כבר כמה לילות שזה מטריד אותי.

המחשבה שהגלגל מסתובב, שהעולם קטן, ועוד כמה קלישאות.

לא ממש העסקת אותי במחשבות בשנים האחרונות,

היו לי הרבה דברים אחרים "לטפל" בהם.

אז העלתי אותך בגוגל.

וראיתי,

שוב,

כמה בן של זונה אתה.

והמחשבה שאתקל בך שוב.

קצת קוממה אותי.

והביטחון שלי צנח.

המחשבה מרתיעה אותי.

מביישת אותי.

אולי כן הייתי צריכה לתת "הוראה" שישברו לך 

את שתי הרגליים,

השיניים,

שלא תוכל לחייך,

לרקוד יותר.

ולא אתקל ממך מסוף העולם,

במסיבה שאתה קורץ לי,

ומרשה לעצמך לזרוק הערה כמו אחד מבולבל שמזהה לא מזהה.

"אני לא סובל נשים".

ואראה את חברות שלי על הבר,

ואת הגבר שלצידי מנסה להרקיד אותי,

ואתקשר אליה,

בהלם,

ואמלמל.

עזבי אני לא נכנסת לזה.

והבושה אוכלת כשלא אני צריכה.

למה לקרוא לי שקרנית, כשאני בוכה ומתמוטטת.

ולא מצליחה להכיל את האמת שבי.

את בוטן מתוק בקרקס,

שהתנגנו לךבפליליסט,

אני כבר  כן שומעת.

כי כל מה שנשאר...