במחזוריות קבועה, בלי להתעייף ובלי לשנות מאומה, שבים תומכי הדמוקרטיה הישראלית ומעלים את נושא שינוי שיטת הממשל. הפעם מתייצב בחזית ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, אשר על פי הפרסומים אמור לעמוד בראש תנועה ציבורית גדולה שתפעל למען שינוי מיידי של שיטת הממשל בישראל. כרגיל, מוזכרים שמותיהם של התומכים הוותיקים, כמו הפרופסור אוריאל רייכמן, שכבר ניסה בעבר ואף הצליח לשנות את השיטה, מבלי להשיג את היעד.
המטרה היא ברורה — ליטול מהחרדים את הכוח להשפיע. כך היה בפעם הקודמת ששונתה השיטה והוחלט על הצבעה ישירה לראשות הממשלה. הנחת היוזמים היתה כי כאשר יבחר ראש הממשלה באופן ישיר, הוא לא יזדקק לקולות החרדים כדי להפוך לראש ממשלה, ובכך ינטל עיקר כוחם. התוצאה היתה הפוכה. דווקא ההצבעה בשני פתקים — כפי שנהגה במשך שלש מערכות בחירות — גרמה לפיצול המפלגות הגדולות, להקטנת כוחן ובמקביל להגדלת כוח ההשפעה של הציבור החרדי. התוצאה היתה חזרה לשיטת הבחירות הקודמת, מה שהקטין במעט את מספר המפלגות בכנסת, אבל לא צמצם את כוח ההשפעה של הנציגות החרדית.
צריך לציין כי ההשפעה היא רק בשוליים. בסך הכל דואגים הנציגים החרדיים, לשמר את זכויות בוחריהם ותו לא. בימי ממשלת שרון- נתניהו- לפיד, שהיתה בלי השתתפות חרדים, נרמסו זכויותיהם עד עפר. התקציב המזערי שניתן למוסדות חרדיים קוצץ ללא רחם, תחת מסווה של התייעלות כלכלית, כאשר יחד עם אותה התייעלות דירדרה הממשלה ההיא את החברה הישראלית עד לעוני מחפיר של רבבות משפחות, כאשר התוצאות ניכרות עד היום. לא בכדי ניצבת מדינת ישראל במקום הראשון והלא מכובד, באחוז העניים הגבוה ביותר מכלל המדינות המפותחות. זה הכל תוצאה ישירה למדיניות כלכלית הרסנית, שנועדה לפגוע בחרדים ואגב כך פגעה ללא רחם בכלל הנזקקים.
כיום, כאשר הנציגים החרדיים שותפים לשלטון, יש יותר התחשבות בנזקקים, פחות גזירות דרקוניות, וגם כך הם צריכים לנהל מאבקים קשים ומרים, כדי שלא תיגזל "כבשת הרש" של תקציבי המוסדות התורניים. כך זה עובד במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, כאשר גם לקבוצות מיעוט יש יכולת השפעה לשמור על זכויות המיעוט. קבוצות מיעוט אחרות שאין להן נציגות בממשלה, כמו הדרוזים, הבדואים והמגזר הערבי בכללותו, יוכלו לספר בהרחבה על הקיפוח והאפליה שהם חשים, כאשר אין מי שדואג לזכויות האזרח המינימליות שלהם.
שינוי שיטת הממשל, נועד כאמור בראש ובראשונה, להגדיל את כוחן של המפלגות הגדולות, ולפגוע קשות בכל המפלגות הקטנות. בדרך אמורים גם מפלגות השמאל והמפלגות הערביות להיפגע, ורק טבעי הוא שיש שותפות דעים בין סיעות אלו לבין הסיעות החרדיות בהתנגדות לשינוי המוצע. אבל כאשר ראש מוסד אחד לשעבר כבר הצהיר לא מכבר כי הסכנה החרדית גדולה מהסכנה האיראנית, אין פלא שראש מוסד אחר לשעבר, רוצה להקטין את "הסכנה החרדית" דרך פגיעה בנציגות החרדית בכנסת.