שר הביטחון אהוד ברק, אדם חריף מתוק בדרך כלל, החליט להרגיע את העם המודאג בציון. יש עיתונאי בכיר — הוא מספר — שמפחיד את הציבור כי עלולים להיות 100 אלף הרוגים בהפצצה איראנית; ח"כית חשובה — הוא מוסיף ומגלה — מזהירה שבתי הקברות לא יספיקו; ואני אומר — הוא אומר — לא יהיו, לא 50 אלף. לא חמשת אלפים. וגם לא חמש מאות.

זהו. בסך הכל פחות מ-500. נא להירגע, בבקשה.

הי אתם שם בצפון חולון-בת-ים, למה אתם לא נרגעים? מה עוד אתם צריכים בשביל להירגע? — אתם יודעים מה? קבלו עוד טיפ קטן משר הביטחון: "אנחנו הכי חזקים באזור, ונישאר כאלו בכל טווח נראה לעין". או קי? עכשיו אתם כבר מבינים שאין סיבה להיכנס לפאניקה? גרעין-שמרעין, שטויות. שלא יפחידו אתכם סתם. בסך הכל פחות מחמש מאות הרוגים. כנראה משהו כמו ארבע מאות שמונים ושש או אפילו פחות מזה. השר לא גילה את המספר המדויק. סוף כל סוף גם האויב מאזין. אבל בכל אופן מדובר במספר הרוגים נמוך ממספר ההרוגים בתאונות הדרכים, ככה שאין סיבה להיתפס לחרדה או למתח יוצא דופן.

כשאיש מקצוע רציני כמו שר ביטחון נוקב במספר ההרוגים העתידיים, הוא יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר. אם הוא סתם היה מפריח מספרים באוויר הוא יכול היה לזרוק מספר הרבה יותר נמוך, כמו 300 או 164 או אפילו 162. למה לא. זה היה הרבה יותר מרגיע.

אז קצת פרופורציות, בבקשה. מה הם בסך הכל פחות מחמש מאות הרוגים בפרספקטיבה גלובלית של קטסטרופה אסטרטגית בלתי קונבנציונאלית הפוגעת באוכלוסיה סוציו-אקונומית הטרוגנית?

כדאי גם לקחת בחשבון ש-500 זה ברוטו. אם מורידים מזה חמישים אחוז, שעל פי הסטטיסטיקה משתייכים למחנה הפוליטי שממילא מואשם בחוסר נאמנות למדינה ובפגיעה באינטרסים הקיומיים שלה, נשארים מאתיים וחמישים פלוס-מינוס. פחות כל החבר´ה הלא-פרודוקטיביים, ביחד עם כל המסכנים שמתחת לקו העוני, נשארו בקושי מאה. פחות הקשישים הסיעודיים והחולים הכרוניים שהמדינה כבר בקושי סופרת אותם; פחות התיירים והעובדים הזרים; פחות הישראלים הממורמרים שעד אז יספיקו לרדת מהארץ — מה נשאר? כלום. פחות מכלום.

יופי. אפשר לשתות.

כמה טוב שיש לנו במדינה הזאת איש מקצוע רציני אחד שיודע להמציא נתונים מדויקים, שאף אחד בעולם לא יכול להכחיש אותם.

הבעיה היא שיש שניים כאלו.

ראש המוסד לשעבר, מר מאיר דגן, איש ביטחון לא פחות רציני ואחראי משר הביטחון, הודיע השבוע בשיא הרצינות: ברק אמר שיהיו 500 הרוגים? — יהיו הרבה יותר.

המסר של דגן חד משמעי: אזרחים יקרים, שלא תעיזו להירגע עם הנתונים ההזויים שברק חשף. על פי הניחוש המקצועי שלי, יש לכם בהחלט סיבה מוצדקת להיכנס לפאניקה. יהיו יותר מחמש מאות הרוגים. הרבה יותר. כמה בדיוק? אסור לי לגלות. מאיפה אני יודע? אני יודע. עובדה. אם לא הייתי יודע, הייתי סתם זורק מספר הזוי?

קשה להאמין, בן אדם נכבד עם עבר כל כך עשיר ומפואר בשירות הביטחון של המדינה, לא מתבייש למקם את עצמו במקום כל כך נמוך. כשברק "חושף" את מספרם הנמוך של ההרוגים הצפויים, עוד אפשר ללמד עליו זכות שהוא מוכן להשתטות בכדי להרגיע את הציבור — אבל להשתטות עם אמירה כלֿכך בדיונית כדי להעצים את הפחדים?!

אם העימות ההזוי הזה לא היה כל כך עצוב, הוא יכול היה אפילו להיות מצחיק. אפשר היה להזמין את שני הבכירים הנכבדים הללו לעימות חזיתי במסגרת פאנל שייערך באיזשהו סימפוזיון של ישיבה טיפולית למצוינים. הנוכחים בוודאי ייהנו להעביר להם פתקים בסגנון: שמי יענקי ציפרשטיין. רציתי לשאול בבקשה את שני המומחים כמה רחובות חד-סיטריים אמורים להימצא להערכתכם באיזור נפילת הטילים? — או: שמי יוסף חיים ר. רציתי לשאול את מר דגן אם תוכל בבקשה לגלות לנו אם בין ההרוגים יהיו גם אנשים בגיל מתקדם, בעלי משקל עודף, עם נשירת שיער קלה ונטייה לפסימיות מסויימת בשעות הצהריים המאוחרות? וכדו´.