יש לנו ארץ נהדרת. שופט השלום בירושלים עודד שחם, שכנראה ישאר בבית משפט השלום הרבה זמן, קבע בשבוע שעבר כי לתכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" מותר להגיד כמעט הכל. הוא כמובן צודק, הרי חופש הסאטירה והחופש לבקר בחריפות אנשי ציבור, כמו נעם פדרמן, הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. שחם הוא כנראה איש אמיץ, שהרי הרוח הנושבת מהוועדה למינוי שופטים, כמו גם במסדרונות הכנסת, היא בכיוון ההפוך. הפסיקה של שחם היא הוכחה לקשר החזק שיש בין חקיקת לשון הרע לבין ההסתערות של הימין על בתי המשפט, ועל מינוי הליכי מינוי השופטים. לפוליטיקאים ברור כי החקיקה כשלעצמה לא מספיקה. גם היום קיים חוק איסור לשון הרע המאפשר לשופטים שמבינים עניין, לפסוק מאות אלפי שקלים נגד פרסומים של התקשורת. למשל נגד אילנה דיין והכתבה שלה על וידוא ההריגה של סרן ר'. העניין הוא שלשון הרע הוא נושא מורכב ועדין, פתוח לפרשנות ולשיקול דעת שיפוטי רחב מאוד. נעם פדרמן צדק בטרוניה שלו נגד שחם, שהרי ברור ששופט אחר, אולי תושב ההתנחלויות, היה רואה במערכון של ארץ נהדרת פרסום חמור של לשון הרע. ברור לכל כי פרסום בארץ נהדרת משפיע יותר כמעט מכל פרסום אחר, וכוחו רב לעצב את דמותו הציבורית ואת המוניטין של איש הציבור. במובן הזה, פדרמן צודק. שמו אכן הוכפש. במערכון המדובר, מוצגים מתנחלים הפוגעים בחיילי צה"ל, שופכים עליהם חומצה, מכנים את החיילים "נאצי" ומתעללים בערבים, למשל בדרך של שימוש בערבי כקרש גיהוץ. בסוף המערכון מוזכר כי היוצר שלו הוא נעם פדרמן. ברור כי המערכון מקשר בבירור בין האיש, ומה שהוא מייצג לבין התיאורים החריפים של אלימות, קיצוניות, וגזענות. שחם קובע כי המערכון הוא "בלתי מציאותי בעליל" והתכנים שבו "אינם מתיימרים להיות יצוג ריאליסטי של המציאות" זה כמובן נכון. אין בשידור טענה שבאמת נעם פדרמן כתב את הדברים או עשה אותם. זה הכל בצחוק. ובלשונו של שחם: "אין מדובר בפרסום עובדתי, או בדבר מה הקרוב לכך. בולטים במערכון המימד של הקצנה וההגחכה, הן בתיאור הדמויות שבו הן במתרחש בו." נהדר. זה אומר שבארץ נהדרת אפשר לומר הכל. זה גם אומר שלא מספיק לקבוע בחוק איסור לשון הרע פיצויים מוגדלים ללא הוכחת נזק. גם אם החוק יקבע פיצוי של עשרה מיליון ש"ח, עדיין בתכניות הסאטירה אפשר לטעון שהכל בצחוק, ואין כאן פרסום עובדתי. בשביל לשלוט בזה צריך למנות את השופטים הנכונים. נעם סולברג ודאי היה חושב אחרת. המאבק המתנהל היום במדינה הוא לא על חוק זה או אחר, ודאי לא על גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעות לשון הרע. המאבק הוא על דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ועל חופש הביטוי. המהלך הפוליטי והחקיקתי של הגדלת הפיצויים נועד כנראה לסמן לשופטים מה רוצים מהם המחוקקים, היושבים גם בוועדה למינוי שופטים. המאבק הוא על עצמאותה של השפיטה, ועל כוחו של בית המשפט העליון להמשיך להגן על חופש הביטוי, גם כאשר מדובר בביטויים פוגעים וקשים. טוב שיש לנו "ארץ נהדרת", אבל ברור שגם שם הבינו היטב את הרמז של נעם פדרמן. לא תמיד תתברר התביעה על לשון הרע אצל השופט שחם. |
אריאל דר
בתגובה על עצה לרמי לוי: תמכור
אריאל דר
בתגובה על למחרת הבחירות כולם יתעוררו
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התיקון המושחת, שנועד לבלום את מחאות והתארגנות הצרכנים הנעשקים,
חוץ מסתימת פיות, מומן בשוחד נדיב ע"י הטייקונים-בעלי החברות למשפחת שטרית
(בניגוד גמור לעמדת מפלגת קדימה, שבה משכשכך מאיר כיום).
לפיכך השתדלתי לבחון את גבולות התיקון, מבלי שמאן דהוא יעז להעלות זאת לדיון.
הרי קטע נבחר:
"התחקיר הוכן כמחאה לעילוי נשמת חופש הביטוי וחופש העיתונות ז"ל,
ביום שבו הפלוטו-פשיסטים העבירו בכנסת בקריאה ראשונה,
את התיקון הבלתי חוקי ובלתי חוקתי בעליל, לחוק איסור לשון הרע
על טייקונים ועוזריהם. הלוואי ותתבעו אותי. Make my day
לא רק המשפט החוקתי החילוני, משוכנע אני שגם "החפץ חיים"
זצוק"ל זיע"א, בעל ספר הלכות לשון הרע, מתהפך בקברו.
זו גם לא יהדות, אפילו לא "נבלה ברשות התורה".
אשר על כן, לפנינו סיפור שבו לסקס יש תפקיד אמנותי,
ובנוסף, גם לחזק את הפואנטה - שיזכרו.
לקראת הבחירות, הנשק הסודי של ביבי והליכוד הוא התחת של שוויניץ.
מוכנים? הרי תחבולותיו הפחדניות של ה"סופר - קקר" כל כך בזויות ,
ותרגיליו ההיסטריים מפחד התנועה החברתית, כה מבחילים,
עד שהחלטתי לחשוף את מזימת ישבנו של השוויניץ.
הרי המחיר כיום ללשון הרע, הוא מחיר ישן - כדאי להספיק ולאגור,
לפני עלית מחיר לשון הרע לפי התיקון המושחת - ללא הוכחת נזק כלשהו,
מ - 50 ל - 300 אלף ש"ח - 500% - זה רווח עצום.
סתימת פיות ונטרול מחאות צרכנים מאורגנות -
כמה מיליונים שילמו הטייקונים לגב' שטרית
הלוביסטית, עבור מאמצי בעלה מאיר הצדיק ?!"
"טוב שיש לנו "ארץ נהדרת", אבל ברור שגם שם הבינו היטב את הרמז של נעם פדרמן. לא תמיד תתברר התביעה על לשון הרע אצל השופט שחם". זאת אומרת, לא כל כך נהדרת, הארץ, אחרי הכל.
מה שהבנתי ממך הוא שכבר יש מי שהשתלט על בתי המשפט ואתה נגד השתלטות של גורם אחר.
מה שעוד אני מבין ממך הוא שאם לתקשורת מותר להגיד הכל ולסאטירה אין גבולות אז ה"דר שטרימר" היה בעצם אחלה. צחוקים.
מה שמסקרן אותי הוא, האם העובדה שכל שופטי ביה"מ העליון חושבים אותו דבר היא ביטוי נאות לדמוקרטיה?
אתה סבור - כמובן מאליו - שהשופטים פוסקים על פי דעתם הפוליטית (: לא שזה נכון, כמובן. יש ויש גם שופטים מקצועיים, הפוסקים לפי החוק והתקדימים גם בעניינים "אפורים" כמו לשון הרע - לרבות הקביעה המובנת מאליה שלתוכנית סאטירה מותר לומר דברים שלו היו נאמרים ברצינות, היו מהווים עוולה וסיבה לפיצוי. עצם קביעתך הנחרצת שסולברג היה קובע אחרת מהווה לשון הרע, אם כבר מדברים...
אבל לשיטתך, אני מניח שברור לך מדוע מתנהל הקמפיין הנוכחי נגד בית המשפט העליון? הרי אם (כפי שאתה עצמך אומר!) שופט "מההתנחלויות" היה פוסק אחרת, כי דעתו הפוליטית אחרת, ברור שמובן מאליו שלא יתכן שרוב רובם של חברי בית המשפט העליון ייצגו אך ורק את עמדות השמאל הקיצוני, אה?
כרגיל. הראו לי "ליברל", ואראה לכם אדם שלא יכול לכתוב שתי פסקאות בלי לסתור עצמו שלוש פעמים... תחליט. השופטים מקצועיים (שאז, אולי שינויי החקיקה בכנסת מיותרים) - או שמא "מובן מאליו" שהם מוטים אידאולוגית, ואז כמובן הכרחי לוודא שביהמ"ש העליון - הפוסק בשאלות תחוקתיות! - יהיה מאוזן פוליטית?