מאז אמר לואי הארבעה עשר - "המדינה היא אני" 

קמו עוד מיליונים רבים של אנשים אשר סברו ש: 

משהו, גוף, או רעיון, זה הם ! 

הייתי מגדיר אנשים אלה כאנשים מאד מגעילים. 

מלבד העובדה שהם אנשים פנאטיים, הם גם אנשים מגעילים הרואים עצמם עבד או משרת של איזה רעיון. 

מבלי לדבר כמובן על העובדה הפשוטה שהם נפוחים מחשיבות עצמית - עובדה המאפשרת להם מראש להאמין שגוף ענק, או מוסד, או רעיון כללי.....הוא הם. 

כדי לעורר את נוגדני הקוראים למה שאני כותב , נא לדמיין סיטואציה מימי בית הספר שבה, מורה שאתם שונאים , מדברת אמנם מגרונה וממוחה שלה - אבל מקפידה להסביר בקול גבוה ש...."בית הספר לא יסכים שתמשיך להתנהל כך" 

למעשה, אין המדובר על בית הספר, מדובר רק על המורה שולה אברמוביץ'.

או מעשה אחר - שבו שר בממשלת ישראל, מביע אמנם את עמדתו - אך כדי לתת לה משנה תוקף, וכן כדי להעניק לעצמו חשיבות הוא אומר "ישראל אינה מסכימה" למעשה מי שאינו מסכים זה הוא, אבל נעים לו יותר לחשוב שהוא המדינה.

לא מדובר כאן רק על כך שאדם מייצג גוף....שהוא דבר נניח סביר - מדובר על כך שמבחינה פסיכולוגית אדם מזדהה עם גוף עד כדי אבדן עצמיות, או יותר חמור - עד שהוא מביא לאובדן עצמיותו של הגוף או המוסד, בתוך האני של האדם עצמו.

מאות מיליוני אנשים - אולי מיליארדים שילמו מחיר, על עיוות פסיכולוגי מכוער זה. כאשר שירותי ביטחון חקרו אותם או הענישו אותם או הרגו אותם - בשם מוסדות או מדינות או גופים גדולים - שלכאורה האדם הפרטי ף החוקר, או השוטר - תפקד כ- "מדינה" או כ- "חוק" או כ- "מוסר בהתגלמותו".

ענף של עיוות זה ניתן לראות גם בשיח המתנהל בארץ בעניין עמותות השמאל ובית המשפט העליון.

כל מתקפה על תנועות השמאל איננה פחות מאשר "מתקפה על הדמוקרטיה והרס הדמוקרטיה". שהרי "תנועות השמאל" אינן אלא "הדמוקרטיה בהתגלמותה".

למטה, אופנהיימר , מזכ"ל שלום עכשיו: "אני הדמוקרטיה"

וכל מתקפה על דורית בייניש - איננה אלא ניסיון להרוס את עצמאות בית המשפט העליון. שהרי היא היא בית המשפט העליון.

למטה, בייניש: "אני הצדק, אני המשפט, אני התגלמות המוסר" 

איך ניתן אם כן למתוח ביקורת על אדם כזה, מלא נפיחות עצמית כרימון - אם כל ביקורת תיוחס מייד לתפקיד שהוא ממלא במוסד כך וכך ?

למעשה מה שאנשים אלה דורשים הוא --- לעולם אל תעזו למתוח ביקורת עלינו. אנחנו חסינים לכל ביקורת. אנחנו מוסדות, לא אנשים בשר ודם. 

למטה הרב אלישיב: "אני הדת, אני המוסר" 

לא נחמדים - כפי שנאמר מלכתחילה.