אתם יכולים להגיד שאני סתם רגשן.
השבוע סיימתי לכתוב עוד פרק בחיים. ארזתי את רוב מה שאני רוצה לקחת איתי ויצאתי החוצה, מוכן לחוויות חדשות.
מאחורי נשארו הדברים שלא הצליחו להיכנס למזוודה. ביניהם כמה דברים מאוד חשובים שמהם היה צריך להיפרד.
הייתה פרידה קצת עצובה. עכשיו כשהגשם (האטלנטי?) דופק על שמשת החלון ומסעיר את הענפים של העץ בחוץ, אני מרגיש כמו בסרטים הישנים האלה, שמישהו נמצא ברכבת ומביט על הרציף שנוסע הלאה ממנו.
להתראות רציף. להתראות לכל מה שנסע הלאה עם הרציף.
אני בעצם עוד פה. זה האתמול שמתרחק ממני.
יש למישהו חשק לשבת ולהסתכל קצת על הגשם? |