מאחר ומזה ימים רבים שוכן בביתי ובליבי שקט מבורך מגזרת הקרב הישנה של חיי

ומאחר ודומני כי כל מה שיכולתי להסיק, להקליק, לכתוב, להקיא ולבלוע מהקרבות ההם, כבר הוסק, הוקלק, נכתב, הוקא ונבלע, אני מוצאת עצמי אט אט שוקעת בשגרת חיים נעימה, של עבודה, אמהות ונבירה עצמית.

היום, לדוגמא, עסקתי באימהות מוגברת.  

שטופת מוטיבציה באתי לאסוף את הגורים מהצהרון הביתי והחמים שלהם וכבר בדרך לאוטו הודעתי להם חגיגית ולא רשמית, שהיום הולכים עם הנבון לשיעור ניסיון בחוג לג`ודו.

הנבון שלי, למען הפרוטוקול, בדיוק כמו ההיא שילדה אותו, הנו שונא שינויים מוצהר.

ככזה, הוא לא השתהה לרגע לפני שיצא בהצהרה הצפויה כי, אין לו שום עניין בחוג לג`ודו, הוא עייף והוא רוצה הביתה. כמובן שעניין פעוט והחלטי כהצהרת בלפור של הנבון, לא יעצור אמא נמרצת שכמוני, מה גם שאני מכירה את החשש הטבעי של הצהוב הזה, מכל דבר חדש. לכן, בטוחה בהנאתו הצפויה של הצהבהב שלי, התעלמתי מהרטינות החינניות שלו ושמתי פני לעבר המתנ"ס השכונתי.  

הנבון, כצפוי,  הזעיף פניו עם הגיענו, לכן מיד כרתתי איתו ברית דמים. ביקשתי ממנו, כי ילך לשיעור היום בשבילי. רק בשבילי. שיחשוב על זה כמו שיעורי בית. אני מצידי הבטחתי לו, שאם לא יהיה לו כיף, לא נשוב לפקוד את המתנ"ס הזה לעולם. הושג שלום קר.  

חלוקים בדעותינו, אך תמימי דעה (הדעה שלי בעיקר...) יצאנו מהאוטו, הנבון, המניפולציה ואנוכי.  

עם היכנסנו לאולם, ממש כפי שתארתי לעצמי, הנבון מצא לעצמו פנים מוכרות להתחבר אליהן ומיד ראיתי איך פרצופו מפשיר והופך מזעוף לנרגש.  

מה שלא תארתי לעצמי, היה את המניפולציה מגלה עניין בחוג לג`ודו.  מבט מהיר על פניו של המדריך הבהיר לי, כי גם הוא לא בדיוק חלם על גורה עם 2 אנטנות צהובות, כנציגת הדור הנשי הבא של הג`ודו הישראלי. בטח לא בחוג המפורסם שלו.  

הצצה חטופה על פני ההורים האחרים, שידרה בעיקר תהייה בק"ע הימצאותה של מ. על משטח הטוסטסטרון הכחול, הלא החוג של הבלט הוא ממש פה, קומה אחת למטה...   

אבל המניפולציה בשלה. לא בלט ולא נעליים. אם אח שלה פה, אין דבר בעולם שימנע את העונג גם ממנה. והיא התיישבה על המזרון. בישיבת ג`ודו עם שם מוזר, שהיא המציאה לו שם מוזר אף יותר, ועקבה בדריכות אחר דברי המדריך.  

מרגע זה והלאה, הגורים בילו על מזרן הג`ודו ואני על הריצפה, שפוכה מצחוק.

אינני זוכרת מתי לאחרונה צחקתי כל-כך, אבל אני זוכרת בבירור, ש- 4 דקות אחרי תחילת הסשן, ידעתי, שלא חשוב מה ידרוש המדריך השרמנטי, בעבור השתתפות בפארסת הג`ודו הזו, אני משלמת.  45 דקות תמימות, בילו הגורים תחת משמעת ברזל. הנבון היה רציני וקפדן, כהרגלו, אבל המניפולציה...אוי המניפולציה.  היא הקשיבה לכל מה שהמדריך אמר. בחיי. אבל עדיין, זה לא מנע ממנה להיראות כמו דבורה עסוקה, בעת שהיא רצה, בין כל הבנים, על המזרון הכחול. היא עשתה את כל התרגילים. בדרכה החיננית והמיוחדת. אין ספק שג`ודו משתלב נהדר עם חוסר קורדינציה של ילדה בת שלוש וקצת ועוד יותר נהדר עם חוסר הגמישות הגנטי שירשה מהחצי החלש.

היא הייתה קשובה וממושמעת, לאורך כל השיעור ועדיין המבט על פניה ותנועות גופה, הפכו אותה ... לסוג של קסם, בעיניי ובעיני כל מי שהתבונן מהצד.  

המדריך המסוקס לא הפסיק להחמיא לה, לאורך כל השיעור. יופי מ. כל הכבוד מ. הוא כל כך התלהב מהג`ודו התינוקי שלה, עד כי התחלתי לחשוב, בעיקר לאור ביצועיה, שיש משהו באמירה השחוקה המדברת על בלונדיניות וגברים. מיד אחר כך נזכרתי שזו הבת שלי והרגעתי את עצמי ומהר.   

בסוף השיעור (קצר מידי אם תשאלו לדעתי...) היא והנבון קדו סוג של קידה. אני מצידי, התאפקתי שלא למחוא לה כפיים. אף אחד מסביב כבר לא חשב לשלוח אותה לחוג בלט...קומה למטה.  

רגע לפני שהלכנו, ניגש אלי המדריך והודיע שהוא מקבל אותה לחוג. המניפולציה לא נפלה מהרגליים לשמע ההצהרה הדרמטית, היא רק הסתכלה עליו, במבט הכי הורס שלה ואמרה לו: "נכון שלא ידעת שגם נסיכות יודעות ג`ודו?" 

איך שיצאנו מהאולם התחיל שם חוג קפוארה. בכל כוחי ניסיתי לשכנע אותם להישאר.

לא בשבילם. בשבילי.  

לא הלך לי.

תפסה עלי תחת המניפולציה הקטנה :) .