לא יודע עם מחר אצפה בתוכנית עובדה עם מאיר דגן ואני גם חייב לומר שאישית לא ממש עניין אותי לקרוא בעיתונים מה שהאיש אמר יום אחרי שהשתחרר מתפקידו כראש המוסד, אבל רציתי דווקא לציין כי סוף סוף נפל לי האסימון על נושא שלא היה לי כלכך ברור בעבר.

אני זוכר שכבר כילד לא ממש הבנתי מדוע היו נוהגים להסתיר את שמו של ראש השב"כ וראש המוסד והיו נוהגים לכנותם בשמות אותיות, זה תמיד נראה לי מטומטם כי ברור שכל העולם שבאמת רוצה לדעת מיהו ראש השב"כ יודע, וכי האוייבים שלנו (הערבים) יודעים פרטים שפה בארץ מנסים להסתיר דווקא מאיתנו.

הרי כולנו משרתים בצבא ומכירים מישהו שמכיר מישהו שמשרת ביחידה כזו או אחרת ואנחנו יודעים אז מדוע לא מפרסמים את שמם של העומדים בראש מערכות ביון הישראלי? ובאמת לפני מספר שנים אכן הוחלט כי אין צורך בהסתרת שמם של אנשים אלו והתירו את פרסומם בתקשורת המקומית והעולמית, ונראה לי לפחות אז כי הדבר הנכון נעשה.

ובכן מסתבר שלא.... ואני חייב לומר שרק עכשיו "בזכות" מר מאיר דגן סוף סוף הצלחתי להבין מדוע מלכתחילה בעבר נהגו לשמור את זהותם בסוד. ובכן למה?

לפני שאומר למה כן אומר למה לא, זה לא בגלל שמפחדים שמישהו יתנקש בחייהם, זה לא בגלל שמפחדים שמישהו יחטוף אותם,  זה לא בגלל שמישהו מפחד שינסו לסחוט אותם למה כן? פשוט מאוד על מנת להגן עלינו עם ישראל מהפטפטנות הבלתי נסבלת של אנשים כמו מאיר דגן הנובעת מהרצון הבלתי נגמר לעוד דקה של תהילה, עוד הזדמנות להעצים את האגו להוכיח כמה הוא חזק, חכם ומשפיע ואולי למקסם את מעמדו ולשפר עמדות לקראת הקריירה הבאה.

הרי אם אין אנו יודעים מיהו ראש המוסד כי אסור, אז ברור שכאשר הוא משתחרר מהשירות אין אנו יכולים לראיין אותו, והוא לא יכול להביע את דעותיו בפומבי וכי עד היום שבו הוא יוכל לחשוף את זהותו סביר להניח שחלק מהמידע ו/או הנושאים בהם הוא טיפל כראש המוסד או שכבר לא יהיו רלוונטים או שהמידע שיהיה לו כבר לא יהיה מעודכן כל כך.

והחשוב יותר הוא שעד שהוא יוכל לחשוף את זהותו הוא יעבור צינון לאגו ולצורך הכלכך חזק להוכיח כמה הוא יודע. ואל תטעו אני יכול להבין את מאיר דגן הרי אותו האגו ותחושת הכוח האישית שלו היא זו שהביאה אותו לאן שהוא, האמונה בדרכו והאומץ לעשות את אשר הוא חושב היא זו שהפכה אותו לאיש מוסד טוב כול כך ואולי לאחד מראשי המוסד הטובים שהיו פה, ודווקא בגלל זה אני מאמין כי צריך לעזור לו ולאנשים כמותו ולמנוע מהם את היכולת לטעות טעות של פטפטת שאינה במקום.

כיצד אנו רוצים ללמד את חיילי צה"ל , סוכני מוסד, שב"כ , מודיעין , טייסים ואחרים כי ישנה חשיבות עליונה לשמור על חשאיות, לפעול במסגרות המקובלות, ולעבוד לפי כללים, כאשר ראשי המערכות הכי רגישות כמו המוסד מפטפטים כמו ילדים ששמעו משהו שהמבוגרים דיברו בסלון ושאר הילדים לא יודעים מהם?

גם אם מאיר דגן צודק במה שהוא אומר יש מקום ודרך לומר זאת, וזה לא דרך העיתון או בראיון לעובדה של אילנה דיין ולצאת נגד ראש הממשלה דקה אחרי שאתה כביכול לא ממלא תפקיד רשמי  אני אישית חושב שאנשים שבוחרים לשאת בתפקידים
כל כך רגישים כמו ראש מוסד, ראש שב"כ, שר ביטחון,רמטכ"ל, ראש ממשלה ועוד צריכים להבין כי אחריותם למערכת לא מסתיימת לעולם וגם אם הם מרגישים כי משהו רע עומד לקרות יש דרך לומר זאת.

תנו כבוד גם לאחרים הרי אני בטוח שמאיר דגן לא היה אוהב לשמוע ביקורת או עצות מהסוג שהוא עצמו נותן היום מראש המוסד לפניו כאשר הוא קיבל את התפקיד, והוא גם לא היה רוצה שראש המוסד היוצא יבקר אותו כאשר הוא יהיה ראש ממשלה (במידה ואכן הוא יהיה). או כמו שאומר המשפט "מה שנוא עליך על תעשה לחברך" ותזכרו המידע שברשותכם אינו שלכם, הוא אינו רכושכם הפרטי ואינכם מורשים לעשות בו כרצונכם כולל גם "דעתכם" בנושאים בהם טיפלתם כראשי מוסד לשעבר.

לסיום ולסיכום הייתי רוצה להחזיר את ההגבלות על אנשי ציבור ומחזיקי תפקידי מפתח מלצאת לתקשורת בצורה חופשית חסרת רסן וחסרת אחריות, לקיים תקופות צינון ארוכות על מנת לוודא כי השאיפות הפוליטיות האישיות של אנשים המחזיקים בתפקידים אלו לא ישפיעו על תפקודם, ולהחזיר נושאים רגישים וחשובים לחדרים סגורים על מנת לוודא כי הם יטופלו ללא לחץ הרייטינג והפופלאריות אשר פושטים על חיינו במאה ה21.

דמוקרטיה, חופש ביטוי ושקיפות הן ערכים עליונים אך על נבלבלם עם הפקרות.