אנו מבינים האחד את השני דרך השפה.

  השפה משותפת לכולנו.

האם בנוסף לכך גם קיימת שפה פרטית?

  האם קיימת בכלל באפשר שפה פרטית?

הדעה גורסת כי שפה פרטית היא אינה באפשר

מה שאינו נאמר לאף אחד,

אינו נאמר בשפה, ועל כן - אינו שפה.

והאם איננו מדברים עם עצמו בשפתנו הפרטית?

  כן - אבל אנו מדברים במילים

המילים מאפשרות לנו לבטא את עצמנו גם כלפי עצמנו.

המילים מצד אחד מציירות לנו את גבולות הביטוי, ולכן גם את גבולות ההתבטאות וכך גם את גבולות המציאות.

איננו חושבים שלא במילים.

אנו מרגישים, מבינים, חשים

זו אינה שפה.

<My path do men tread always, oh Arjuna>