יושב על כסא של חבר כנסת? (קבל מיטה בטיפול נמרץ)

הגיעה העת להתייחס בחשדנות לפתגמים עממיים. הטיפוסים הקלישאתיים מקוננים ש:"כסף לא קונה בריאות". ובכן, כסף קונה בריאות ועוד איך. לא רק כסף, אלא גם מעמד ושררה. כולם מטבעות קשים ועוברים לסוחר, שתמורתם אפשר לקבל תרופות וטיפולים רפואיים, אותם לא יקבלו המוני העם האנונימים.

בשבוע האחרון, בפעם המי יודע כמה, נחשף העם בישראל למציאות החולנית, לפיה הבריאות בישראל היא תלוית מעמד. ה"דה מרקר" חשף מכתב ששלח מנהל בית החולים "שיבא", זאב רוטשטיין, לעובדי המרכז. במכתב תוארה השתלשלות האירועים שקדמו למותו של אלי הורביץ, לשעבר יו"ר חברת טבע. מדובר בתיעוד שבפעם המי יודע כמה, מבליט את מסלול ה-VIP בו מטופלים חולים מיוחסים על חשבון החולים האחרים.

"בשעות הבוקר נבדק אלי הורביץ על ידי מנהל המחלקה, בביקור הקבוע שהוא עורך אצל חולי המחלקה מדי בוקר. מצבו נראה טוב יותר, הוא היה בהכרה מלאה, שיתף פעולה עם הצוות, והערתו היחידה היתה: ´אנא, טפלו בי כמו בכל חולה אחר. אני איש רגיל´". רוטשטיין ממשיך: "למרות זאת נערך הצוות לטיפול מיוחד באלי, ידיד קרוב שלנו, אדם מיוחד וערכי שכולנו הערכנו ואהבנו".

בהמשך מתאר רוטשטיין את מה שהוא רואה כטיפול הראוי לאדם במעמדו של הורביץ: "לדאבוני, כמנהל המרכז הרפואי נבצר ממני ללוות את אלי במהלך אשפוזו כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים", הוא כותב לעובדים, "וזאת עקב היותי מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית לביצוע ניתוח גב. ואולם, עוד קודם שנותחתי, הבטחתי לחתנו של אלי שסגן מנהל בית החולים הכללי, פרופ´ ארנון אפק, ילווה באופן אישי את הטיפול באלי ואת בני משפחתו שלצדו. וכך היה".

"כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים", כתב רוטשטיין גלוי לעין השמש. כך, במערכת האמורה להיות מבוססת על שיוויון וסולידריות, מקבלים רופאים בהבנה את העובדה שיש חולים השווים הרבה יותר. ויש לזכור, הפרוטקציה בבתי החולים אינה מתרחשת בחלל ריק, היא לעולם תגיע על חשבון חולה אחר שאינו מקושר ואינו מחובר.

המכתב פורסם והארץ סערה; בני משפחות מאושפזים שאלו בכאב, האם רוטשטיין דואג להצמיד לכל חולה ליווי מסור של סגן מנהל בית החולים? האם הוא והפרסונל כולו, חרדים לרצות כל חולה המאושפז בבית החולים? רבים הסכימו כי מדובר בסטירה נוספת לזקנה במסדרון.

גם מבקר הפנים של משרד הבריאות, אריה פז, אמר בפורום סגור כי "רוטשטיין למעשה מודה שבתוך בית החולים ´שיבא´ מתנהל בית חולים פרטי למיוחסים. זה דבר פסול מיסודו, כי העיקרון שצריך להנחות הוא טיפול שוויוני לכולם, ויצירת אפליה כזו יוצרת הרגשה שיש שני סוגים של אזרחים לכאורה: המיוחסים וכל האחרים".

עשירים ובריאים, עניים וחולים

שלוש קבוצות עיקריות נהנות מפרוטקציה במערכת הבריאות; פוליטיקאים, אנשי תקשורת, וכמובן, אנשי הון. "הפרוטקציה היא חלק מהדנ"א של כל בית חולים בישראל", אומר בכיר בבית חולים ממשלתי גדול. מאושפז שמישהו בבית החולים חפץ ביקרו, צועד במסלול שונה לחלוטין, ממסלולו של פשוט-עם אנונימי.

ייאמר ברורות; לא מדובר בשחיתות נטו, כמו למשל דרישות לוויתור על תשלומים; אלא בעיקר בהיענות לבקשות או רמיזות למיידיות וקיצור תורים, לתנאי אישפוז מועדפים, לבחירת רופא ועוד ועוד.

בית החולים גם הוא מרוויח מהעניין; בעל הון שמתאשפז לצורך צינתור, שומע בדרך אגב על המצוקה במחלקה. הוא פותח את הארנק ורוכש בפילנטרופיות מכשיר הדמיה ליחידת הצינתור. בלי שום שום קשר, הוא זוכה ליחס מועדף.

במקרים אחרים מדובר בהשקעה לטווח רחוק. יבוא יום ויערך דיון כל שהוא בכנסת, הפוליטיקאי שטופל בבית חולים טיפול עשרת אלפים, יתמוך באינטרסים של המרכז הרפואי. שלא לדבר על העיתונאי שיפעל מכוח תסמונת "טפל בי ואסקר אותך".

איך אמרו בימי מפא"י העליזים? "כשיש קשרים, מי צריך פרוטקציה". הספרות הרפואית מבדילה בין המושג "רפואה אפורה" ובין תשלומים בלתי פורמליים, כאלה שנדחפים מתחת לשולחן, (או לכיס החלוק).

ה"רפואה האפורה" מתייחסת בעיקר לתופעת הפרוטקציה. כך למשל, קבלת טיפול מועדף בבית חולים ציבורי ללא תשלום כספי ישיר, או מתן טובות הנאה על בסיס קשרים אישיים, כמו קשרים חברתיים, היכרות אישית או העדפת מכובדים וידוענים.

יחס מועדף לחולים יחסניים הוא לא המצאה ישראלית. מדובר ברעה חולה שמאפיינת את כל מדינות העולם. אולם בישראל התופעה מטרידה פי כמה, בגלל הפער הבלתי ייאמן בתנאים שמפרגנת מערכת הבריאות הציבורית לאח"מים, ובין התנאים המקומצנים להם זוכים המון העם, שוכני המסדרונות.

ולא דיברנו על קבוצה נוספת של מיוחסים, הזוכים לטיפול אישי, פשוט בגלל הפחד. ג´קי סירוב, מנהל חדר המיון בבית החולים "איכילוב", הורשע בקבלת שוחד מאיש משפחת פשע.

סרוב קיבל שלוש פעמים שמונה מאות שקל, שנדחפו לכיס חלוקו, תמורת קידום הטיפול באיש. "לקחתי את הכסף רק בגלל הפחד ממנו", אמר. עורכי דינו דיברו רבות על "מוטיב הפחד" ועל כך שמעטים אנשים שיסרבו לדרישה מצידו של עבריין. אולם בית המשפט לא קיבל את הטיעונים.

סרוב נשלח ל-15 חודשי מאסר, בהמשך הומתק עונשו והוא נידון לעבודות שירות. במקביל, הוא פוטר והושעה. עורכי דינו הגישו עירעור, הפיטורים בוטלו והוא הוחזר לעבודתו.

לו הייתי פואד

"לו הייתי פואד". זו היתה כותרת המכתב הפרובוקטיבי, אותו כתב לפני מספר חודשים דובר בית החולים רמב"ם, דוד רטנר. רטנר יצא בביקורת חריפה על קריסתה של מערכת האשפוז בישראל, בהקשר של אשפוזו של ח"כ פואד בן אליעזר ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים "אסף הרופא". הוא טען כי חולים רבים שאינם אח"מים נאלצים להסתפק בתנאי אשפוז ירודים בהרבה.

המכתב תיאר בכאב את מצוקת החולים המונשמים ברמב"ם, שחלקם שוכנים בחדרים מלאים במחלקות פנימיות רגילות, ואינם זוכים לפיקוח מוגבר של אחיות, לו הם זכאים.

"ברמב"ם, למשל, מאושפזים 72 חולים מונשמים, כמו פואד. אבל בניגוד לפואד, לחלקם אין מקום ביחידות המיועדות לחולים מונשמים, והם מאושפזים בחדרי האשפוז הדחוסים הרגילים במחלקות פנימיות... אם אתה לא ח"כ או שר, המצב קשה עוד יותר: העומס על האשפוז בחדרים מבודדים במחלקה פנימית או אונקולוגית ברמב"ם כל כך קשה, עד שבמיון שוכבים חולים אונקולוגיים שחייבים בידוד כדי לשמור על חייהם. אבל הם שוכבים באמצע המיון, חשופים לזיהומים שונים".

רטנר צירף להודעתו תמונות של ארבעה חולים מונשמים המאושפזים בחדרי אישפוז רגילים, והוסיף: "לאף אחד מהם לא קוראים פואד. בדוק". במשרד הבריאות לא אהבו את המכתב, ומיהרו להצהיר כי הדובר יקבל "נזיפה חמורה". כמה הולם את מדינת ישראל; במקום להתייחס בענייניות למימצאים הבדוקים, הורגים את השליח.

מאז חלפו חודשים, פואד בן אליעזר כבר מתלוצץ עם כל מכיריו ומוקיריו, לא רק עם רופאיו. אולם התיעוד המצמרר של רטנר, עדיין באוויר. אין ספק, בן אליעזר זכה ליחס מועדף ולתנאים מיוחסים.

לפני כארבעה חודשים נשמעה ביקורת קשה בקרב רופאים בבית החולים "הדסה עין כרם", על תנאי אישפוזו של אביה של שרה נתניהו, שמואל בן ארצי. בן ארצי אושפז במשך חודש ביחידה לטיפול נמרץ לב, אחת היחידות היקרות בבית החולים. משך האשפוז הממוצע ביחידה, הוא פחות מארבעה ימים.

קצת נתונים; ביחידות לטיפול נמרץ לב בישראל 216 מיטות. במשך שנים זועקים הרופאים על מחסור משווע במיטות טיפול נמרץ, בהן מתקיימת השגחה קפדנית ביותר על מאושפזים. בכל רגע נתון שוהים כ-450 מאושפזים מונשמים הזקוקים להשגחה של טיפול נמרץ, במחלקות הפנימיות.

היחידה לטיפול נמרץ-לב בהדסה, היא אחת היחידות היקרות ביותר. פועלות בה שש מיטות, ומדי שנה מאושפזים בה כ-1,200 חולים. לפי נתוני משרד הבריאות, השהות הממוצעת ביחידה זו היתה במהלך 2009 — 3.7 ימים בלבד.

בימים הראשונים לאשפוזו ביחידה לטיפול נמרץ לב, הוגדר מצבו של בן ארצי קשה, והוא אף היה מונשם, כמו רוב המאושפזים במחלקה. אולם בניגוד להם, הוא נותר בטיפול נמרץ לב גם לאחר שנגמל ממכשיר ההנשמה, ולא הועבר ליחידה אחרת, כפי שמקובל. במהלך אשפוזו אף טופל בן ארצי על ידי רופאים מומחים בכירים שאינם קרדיולוגים, המומחים ברפואת לב.

גורם המצוי בפרטים, המסרב לחשוף את זהותו, אמר לתקשורת, כי "ההחלטה לאשפז את בן ארצי חודש שלם במחלקה כל כך נדרשת, כשיש מחסור במיטות של טיפול נמרץ בישראל היא החלטה מקוממת. במציאות שבה זוכים פוליטיקאים וקרוביהם לתנאי אשפוז משופרים, לא ברור כיצד יכולים מנהיגי המדינה להבין את מצוקותיה של מערכת האשפוז הציבורית".

לטענת רופא בכיר בהדסה, "בבית החולים מורגלים באשפוז של ידוענים או מקורבים של ידוענים בתנאים טובים יותר. כששר בכיר מגיע לייעוץ רפואי, הוא לא צריך להמתין במיון לרופא מתמחה, אלא מקבל מיד מענה. אינני יודע אם זהו טבע הדברים, אך זוהי טבעה של מדינת ישראל. גם בארה"ב, שבה קיימת רפואה פרטית ורק אחוז קטן מהפעילות בבתי החולים ניתן למעוטי יכולת, לא נהוגות פרוטקציות שכאלה".

מהנהלת הדסה נמסר אז בתגובה, כי "אין בכוונתנו להתייחס בפומבי לעניינים רפואיים הקשורים במטופלינו".

אנחנו עושים פרוטקציה, סו וואט?

"משפחת הורביץ אמנם תרמה לשיפור איכות הרפואה בארץ, בישראל, אבל זו שערורייה שבית חולים עובד בניגוד לחוק שמחייב שוויון בין חולים", אמר שמוליק בן יעקב, חבר הנהלה באגודה לזכויות החולה.

ההתבטאות של רוטשטיין הקפיצה אזרחים רבים, ולא משום התגלית המסעירה, אלא בעיקר בגלל הפומביות בה נאמרו הדברים, ובעיקר, בשל ההשלמה והלגיטימציה בהן התופעה מתקבלת.

רופאים ובכירים מתוך המערכת מסכימים: "השיטה נהוגה ומקובלת בכל בתי החולים המובילים, וככל הנראה לא רק בהם, ולא צריך להיתמם ולהעמיד פנים המביעות פליאה". בכיר בבית חולים במרכז הארץ מודה: "הדבר מתבטא בעיקר בקיצור משמעותי של זמני התורים בכל פעולה עתידית, בליווי מקרוב של הרופאים והמנהלים הבכירים, ביתר תשומת לב מחלקתית, חדר פרטי ועוד".

לדבריו, "גם עיתונאים רבים ואנשי תקשורת, חברה וכלכלה מנסים לעתים תכופות לנצל את קשריהם על מנת להיטיב את אופן ואיכות הטיפול בהם, כחלק מנוהג בלתי כתוב. כולם מכירים את התופעה".

הבכיר מסביר כי יחס מועדף לחולים כמו אלי הורביץ, הוא דבר בלתי נמנע: "אנחנו מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה שאדם כמו אלי הורביץ מתאשפז פה. הרבה פעמים אנחנו מקבלים טלפון לגבי מישהו שהתאשפז בבית החולים, ואז בהחלט יש יחס מיוחד לאותו מאושפז. זו דרכו של עולם".

הרופאים מודים במציאות לפיה מתקיימים שני מסלולים, למיוחסים ולפשוטי העם, אולם הם מגלגלים את האשמה על המערכת. בכיר במערכת: "בתי חולים חפצי חיים ולכן לעולם לא יסרבו לבקשה לטיפול מועדף מצד אח"מים או אחרים, ולעתים אף ייזמו זאת בעצמם". לדבריו, "לכל בית חולים יש קשר עם חברות כלכליות וציבוריות שנותנות עזרה ועם פוליטיקאים. בסופו של דבר זה יחסי תן וקח — כי המצב הביזיוני שבו אתה נאלץ לקושש תרומות מכל מיני חברות ולסמוך על העזרה שלהן מחייב אותך לתת תמורה. כמות הפרוטקציות היא אדירה. ראשי ערים, חברות מסחריות, פוליטיקאים, השלטון המקומי, חברות ציבוריות וכל מי שרק יכול".

ומי שלא יכול? מה יעשה האומלל חסר הקשרים, זה שלא צועד שלוב זרוע עם גיסו של אחיינו של חבר הכנסת? מי יטפל בעלוב שלא זכה בשכן שהוא מאבטח של אוליגרך? הוא לא ישאל שאלות נאיביות, ולא יתמה כיצד הוכנס לצינתור החולה שהגיע אחרון. בהשלמה קודרת, הוא יתאשפז לצד ההמונים, ובעיניים כלות יביט בגדודי הרופאים הבכירים, הסובבים את החדר הפרטי שבמחלקה.