כל כך הרבה נכתב על האושר.

 אושר הוא דבר יחסי.

 לרוב, האושר הוא עניין רגעי. זמני. מוגבל.

והבועה של מה זה להיות מאושר מתנפצת לעיתים קרובות.

 אתה מרגיש הכי מאושר, כשאתה כן מצליח לעזור למישהו. אפילו בדברים הקטנים. להעלות חיוך על פניו.

אף פעם לא הוכח שעושר גורם ליותר אושר.

לפעמים זה ההפך.

מה שכן, איבוד העושר..נפילה פיננסית..נפילה מגבוה גורמת לאי חוסר כללי באושר.

לרוב, הנפילות הן כל כך קשות שאנשים לא מצליחים להעלות בחזרה.

אפילו לא להרים את הראש מתחת למים.

ואז. כל היהלומים שיש לה , הג'יפים שהיו להם ואפילו הבית..נעלמים כאילו לא היו כלל.

ולעומת זאת, יש זוגות שלא טסו לחו"ל לפחות 10 שנים. במהלך השנים הביאו לעולם שלושה ילדים, וטיול שנתי לאילת..נראה להם הדבר הכי מאושר בעולם. הכי מספק. משהו שמחכים לו כל השנה.

טיול..שחוסכים אליו שקל שקל .יש מטרה, למרות שהמטרה היא קטנה, אבל ברגע שהיא קיימת, החיים הופכים לורודים יותר.

כבר בשנת 1877 כתב טולסטוי את אחד הרומנים המצליחים שלו.

טולסטוי פותח את ספרו "אנה קרנינה" במשפט הידוע "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

מה שכן, יום  אחד המשפחה יכולה להיות מאושרת. ושבוע אחרי זה.. אומללה.

צריך ללמוד לצאת מהאומללות.

צריך לדעת איך לצאת.

ולאן להעלות.

לפחות לאושר רגעי ואם לא נצחי.

כי לנצח לא קיים..