פרשת היחס למנכ"ל טבע לשעבר אלי הורביץ, כפי שסיפרה בתו בעת הלווייתו, ממשיכה עדיין לעורר הדים. כפי שפורסם במדור זה אתמול, התייחס מנכ"ל בית החולים "שיבא", הד"ר זאב רוטשטיין לדברים שנאמרו נגד בית החולים, ובמכתב שפירסם בקרב אלפי עובדי המוסד הרפואי הגדול, הוא הכחיש מכל וכל את הטענות נגד הטיפול בהורביץ ובין השאר כתב במכתבו:
"בשעות הבוקר נבדק אלי הורביץ על ידי מנהל המחלקה בביקור הקבוע שהוא עורך אצל חולי המחלקה מדי בוקר. מצבו נראה טוב יותר, הוא היה בהכרה מלאה, שיתף פעולה עם הצוות, והערתו היחידה היתה: ´אנא טפלו בי כמו בכל חולה אחר, אני איש רגיל"´. ממשיך רוטשטיין וכותב: "למרות זאת נערך הצוות לטיפול מיוחד באלי, ידיד קרוב שלנו, אדם מיוחד וערכי שכולנו הערכנו ואהבנו". בהמשך מספר רוטשטיין כיצד לדעתו צריך היה להיות הטיפול הראוי להורביץ: "לדאבוני, כמנהל המרכז הרפואי נבצר ממני ללוות את אלי במהלך אשפוזו כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים, וזאת עקב היותי מאושפז לביצוע ניתוח גב. ואולם, עוד קודם שנותחתי הבטחתי לחתנו של אלי שסגן מנהל בית החולים הכללי, פרופ´ ארנון אפק, ילווה באופן אישי את הטיפול באלי ואת בני משפחתו שלצדו, וכך היה".
פרופסור רוטשטיין, לא העלה על דעתו, שיש איזו בעייתיות בדברים שכתב, אחרת מן הסתם היה מנסח את אגרתו באופן שונה. בעיניו, אין יותר טבעי מכך, שיהיו בבית החולים שתחת ניהולו שני סוגי חולים: חולה "רגיל", שהיחס אליו במקרה הטוב הוא קר עד פושר, וחולה "מיוחס", ידיד קרוב, "אדם מיוחד וערכי", שאת טיפולו מלווה המנהל או סגנו "באופן אישי". להזכיר, אין מדובר בבית חולים פרטי, בו משלם הלקוח עבור הטיפול האישי, אלא בבית חולים ציבורי, הממומן מכספי משלם המסים, בו אמורים כל החולים לקבל יחס שווה.
מבקר הפנים של משרד הבריאות, מצוטט בעיתון הכלכלי "דה מרקר" כמי שאמר בפורום סגור, כי "רוטשטיין למעשה מודה שבתוך בית חולים שיבא מתנהל בית חולים פרטי למיוחסים. זה דבר פסול מיסודו כי העיקרון שצריך להנחות הוא טיפול שוויוני לכולם, ויצירת אפליה כזו יוצרת הרגשה שיש שני סוגים של אזרחים לכאורה: המיוחסים וכל השאר". בדומה לכך הגיב גם חבר אגודה לזכויות החולה: "משפחת הורביץ אמנם תרמה לשיפור איכות הרפואה בארץ, אבל זו שערורייה שבית חולים עובד בניגוד לחוק שמחייב שוויון בין החולים... דברים שעשו קודם בהיחבא — עצוב לי שעכשיו עושים את זה בגלוי, צריך להוקיע את זה".
מי שמתרגש מהדברים שכתב רוטשטיין, מיתמם במקרה הטוב. אין בכך כל חדש. יש בבתי החולים כמה סוגים של חולים, והיחס אליהם בהתאם. יש שיברכו על כך, כי לטענתם לולי היתה אפשרות לקבל יחס מועדף בדרך זו או אחרת, היה היחס לכולם גרוע באופן שוויוני, וכך לפחות יכולים כמה חולים עם קצת "פרוטקציה" או קשרים טובים, לקבל יחס אנושי וטוב. האלטרנטיבה לדעתם, גרועה שבעתיים, כיוון שהסיכוי שהצוות הרפואי יתייחס באופן ראוי והולם לכל החולים, הוא קטן ביותר. ושוב, נדגיש ונחזור ונדגיש, אין מדובר בהכללות. יש בכל בית חולים, בכל מחלקה, את אנשי הצוות האנושיים, המתחשבים, עם לב חם ואוהב, הנותנים "את כל הנשמה" למען החולים. אבל הם בולטים דווקא בשל הניכור הרב שסביבם, אשר במקרה הטוב מלווה באפתיות, בקור עז, באנשים שבאו "לעבוד" ולא לרפא, ובמקרה הרע — מוטב שלא להאריך.
אולי הטלטלה שעוררו דברי בתו של הורביץ, יביאו לאיזה שינוי, אבל מזערי, לטובת החולים. אולי יקום גוף שתפקידו יהיה לפקח על הטיפול ועל היחס לחולים, כך שכל חולה הנאלץ להתאשפז יידע שיש לו אוזן קשבת, וכל איש צוות בבית החולים, ירגיש שהוא חייב לעמוד בקריטריונים בסיסיים של טיפול ראוי ומסור, גם אם אין מדובר באישיות בכירה, או באדם בעל קשרים "נכונים".