצא חן בעינייך ותודה, סאלינה גם האיחולים הטובים ♥

      צטט: סאלינה 2011-12-01 14:49:35

      דיוטימה  יקרה,

      ראשית  כל,  שתרגישי  טוב..זה  הכי  חשוב...

      עכשיו  בקשר  לפריטים   "ותיקים",  אני  אחת

      שנקשרת  מאד  לחפצים  וקשה  לי  להיפרד..

       

      נמצאים  אצלי  גם  פריטים  שהבאנו  מחו"ל

      כשעלינו  ארצה  כמו  סירים...שמיכות  ופיילה

      והם  בשימוש  אצלי  עד  היום...

       

      יש  ברשותי  גם  קולבים  מעץ  משנות  ה-50...

      וארון"צ'יק  עם  שתי  דלתות  ששימש  אותנו

      במעברה  ועבר  אליי  (מטעמי  נוסטלגיה)..

      צובעת  אותו  מידי  כמה  שנים  והוא  משמש

      לאחסון  כלי  עבודה  לגינה  ולחצר...

      הרשימה  עוד  ארוכה  אך  אעצור  כאן...

      נושא  יפה  העלית  ותודה  לך  על  כך...

      סאלינה

       

        3/12/11 14:25:

      כמי שעוסק בטכנולוגיה הכי עכשווית שניתן להשיג אני חושב שזה גם עומד בקריטריון הזה:)

      זוהי בדיוק ההוכחה, פינקי, שאתה "בשימוש פעיל מאוד" גם בגיל הנפלא הזה!!

      יופי של דוגמה, תודה! ♥ 

      צטט: pinkason1 2011-12-01 14:47:33

      * הפריט הכי וותיק אצלי זה אני והוא בשימוש פעיל מאוד, קרוב ל 65 שנה אני סוחב את עצמי איתי ואין לי שום כוונה לזרוק, כמי שעוסק בטכנולוגיה הכי עכשווית שניתן להשיג אני חושב שזה גם עומד בקריטריון הזה:) שבת שלום

       

        3/12/11 14:16:

      תודה, חיים (-:} (-:} (-:}

      צטט: hkadman 2011-12-01 13:58:58

      ***

       

        3/12/11 14:11:

      ההה, רשימה נכבדה ערכת כאן וברכות לציון שבאותיות הקטנות... (-:

      מזדהה עם הראייה המפוכחת שלך באשר לערך העתידי של החפצים ששמרנו, אם כי ילדיי, שניהם, מאוד רגשניים, אז בטח ישמרו על כמה שמונצעס, מאלה שעוד נותרו... 

      תודה חמה, רמי'לה, גם על איחולי ההחלמה והרגשת החסר. חיממת את ליבי ♥

      צטט: רמיאב 2011-12-01 13:13:08

      ראשית ברכות, שתשובי לאיתנך ותבואי לעתים קרובות. את חסרה המון...

      חיוך 

      ול"חפצים הישנים".

      מה זה 20 שנה בחיי הותיקים?.. זה כמו אתמול. 

      בביתי יש חפצים שימושיים עוד ממתנות החתונה

      (בסוד... זה עתה עבר עליהם יובל... שששששש, לא אמרתי כלום.). קריצה

      כולל סכו"ם של כסף וסכו"ם יומיומי, ספלים, סרויזים, תמונות, מפות רקומות ועוד. אז,באותם ימים, לא הביאו צ'קים...

      ויש חפצים שימושיים כמו כלי עבודה שהבאתי מבית הורי, ספרים שמדי פעם נפתחים, שמיכות, כלי הגשה.

      וישנם הדברים ה"חדשים" בני יותר מאותם 20 שנה... רהיטים ובגדים וכלים ועוד ועוד.

      אבל מי עושה חשבון? יבוא יום ויורשינו יקחו לעצמם את המחשבים והדברים החדשים וקצת מזכרות והשאר ילך לכל הרוחות... 

      אכן נוסטלגיה במיטבה.

      מגניב

      סופשבוע טוב,

      רמי

       

       

        3/12/11 13:56:

      אוי, מה עשית לי?!

      הרי זו בדיוק-בדיוק תיבת כלי התפירה שאבי בנה!!!

      אני זוכרת בדיוק של 90% מה היה מונח בכל אחת מן המגירות, בפרט את קופסאות הפח של סיגריות בהן שכנו לשעת הצורך כפתורים מגדלים וצבעים שונים, שהוסרו מבגדים שלא היו ראויים עוד אפילו לתיקון...

      אח, קופסת התפירה היקרה...

      אין לי מושג באילו נסיבות יצאה מרשותי ובכלל - איך ויתרתי עליה?!

      עם הפריט הנוסטלגי הזה הצפת לנגד עיניי זיכרונות מילדות מוקדמת

      תודה-תודה שהוספת, איתן ♥

      צטט: netrider 2011-12-03 13:22:08

      טוב מראה עיניים מקריאת פוסט :-)

      כלי תפירה שאבי ז"ל בנה  

      ''

       

      ''

       

        3/12/11 13:52:

      צטט: דיוטימה 2011-12-03 11:00:04

      בדיוק, גיליק! מתוקה ומקסימה בעצמך החיים פירושם זרימה ומה שכבר לא שימושי, יעבור לידיים אחרות, שישמחו בו מאוד. [ראי תגובתי לדן ספרי, לפנייך]

      בתי שומרת על שעון היד המכני של סבא, שעמד מלכת בעת שנפטר... [!] 

      אם אינני טועה, כתבתי על כך ב- פחדים ומציאות

      תודה, גיליק, מתוקה ומקסימה בעצמך (-:}

      [את רואה, זכרתי שאת אוהבת כתום...]

       

      צטט: גלילה ונגרוב 2011-12-01 12:37:18

      את כזאת מתוקה ומקסימה...!!! אני באמת שייכת למיעוט שמעיף מהר כל מה שאיננו נחוץ. אם שנתיים לא לבשתי בגד - הוא עף מהבית. ואחרי מות-הורי לא היססתי לנהוג כך עם חפציהם. אבל שמרתי את שעוני-היד של שניהם. כי שם טמונים סיפורים שמאוד אהבתי.

      אני אוהבת כתום - אבל יותר אני אוהבת אותך

       

        3/12/11 13:22:

      טוב מראה עיניים מקריאת פוסט :-)

       

      כלי תפירה שאבי ז"ל בנה:

       

      ''

       

      ''

        3/12/11 11:17:

      קראתי וחייכתי לאורך הקריאה כולה!

      חשתי בלהט בו כתבת על "הוותיקים" שאת חולקת להם כבוד וייקר, וקצת נדבקתי בו... נכון שכיף לעצור לרגע ולהתייחס אליהם ואל מה שעברנו איתם...?

      תודה, נילי ♥

      צטט: ניליץ. 2011-12-01 13:03:04

      איזה רעיון מקסים לפוסט (: אצלי בבית יש שמיכת פוך שהכיסוי שלה מבד מבריק זהבהב מחולק לריבועים, שנוצרה ב1977 על ידי סבתי עבור אימי לנישואיה ואחר כך אני התכסיתי בה כילדה ומאז היא אצלי, לצערי לא כחדשה. ויש אצלי כמה בובות בד שנתפרו בערך בשנות השמונים, וטיץ אחד מבריק שהיה שייך לאמא שלי בשנות השמונים.

       

        3/12/11 11:10:

      זו בהחלט גישה מאוזנת ותומכת בזרימה שוטפת של החיים.

      דברייך עוררו בי תהייה: מעניין אם המציאות מוכיחה קשר בקושי של אנשים להיפטר מחפצים שאין בהם שימוש, לבין הקושי שלהם להשתחרר מקשרים בלתי אפקטיביים...

      תודה, שרי, גם על המחשבה שעוררת בי, שהיא בהחלט ערך מוסף לפוסט! ♥

      צטט: sherry refael 2011-12-01 13:02:13

      בהחלט מתחברת לחלק מהחפצים הישנים. מלאי נשמה וחלק מהזהות שלי. אחרים לא אוגרת סתם((: כנל עם להבדיל אלפי הבדלות אנשים
        3/12/11 11:00:

      בדיוק, גיליק! מתוקה ומקסימה בעצמך החיים פירושם זרימה ומה שכבר לא שימושי, יעבור לידיים אחרות, שישמחו בו מאוד. [ראי תגובתי לדן ספרי, לפנייך]

      בתי שומרת על שעון היד המכני של סבא, שעמד מלכת בעת שנפטר... [!] 

      אם אינני טועה, כתבתי על כך ב- פחדים ומציאות

      תודה, גיליק, מתוקה ומקסימה בעצמך (-:}

      [את רואה, זכרתי שאת אוהבת כתום...]

       

      צטט: גלילה ונגרוב 2011-12-01 12:37:18

      את כזאת מתוקה ומקסימה...!!! אני באמת שייכת למיעוט שמעיף מהר כל מה שאיננו נחוץ. אם שנתיים לא לבשתי בגד - הוא עף מהבית. ואחרי מות-הורי לא היססתי לנהוג כך עם חפציהם. אבל שמרתי את שעוני-היד של שניהם. כי שם טמונים סיפורים שמאוד אהבתי.

       

        3/12/11 10:45:

      במעבר האחרון פיניתי את מירב  התכולה של  דירה בת 3 חדרים - ריהוט, חפצים, לבוש וכן, גם חלק מן הספרים, שלפני שנים נקנו, בהתרגשות רבה, מסכום קבוע שהפרשתי ממשכורתי, חודש אחר חודש. כמה שאני מבינה לרוחך...

      באשר לשאר החפצים, תמיד שאלתי את עצמי, באיזו מידה הם משרתים אותי או אני אותם ואם לא היה להם ערך רגשי, מצאו דרכם לידיים אחרות.

      המוטו שאימצתי לי:

      מה שיש לי די והותר - ישמח בו מישהו אחר

      תודה, דן ♥

      צטט: דן ספרי 2011-12-01 12:35:27

      בדיוק הבוקר זרקתי מיטה ישנה שבה גדלה בתי (והזמנתי חדשה...) אבל גם אני אוהב חפצים ישנים והדבר שאני הכי אוהב הם ספרים ישנים ביחוד אלו מהילדות... ועם זאת מדי פעם אני תורם כמויות אדירות של ספרים לספריה (וזה לא מפריע לי להביא רבים אחרים...) להמון אנשים קשה להיפרד מחפצים ישנים ואני בהחלט מבין אותם... אבל צריך מאוד להיזהר לא להפוך את דירת המגורים למחסן דחוס כי אחרת אין לזה סוף...

       

        2/12/11 16:49:

      אתה לבטח יודע מה רשמת לפניך וזה העיקר! (:

      תודה, סירפד מתוק ♥

      צטט: סירפד מתוק 2011-12-01 11:56:13

      רשמתי לפניי!...

       

        2/12/11 16:46:

      אז מה יעלה בגורלם.???

      אם אינך משתמש בהם בעצמך וגם לא ילדיך, דורש לא נמצא להם "בצדקה" - אז אולי להשאיר בשקית שקופה, בחדר האשפה? משערת שתוך שעות ספורות יימצא להם דורש.

      תודה, רפי ♥

      צטט: רפי הג'ירפי 2011-12-01 11:43:13

      לא זורק סוודרים וחולצות מן התיכון.
      ניסיתי להציע אותן לצדקה ולנזקקים, אבל גם שם לא היה להם דורש.

       

        2/12/11 16:38:

      זוכרת שבכל יישוב, קטן ככל שיהיה, היו תופרות וחייטים בכל פינה, הגם שרוב פרנסתם באה להם מתיקונים. רק פה ושם תפרו שמלה מבד חדש או חליפת עם פסים בדוגמת אידרה. אירוע כזה היה נושא נכבד לשיחה. אפשר לשער מה רבה הייתה חדוותם של אותם אוּמנים משנקרתה להם הזדמנות יוצאת דופן שכזו ואולי מכאן גם השקעת מיטבם במלאכה.

      על הריהוט והעיצוב הייחודי לכל פריט - אין מה לדבר !

      תודה, ארז ♥

      צטט: ארזעמירן 2011-12-01 11:38:12

      ואיזה מזל שעכשיו קוראים להם "וינטג'" ו-"רטרן" ונותנים להם את הכבוד (והמחיר) המגיע להם. קיימת נטייה לחשוב ש"פעם" תמיד יותר טוב מ"עכשיו". לא חותם על האמירה הזו באופן גורף, אבל לגבי רהיטים ובגדים, מסתבר, זה בדרך כלל נכון.

       

        2/12/11 16:25:

      אז מה, גם בדמך זורם טעם "פאפריקש"... !

      יכולה להזדהות עם הרגשתך -

      "העבודה במחיצת הארון נותנת הרגשה כאילו הם קצת כאן..."

      הנה תמונת הסבא ההונגרי של אימי, עם אישתו השנייה, מי שהייתה חברה טובה של ביתו, אימהּ של אימי - סבתא שלא זכיתי להכיר.

      ''

      הגם שבעלותה ארצה [1939] הותר לאימי להביא רק צרור או מזוודה אחת, על התמונה הזו לא ויתרה. עם כל כמה שהייתה תכליתית, ניחנה גם ברגישות כבושה...

      תודה, איריתי ♥

      צטט: ...אירית... 2011-12-01 11:24:29

      גדלת נכון ונהדר. ומקוה שזה מונחל הלאה. משערת שכן :) מן הסתם. יש לי כבוד רב לחפצים מפעם. היום הרבה דברים נעשים ל-השתמש וזרוק. זה נכון גם לגבי אנשים לצערי... יש לי ארון בחדר העבודה שלי שסביי הביאו מהונגריה מפורק באוניה. הוא לא ענתיקה. הוא ישן. ויפה וטוב. לי. והעבודה במחיצתו נותנת הרגשה כאילו הם קצת כאן...עדיין. שומרת את כל מה שאימי שסורגת. לי. לבתי. מאז נולדה. זו אמנות. אבל שימושית :) ויש עוד המון. כדאי שאפסיק כאן. תודה על הפוסט המקסים שלך. הרבה בריאות אסתר. ותחזרי לכאן בקרוב.

       

        2/12/11 15:55:

      סוקראטס יקירי, הלוא ידעת שעבורנו, "הפילוסופים" האמת מעל הכל! קריצה

      ודאי תסכים עמי שלכל מי שהגיע לגיל מפוכח, מי יותר, מי פחות, יש לו עבר שמתבטא בחפצים, מהם עתיקים יותר מהם צעירים ורעננים יותר.

      מסכימה איתך לגבי היופי וההנאה הצרופה בהמשכיותה של מסורת, אם במישרין ואם בעקיפין.

      תודה לך, סוקראטס, עמיתי להגוּת ♥

      צטט: סוקראטס 1 2011-12-01 10:47:34

      חחחחחחחחחחח

      יפה לך דיוטימה יקירתי, ובקשתך בכלל מאתגרת, שנחשוף עד כמה אנחנו מדור העלטא זאכן חחחחחחחחחחח

      כך או כך

      ובמגבלות חברת הביטוח ועינם החומדת של גנבים פוטנצייאלים ועלומים, כי היום לדאבוננו כבר אי אפשר לדעת מי הוא מה

      אכתוב לך

      שדברים עתיקים בין אם הם בשימוש ובין אם לאו, היפה בהם שהם הפכו לאבן יסוד של איזו מסורת, ומי שיש לאל ידו להמשיך ולפתח מסורת זו בהתאם לחוקים שנקבעו בזמן היווסדם.

      אזי ההנאה היא צרופה והאתגר מלא סיפוק, ולהמשכיות יש בצורה  ישירה ולעיתים גם עקיפה ערך וטעם

      המשך יום נעים לך

      סוקראטס

       

        2/12/11 15:39:

      בעוד שיש נוהים אחר האופנה האחרונה, בלבוש כמו בריהוט ובכל השאר, אחרים נצמדים בקנאות לישן-נושן.

      שאלת המבחן היא, באיזו מידה פריט כזה או אחר משרת אותנו או שערכו הרגשי עולה על הטרחה בטיפול בו.

      תודה, בני ♥

      צטט: בניp 2011-12-01 10:07:56

      מסכים בהחלט שיש לחלוק כבוד ראוי לפריטים הישנים הטומנים בחובם חיים שלמים, חבל מאוד שעתה עם בואה של תרבות האינסטנט אין זה כך...
        2/12/11 15:34:

      עוד זכור לי שהיו הופכים צווארוני חולצות גברים שנתרפטו...

      וסוודר סרוג שהילד "גדל" ממנו, התירו וסרגו פסים בתוספת מעט צמר חדש, או שילבו משניים ישנים.

      כיום משתמשים באטבי עץ בחוגים של עבודות יצירה

      אם תזכרי, כריכת המחברות הסטנדרטית הייתה באותו גוון של אטבי העץ... 

      תודה, דבי, על התגובה ועל איחולייך ♥

      צטט: debie30 2011-12-01 09:37:50

      אסתר יקרה,
      גדלתי בבית שבו לא זורקים,

      תמיד ניתן למחזר משהו למשהו אחר.

      משהו מזה דבק בי.

      עדיין שומרת את הסוודרים שאמי ז"ל סרגה לי,

      בפתיחה הזכרת אטבי כביסה,

      פעם היו כאלה עשויים מעץ וכמה מהם שרדו

      עמידים כמו חדשים.

       

      מקווה שתחזרי לעצמך במהרה

      סופשבוע נעים 

      דבי

       

        2/12/11 15:27:

      גם אני מאחלת לעצמי בדיוק אותם איחולים...

      תודה רבה, רותי ♥

      צטט: רותי ... 2011-12-01 09:33:51

      דברייך אסתר נגעו לליבי... מאחלת לך הרבה בריאות, מצב רוח טוב, ושפע יצירה ופוסטים

       

        2/12/11 15:25:

      "דחסן נוסטלגיה" - ד ח נ ו ס ט, הצעה לפטנט עם שם מסחרי (:

      תודה, צביקי ♥

      צטט: אביבי32 2011-12-01 09:26:11

      בבית החדש שבניתי, תכננתי פיר שנקרא"דחסן נוסטלגיה. וכל שנתיים אשתי פותחת את הדחסן ממינת שוב ומוציאה פריטים ומעבירה אותם לחדרי הילדים שהתפנו בבית....

       

        2/12/11 15:03:
      מעל לכל אנא הרגישי טוב, אנחנו עוד צעירות!!!
      דיוטימה יקרה חיבוקים ממני אוהבת אותך בלי או עם ביקורים היתה לי תכונה כזו ועודנה צצה מפעם לפעם אבל אני בשלב שבו אני משתדלת להתפטר מכל מה שלא שימושי 20 שנה תודה לך יקירה
        2/12/11 08:04:

      ''

       

      בפוסט שלך יש שני נושאים שכל אחד לחוד ראוי להתייחסות מעמיקה.מתי עולות המחשבות היצירתיות ? בזמן שלאחרים נדמה שאני לא עושה כלום:-) בהייה = אצלי זמן איכות.אבל,גם בהליכה,ניקיון ועישון סיגריה.רגעים וזמנים מבורכים..

      הפריט המצולם,ניתן לי ע"י סבתא שלי כמתנת חתונה.זה היה מזמן.אהבתי אותו עד כדי כך,שכשעברתי לצד השני של כדור הארץ,לקחתי אותו אתי.אני חזרתי משם אבל הוא נשאר..לצערי...היום הוא מן הסתם מקשט סלון של איזו מאדאם בבית זונות בדרום אמריקה...:-(

      באופן כללי,גם אני בעד שימור ושיחזור..ומה שכבר קצת נשרט וכבודו עומעם - מחדשים.

      אבל,גם זורקת הרבה..אין לי קשר אחר מלבד סנטימנטלי לחפצים..ומשתדלת לשמור על מינימליזם.

      לס איס מורחיוך

       

       

        2/12/11 02:10:

      ספרים;


      יש נשמה לדברים; לכולם; בכל נגיעה;

      עם כל נגיעה

      אדם 'מרווה' חפץ

      חפץ, מרווה אדם

      בנשמת הסיפור

      בנשמת הדברים

      בנשמת החיים



      תודה על פוסט ענוג דיוטימה יקרה, צ"ה

      בשנים האחרונות אני מיידי פעם עורכת מבצע ,,, ופשוט זורקת או מעבירה ליד שרה ,בגדים וחפצים שלי ושל הבנות שלא בשימוש . זה תענוג גדול מכניס אנרגיה חדשה ומרענן , גם את המיינד בכללי ....
        1/12/11 23:49:

      בהתייחס להשראה.....אצלי בהחלט קורת במקלחת!...מעניין למה


      ולגבי שיכון ותיקים...יש כבוד...יש לא מעט (סבא נגר)


      שולחן אוכל נפתח (אחד אצלי ואחד אצל אחותי)...נראה לי שבקרוב חוגגים 60


      שולחן קטן


      ציפות כותנה לבנות לכריות


      וג'וסר אחד (גרמני...ברור) שלא מתקלקל כבר 30 שנה וממשיך לייצר מיץ גזר גם אחרי 6 צומות מיצים! (שזה אומר 4 ביום)

       

       

        1/12/11 23:46:
      האיש שלי.
        1/12/11 23:40:
      בתקופת היותי בקבוץ, חפצים רבים בביתנו היו בני שלושים ואפילו בני חמישים שנה, אבל זה היה כשהורי ז"ל עוד היו בחיים. כיום, בעיר הגדולה, איננו נוהגים לשמור חפצים זמן רב מדי, למעט אולי בגדים, בעיקר מעילים יפים וחמים. לעיתים לתקן חפץ מקולקל עולה יותר מקניית חפץ חדש, ולפיכך אין טעם להמשיך ולאגור. אבל זה נכון שלעיתים נקשרים לחפץ כאילו היתה בו נשמה, למשל לקומקום חשמלי מהסוג הישן, או תנור נפט שהתחממנו ושרדנו בעזרתו חרפים קשים (כן, פעם היו כאלה בארצנו.) שמרי על עצמך, אסתר יקרה. אני מאחל לך בריאות טובה, ומקוה לראותך כאן הרבה ככל שתוכלי. גם אני לא מופיע כאן הרבה אבל בכל זאת משתדל...
        1/12/11 23:35:
      אה, והלכתי לקרוא כמה תגובות עכשיו, יש יפות, בעיקר חמודה של netrider שכתב על עצמו (למעלה מ- 50 ועדיין שימושי) - כן, וגם נזכרתי כך בשידה, בחדר הילדים שעמוסה משחקים, וצבעה טורקיז. זו השידה שאבי קיבל לכיתה א', והוא קרוב ל- 70. השידה הזו ברשותי למעלה מ- 20 שנה, ומניחה שכמו חפירה ארכיאולוגית, אפשר לחשוף את מספר השכבות של הצבע ששמתי עליה מאז הגיעה אלי... כבר היתה שחורה, לבנה, שוב שחורה וטורקיז... פעמיים. מדהים, איך קיפחתי אותה ולא שמרתי לה מקום של כבוד כאן. תודה על פוסט כל כך אישי וחביב. כמוך. שבת שלום.
        1/12/11 23:25:

      מופתעאטבים מ- 85???!!! היתכן??? מפתיע כמעט כנס פח השמן. אורך החיים שלהם אצלי גובל בשערורייה. ובכן, פשפתי בחפצי, ולא מצאתי כזה... ונזכרתי, איך לפני שבוע בדיוק הלכתי עם בני לקנות פנס לאופניים, והפנס הכי פשוט היה כל כך יקר, אז שאלתי את המוכר (בן קרוב ל- 60 ) : "הי, רגע, מה עם הפנסים השמנים האלו....שהיו פעם..."? אז הוא אמר: "אה, דינאמו! זה היה מדהים, אף פעם לא מתקלקל" :) - "נו....." השבתי.... חייך המוכר הותיק ואמר: "נוווו.... ואיך נוכל להתפרנס עם פטנט כזה?" בקיצור, אסתריקה, לא מייצרים דברים כאלה שנשארים שימושיים לאורך שנים, זו תפיסת עולם צרכנית ועכשווית, ממילא הכל זול ופשוט, ומיועד להחלפה, ולדעתי הדברים היחידים שנשארים לשנים הם אומנות ונוי לא דברים שהם חפצים (יש אמנם, עולה בדעתי, את הסירים האלה מיציקת פלדה, שיכולים לעמוד בהתקפה גרעינית... אך גם עולים בהתאם... בקיצור... אפילו זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל).... מחשבות על חפצים....

        1/12/11 21:07:
      אסתרוש, הנושא מחמם לב. כך שנזכרתי בפריט מחמם שיש עימי מזה 35 שנה. ובכן, הייתי סטודנטית שנה א' בירושלים. סבלתי מהקור בחורף, כי לא הייתי מסוגלת לסבול את תנורי הנפט שחילקו לנו במעונות הסטודנטים, בשיכון האלף שבגבעת רם... בסוף אותה שנה נסעו הורי למסע דילוגים, כפי שהיה אז מקובל, ל- 7 ארצות באירופה במשך חודש אחד. בלונדון הם כמובן ביקרו במקס & ספנסר וקנו עבורי סוודר מאד עבה, ממש בעובי של מעיל. עם סוודר זה העברתי בשלום את החורף של שנה ב' במעונות. והאמת... גם כעת, בעודי עונה לך, אני לבושה באותו סוודר, ששרד את כל 34 החורפים מאז... והוא עדיין שלם, יפה וכמובן מחמם היטב! מצפה לשמוע ממך על שיפור! מעניין אם היום קיימים בגדים באיכות כה מדהימה...
        1/12/11 21:01:
      לפני שבוע תפסתי שיש לי מגבות בנות קרוב לשלושים שנה ויש לי בבית ארון שנבנה שנים בטרם נולדתי. אני אוהבת את זה אם כי את המגבת שמתי כפי שכתבת בפח בחוץ.
        1/12/11 19:28:
      היי, פוסט מאד רלבנטי כי בדיוק תיקנתי היום מכשיר רדיו ברכב שלי שבאותו מחיר אפשר היה לקנות חדש . כולם צוחקים עלי שאני מתקנת דברים ישנים במקום לזרוק ולקנות חדש באותו מחיר . יש לי בבית דברים ישנים ואיכותיים ויחד עם זאת אוהבת את הטכנולוגיה החדשה .
        1/12/11 18:45:
      בזה מעסיקה עצמי רוב הזמן גם חחח אספנית של דברים גם. ובתוכי משוטטת לתקופה לאנשים להם היה שייכים היו הפריטים. בריאות וחיבוק אוהב לך יקירתי
        1/12/11 18:22:
      דיוטימה אני אלופה בלשמור פריטים המוני שנים: מכתבי האהבה שקיבלתי מבעלי בכל התקופה של החברות (היינו בצבא ) = 36 שנה! מגבות מטבח שאימי השתמשה בהן בזמן ילדותי, אבי תפר אותן (היה חיט) = 45 שנה! סינרים מתקופת הקיבות של "אז" = 45 שנה! אלה דברים שהזכרונות עוטפים אותי ברכות שאין לתאר....
        1/12/11 17:51:
      ועכשיו ברצינות - תרגישי טוב - אנחנו עוד צעירות!!!!
        1/12/11 17:46:
      בעלי
        1/12/11 14:49:

      דיוטימה  יקרה,

      ראשית  כל,  שתרגישי  טוב..זה  הכי  חשוב...

      עכשיו  בקשר  לפריטים   "ותיקים",  אני  אחת

      שנקשרת  מאד  לחפצים  וקשה  לי  להיפרד..

       

      נמצאים  אצלי  גם  פריטים  שהבאנו  מחו"ל

      כשעלינו  ארצה  כמו  סירים...שמיכות  ופיילה

      והם  בשימוש  אצלי  עד  היום...

       

      יש  ברשותי  גם  קולבים  מעץ  משנות  ה-50...

      וארון"צ'יק  עם  שתי  דלתות  ששימש  אותנו

      במעברה  ועבר  אליי  (מטעמי  נוסטלגיה)..

      צובעת  אותו  מידי  כמה  שנים  והוא  משמש

      לאחסון  כלי  עבודה  לגינה  ולחצר...

      הרשימה  עוד  ארוכה  אך  אעצור  כאן...

      נושא  יפה  העלית  ותודה  לך  על  כך...

      סאלינה

        1/12/11 14:47:
      * הפריט הכי וותיק אצלי זה אני והוא בשימוש פעיל מאוד, קרוב ל 65 שנה אני סוחב את עצמי איתי ואין לי שום כוונה לזרוק, כמי שעוסק בטכנולוגיה הכי עכשווית שניתן להשיג אני חושב שזה גם עומד בקריטריון הזה:) שבת שלום
        1/12/11 13:58:
      ***
        1/12/11 13:13:

      ראשית ברכות, שתשובי לאיתנך ותבואי לעתים קרובות. את חסרה המון...

      חיוך 

      ול"חפצים הישנים".

      מה זה 20 שנה בחיי הותיקים?.. זה כמו אתמול. 

      בביתי יש חפצים שימושיים עוד ממתנות החתונה

      (בסוד... זה עתה עבר עליהם יובל... שששששש, לא אמרתי כלום.). קריצה

      כולל סכו"ם של כסף וסכו"ם יומיומי, ספלים, סרויזים, תמונות, מפות רקומות ועוד. אז,באותם ימים, לא הביאו צ'קים...

      ויש חפצים שימושיים כמו כלי עבודה שהבאתי מבית הורי, ספרים שמדי פעם נפתחים, שמיכות, כלי הגשה.

      וישנם הדברים ה"חדשים" בני יותר מאותם 20 שנה... רהיטים ובגדים וכלים ועוד ועוד.

      אבל מי עושה חשבון? יבוא יום ויורשינו יקחו לעצמם את המחשבים והדברים החדשים וקצת מזכרות והשאר ילך לכל הרוחות... 

      אכן נוסטלגיה במיטבה.

      מגניב

      סופשבוע טוב,

      רמי

       

        1/12/11 13:03:
      איזה רעיון מקסים לפוסט (: אצלי בבית יש שמיכת פוך שהכיסוי שלה מבד מבריק זהבהב מחולק לריבועים, שנוצרה ב1977 על ידי סבתי עבור אימי לנישואיה ואחר כך אני התכסיתי בה כילדה ומאז היא אצלי, לצערי לא כחדשה. ויש אצלי כמה בובות בד שנתפרו בערך בשנות השמונים, וטיץ אחד מבריק שהיה שייך לאמא שלי בשנות השמונים.
        1/12/11 13:02:
      בהחלט מתחברת לחלק מהחפצים הישנים. מלאי נשמה וחלק מהזהות שלי. אחרים לא אוגרת סתם((: כנל עם להבדיל אלפי הבדלות אנשים
        1/12/11 12:37:
      את כזאת מתוקה ומקסימה...!!! אני באמת שייכת למיעוט שמעיף מהר כל מה שאיננו נחוץ. אם שנתיים לא לבשתי בגד - הוא עף מהבית. ואחרי מות-הורי לא היססתי לנהוג כך עם חפציהם. אבל שמרתי את שעוני-היד של שניהם. כי שם טמונים סיפורים שמאוד אהבתי.
        1/12/11 12:35:
      בדיוק הבוקר זרקתי מיטה ישנה שבה גדלה בתי (והזמנתי חדשה...) אבל גם אני אוהב חפצים ישנים והדבר שאני הכי אוהב הם ספרים ישנים ביחוד אלו מהילדות... ועם זאת מדי פעם אני תורם כמויות אדירות של ספרים לספריה (וזה לא מפריע לי להביא רבים אחרים...) להמון אנשים קשה להיפרד מחפצים ישנים ואני בהחלט מבין אותם... אבל צריך מאוד להיזהר לא להפוך את דירת המגורים למחסן דחוס כי אחרת אין לזה סוף...
        1/12/11 11:56:
      רשמתי לפניי!...
        1/12/11 11:43:

      לא זורק סוודרים וחולצות מן התיכון.
      ניסיתי להציע אותן לצדקה ולנזקקים, אבל גם שם לא היה להם דורש.

        1/12/11 11:38:
      ואיזה מזל שעכשיו קוראים להם "וינטג'" ו-"רטרן" ונותנים להם את הכבוד (והמחיר) המגיע להם. קיימת נטייה לחשוב ש"פעם" תמיד יותר טוב מ"עכשיו". לא חותם על האמירה הזו באופן גורף, אבל לגבי רהיטים ובגדים, מסתבר, זה בדרך כלל נכון.
        1/12/11 11:24:
      גדלת נכון ונהדר. ומקוה שזה מונחל הלאה. משערת שכן :) מן הסתם. יש לי כבוד רב לחפצים מפעם. היום הרבה דברים נעשים ל-השתמש וזרוק. זה נכון גם לגבי אנשים לצערי... יש לי ארון בחדר העבודה שלי שסביי הביאו מהונגריה מפורק באוניה. הוא לא ענתיקה. הוא ישן. ויפה וטוב. לי. והעבודה במחיצתו נותנת הרגשה כאילו הם קצת כאן...עדיין. שומרת את כל מה שאימי שסורגת. לי. לבתי. מאז נולדה. זו אמנות. אבל שימושית :) ויש עוד המון. כדאי שאפסיק כאן. תודה על הפוסט המקסים שלך. הרבה בריאות אסתר. ותחזרי לכאן בקרוב.
        1/12/11 11:15:
      יפה מאד, אסתר. תקצר היריעה מלתאר את החפצים הישנים שאני עדיין משתמש בם. ראוי לציון מיוחד המברג הגדול, שהיה עוד בשימושו של אבי. כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        1/12/11 10:47:

      חחחחחחחחחחח

      יפה לך דיוטימה יקירתי, ובקשתך בכלל מאתגרת, שנחשוף עד כמה אנחנו מדור העלטא זאכן חחחחחחחחחחח

      כך או כך

      ובמגבלות חברת הביטוח ועינם החומדת של גנבים פוטנצייאלים ועלומים, כי היום לדאבוננו כבר אי אפשר לדעת מי הוא מה

      אכתוב לך

      שדברים עתיקים בין אם הם בשימוש ובין אם לאו, היפה בהם שהם הפכו לאבן יסוד של איזו מסורת, ומי שיש לאל ידו להמשיך ולפתח מסורת זו בהתאם לחוקים שנקבעו בזמן היווסדם.

      אזי ההנאה היא צרופה והאתגר מלא סיפוק, ולהמשכיות יש בצורה  ישירה ולעיתים גם עקיפה ערך וטעם

      המשך יום נעים לך

      סוקראטס

        1/12/11 10:07:
      מסכים בהחלט שיש לחלוק כבוד ראוי לפריטים הישנים הטומנים בחובם חיים שלמים, חבל מאוד שעתה עם בואה של תרבות האינסטנט אין זה כך...
        1/12/11 09:37:

      אסתר יקרה,
      גדלתי בבית שבו לא זורקים,

      תמיד ניתן למחזר משהו למשהו אחר.

      משהו מזה דבק בי.

      עדיין שומרת את הסוודרים שאמי ז"ל סרגה לי,

      בפתיחה הזכרת אטבי כביסה,

      פעם היו כאלה עשויים מעץ וכמה מהם שרדו

      עמידים כמו חדשים.

       

      מקווה שתחזרי לעצמך במהרה

      סופשבוע נעים 

      דבי

        1/12/11 09:33:
      דברייך אסתר נגעו לליבי... מאחלת לך הרבה בריאות, מצב רוח טוב, ושפע יצירה ופוסטים
        1/12/11 09:26:
      בבית החדש שבניתי, תכננתי פיר שנקרא"דחסן נוסטלגיה. וכל שנתיים אשתי פותחת את הדחסן ממינת שוב ומוציאה פריטים ומעבירה אותם לחדרי הילדים שהתפנו בבית....
        1/12/11 09:11:

      צטט: זכות התשוקה 2011-11-30 13:34:15

      ומה עם האנשים הותיקים, אלה שכל מילה ומחוה ורעד קל מוכר עד זרא. שלא נראה שניתן ללמוד מהם משהו חדש כי הכל כבר דובר וסופר ובכל זאת הם שם אתך כל החיים. היות ואין לי קשר לחפצים נאלצתי לתרגם את דבריך לאנשים, יש לשמור על איזון בין חדש לישן, בין בטחון משעמם לחדשנות סוערת.

      יפה עשית, רון, שתרגמת את הפוסט לאנשים.

      התמונה שציירת כאן מוכרת לי היטב מהנחיית קבוצות של בני הגיל הקרוי "שלישי"...

      תודה לך ♥

        30/11/11 13:34:
      ומה עם האנשים הותיקים, אלה שכל מילה ומחוה ורעד קל מוכר עד זרא. שלא נראה שניתן ללמוד מהם משהו חדש כי הכל כבר דובר וסופר ובכל זאת הם שם אתך כל החיים. היות ואין לי קשר לחפצים נאלצתי לתרגם את דבריך לאנשים, יש לשמור על איזון בין חדש לישן, בין בטחון משעמם לחדשנות סוערת.
        30/11/11 13:16:

      קראתי כל תגובה שלכם בתשומת לב.

      היו ביניהן שהעלו בי חיוך ואחרות, זיכרונות מימים ימימה,

      גם על גישה לחפצים ודאגה לשלומי.

        תודה לבבית לכן/ם:

      דנה  ♥ איתן ♥ יורמי ♥ יעל ♥ סיגל ♥ מרב ♥ גלי ♥ אחאב ♥

      שׂרי ♥ יצחק ♥ ליריתוש ♥

       

      תודה, איתן, גם על השיר המערסֵל

      ♥

        29/11/11 20:22:
      אני מודה שאין לי נטייה של ממש לשמור חפצים לתקופות כה ארוכות, אני חושבת. שמרתי לי רק אלבומי תמונות וכמה פריטים מן הילדות, כמו שירים וציורים, לא פריטים שימושיים. אבל אני מכבדת את כל אלו שבוחרים כן לשמור ולשמר את החפצים מילדותם, מצעירותם, מבתי הוריהם ומבתיהם של הורי הוריהם. כל אדם יש לו זיכרון שונה מן הבית בו צמח או מן הבית בו חי פעם ואפיונים שונים מאוד של אותם זיכרונות. כל אלו הם חלק מנשמתם של אלו ההולכים עם החפצים הישנים האלו. ויהיה לכל אדם רק טוב ושלוות נפש בתוך מה שמלווה אותו. ואת, תרגישי טוב בכלל ועם עצמך בפרט, תשובי כשתוכלי, ומילותייך החכמות אתך.
        29/11/11 19:19:

      יש ברשותי אטלס אנטומי
      של גוף האדם, משנות ה-30.
      לא השתנה כלום מאז...(:
      למעט המינוח הלטיני- היום המינוח האנגלי שולט.

        29/11/11 19:13:

      יקירתי ♥
      חייכת אותי בחשיבה שלך.

      אטבי כביסה משנת 1985? . . .

      אצלי לא מחזיקים מעמד ככה.

      כנראה שאצלך מאיכות מיוחדת :)

      ~~~

      ניסיתי לחשוב ולא מצאתי אצלי דברים כפי שהגדרת

      שהם בשימוש ויש להם ערך רגשי מפעם.

      יש לי דברים מסוג אחר, ערך נוסטלגי, זכרונות, נשמה,

      אבל לא לשימוש יומיומי כפי שתיארת.

      ~~~

      והיי, הכי חשוב ~ תרגישי טוב!!♥

        29/11/11 18:13:
      טוב לזרוק ג'אנק ולהשתחרר מחפצים מיותרים. לכשעצמי משאיר רק פריטים עם ערך נוסטלגי.
        29/11/11 17:32:

      אז ככה,

      שולחנות עתיקים מבתים של הסבים שבאו מגרמניה,

      שמיכה שעליה כפתורים,

      סלסלה לחוטי ריקמה פלוס כמה חוטים,

      כלי לציוד תפירה, כזה מעץ שנפתח הצידה.

      וספר אחד ישן נושן שאימי קיבלה במתנה כשהיתה בת 9.

      שמו: "חכמת הבהמות"

       

        29/11/11 16:40:

      פוסט מקסים ואת מקסימה.

      יש לי ארונית ספרים שהזמנתי מנגר

      כשהייתי בת שלוש עשרה בערך

      נתתי לו מידות מדויקות

      והן עדיין מדויקות לטעמי.

      אני יכולה להפליג עוד בעניין החפצים

      אבל עכשיו אני יוצאת להליכה.

      היי בטוב והספר ג'יני כבר במעטפה.

        29/11/11 16:32:
      זה גם טוב לאיכות הסביבה....
        29/11/11 16:17:
      ...ואני דווקא כן דואגת לך.
        29/11/11 14:33:
      יש בהחלט נשמה בחפצים. גרמת לי לסקור את הבית ולחשוב באמת... יורם
        29/11/11 13:41:

      ''
      הוספת תגובה

        29/11/11 13:35:

      ארון בגדים שאבי ז"ל בנה, בן כ- 50, מצופה פוליטורה, מישהו זוכר מה זה? :)

      ואני, למעלה מ 50 ועדיין שימושי :)

      בכלל, לא עושים את הדברים היום כמו פעם.

        29/11/11 12:48:
      חשבתי שאני היחידה שקשורה רגשית ל'שמעטאס'..

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דיוטימה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי