מעולם לא הכרתי אדם שעומד במילה שלו, מעולם לא הכרתי מישהו שברגע האמת נשאר. כשרע לך, תמיד רע לך לבד. לפעמים, הייתי מעדיף שישנאו אותי, כן, עדיף שישנאו אותך מאשר שיהיו אדישים. עדיף לדעת שיש לאנשים סיבה לזרוק עליך זין מאשר להרגיש שפשוט לא אכפת להם. עדיף לדעת שיש משהו מאחורי האדישות, במקום לנסות להמציא תירוצים עבור חוסר האכפתיות. http://www.youtube.com/watch?v=o22eIJDtKho סמים, אלכוהול, שינה מרובה, התעללות עצמית. עוזרים רק לכמה דקות, שעות. אבל האכזבה לא עוזבת, היא שומרת אותך שבוי. בסוף אתה מגלה שתמיד כולם נוטשים. שכשזה מגיע למעשים נשארים רק הדיבורים החלולים מתוכן. כשטוב לך אתה רצוי, כשרע לך אתה דחוי. כשאתה מזייף אתה לגיטימי, אם אתה לא מזייף, אתה סתם פסימי. כשאתה מוכן להיות זונת התוכן של הסביבה, להשמיע להם את מה שאוזניהם חושקות, לומר שהכל בסדר ושאתה לא מצפה למינימום, רק אז רוצים בך. מעניין לראות את המבט של פלוני אם אומר יום אחד "הכל לא בסדר, רוצה להקשיב?", אני מניח שהתגובה תהיה "אממ..בדיוק נפל לי הטוסטר, נדבר, ביי". על הזין שלי גם ככה
זה לא שאני מלאך, אני חרא של בן אדם. אבל, אני לא עושה רע לאף אחד. המחשבות האפלות שלי נשארות רק אצלי, אמנם אומרים לי כל הזמן שאם אתה לא טורח לשתף גם כשרע לך אז אתה לא "חבר אמיתי", אבל, הם לא מתכוונים לכך, הם לא רוצים להקשיב. הרעיון הזה שמישהו יהיה מוכן להזיע עבורך, פעם אחת, בלי לשפוט אותך. שמישהו יתעניין, שלא יהיה מוכן לוותר עליך- הוא סה"כ רעיון, לא מציאות, רעיון. ואל תטעו, זה לא טקסט רומנטי.
אני יכול להיות בשולחן לידכם, אני יכול להיות זה שמוכר לכם בגד, אנ יכול להיות זה שחותם עבורכם על חוזים של מיליונים אבל אני עדיין שקוף. לעיניכם, במקרה הטוב צבוע בשחור. למען הגילוי הנאות אני חייב להודות שלפעמים אני כן רואה אנשים שליבי נפעם מרמת העשייה שלהם עבור אחרים, כך שאולי אני חצי טועה אבל חצי צודק, קיימים אנשים כאלו. פשוט, לא עבורי. שיהיה |