בשבוע שעבר הלך לעולמו מנכ"ל חברת טבע אלי הורביץ. בהלווייתו העלתה בתו טענות קשות על הטיפול הרפואי שניתן לאביה. "בשעות הערות האחרונות ראית את פניה המכוערות של המדינה, כשחיכית שעות לרופאים ועמדת מול אחות אטומה שלא התייחסה אליך. במשך שעות ארוכות המתנת שיגיע רופא למחלקה בה שהית ומצבך הלך והידרדר. ספגת עלבונות ואיומים מאח אטום לב. לבסוף הגיעה שיירה ארוכה של רופאים, אבל אז היה כבר מאוחר...".

מנכ"ל בית החולים שיבא, מר זאב רוטשטיין, הגיב לטענות במילים הבאות: "לדאבוני, כמנהל המרכז הרפואי נבצר ממני ללוות את אלי במהלך אשפוזו, כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים, וזאת עקב היותי מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית לביצוע ניתוח גב. ואולם, עוד קודם שנותחתי הבטחתי לחתנו של אלי, שסגן מנהל בית החולים הכללי, פרופ´ ארנון אפק, ילווה באופן אישי את הטיפול באלי ואת בני משפחתו שלצדו. וכך היה".

כמובן, שדברים אלו עוררו שערורייה גדולה מזו שיצרה בתו של הורביץ, כי זה שחולים מוזנחים וננטשים על ידי צוותות רפואיים, לזה כבר התרגלנו, אבל שמנכ"ל בית חולים כמו "שיבא" מודה בפה מלא כי מטופלים מסוגו של הורביץ זוכים בבית החולים לטיפול מיוחד ואף לליווי אישי מצדו, הקפיצה אנשים רבים. "זו פשוט סטירת לחי לזקנה הרגילה במסדרון, ועוד באופן רשמי על ידי מנהל בית החולים הגדול בישראל", הגיב בן משפחה של חולה בבית החולים, והוסיף: "קשה לי לשמוע שיש חולים ויש חולים. מדוע מנהל בית החולים לא מצא לנכון לרצות ללוות את אמי בעת שהיתה שם? כי היא לא היתה שווה כל כך? אישה שהיתה דור עשירי בישראל, אבל לא היה לה מפעל תרופות מצליח. חבל שלא כל האזרחים שווים לפני מנהל בית החולים, יש כאלה שדמם אדום יותר ואולי בעצם מוזהב יותר".

חולה אחר הוסיף: "התגובה של מנהל בית החולים מראה שהאיש קיבל טיפול מועדף שאף אדם מהיישוב לא היה מקבל. אני לא יודע מה יותר מבייש — העובדה שהורוביץ קיבל טיפול מועדף או העובדה שמנהל בית החולים אינו מתבייש לדווח על כך בריש גלי".

יש כאן הודאה מסוימת ושערורייתית מצד בית החולים שהתקלה שקרתה עם הורביץ היא רק בגלל שהוא היה אלי הורביץ מנכ"ל טבע. מנכ"ל בית החולים באמת חש החמצה גדולה, לא בגלל שמישהו מת אצלו בגלל הזנחה, אלא בגלל שלמישהו הזה קראו אלי הורביץ והוא היה טייקון גדול.

והאמת, שאיני צריך את ההודאה הזו של מנכ"ל שיבא, משום שיש לי עדות טרייה אישית ממש מהשבוע שעבר, מאותו בית החולים ומאותה התנהגות, רק עם אח אטום אחר.

מדובר בדוד שלי, הר"ר חיים אליעזר ולדר ז"ל, שאושפז לפני שבועיים (בדיוק יחד עם הורביץ) בבית החולים שיבא לאחר נפילה ששברה לו את אגן הירכיים.

תודו שיש משהו מרגיע במילים "מחלקה אורטופדית", אף אחד לא מת מלשבור יד או רגל.

אלא אם כן הוא חולה לב עם עשרים אחוז ספיקה.

וזה בדיוק מה שהיה דודי, איש, שהתמודד בגבורה במשך שנים רבות עם בעיית אי ספיקת לב קשה שבדרך כלל מונעת תפקוד מבני אדם, אך הוא הקפיד כל שנותיו להיות המתפלל הראשון בביהכ"נ "איצקוביץ" בבני ברק.

כשנפל במקום עבודתו, איש לא חשב על האגן שנשבר. למן ההתחלה התחננה משפחתו לרופאים להעבירו לטיפול נמרץ בשל מחלת הלב שלו, אך הם התעקשו על אורטופדית. הוא עבר ניתוח, ולאחר מכן הורע מצבו באופן קיצוני. שוב התחננו בני המשפחה להעבירו לטיפול נמרץ ושוב נענו בסירוב.

ואז איבד את הכרתו והרופאים עשו לו מיני החייאה והוא שב להכרה. כאן התחנונים עברו ללחצים של ממש "אתם הורגים אותו" טענו בני המשפחה לרופאים. אך אלה בשלהם — באדישות ובאטימות טענו: יש לו בעיה ברגל ולכן הוא באורטופדית. מצבו הלך והורע, ובכל המשפחה חשו את חוסר האונים הנורא שדוד אהוב מאבד את הכרתו שוב ושוב והרופאים לא מוכנים לקבל שהבעיה שלו אינה אורטופדית כי אם חמורה פי כמה.

ביום רביעי האחרון בשעה 11:30 נפרדה ממנו רעייתו והוא נשאר עם בנו שהשגיח עליו. לפתע איבד שוב את הכרתו והמכשיר לצידו החל לצפצף. הבן הזעיק את האח התורן והצביע על המכונה שסימנה סימנים מבשרי רע. האח אמר "זה מקולקל" וניתק את המכונה.

"מה אתה עושה? זה לא מקולקל" אמר הבן "הוא איבד את ההכרה, אתה לא רואה"?

"נראה לי שהוא ישן" אמר האח בשיא האדישות.

הבן קרא לאחות וזו ראתה מיד שהוא לא ישן — היא הזעיקה את הרופאים שערכו בו החייאה של חצי שעה, לשווא.

דודי, חיים אליעזר ז"ל, החזיר את נשמתו הטהורה לבוראה. בן שישים ושמונה וחצי שנים היה בפטירתו.

בהלוויה ובהספדים כמובן שלא דיברו על בית החולים או על הרופאים. דיברו את מה שמדברים על יהודי כשר שהקדיש את חייו לתורה ולתפילה, ו"עורר את השחר בתפילתו" כפי שהסכים שיכתבו על מצבתו כדי לעורר את הציבור על תפילה באשמורת הבוקר. בציבור החרדים לדבר ד´ מצדיקים את הדין ויודעים כי "ד´ נתן ד´ לקח יהי שם ד´ מבורך".

אבל לטובת הציבור, אי אפשר שלא לזעוק על ההתעלמות וההזנחה הנוראה ביחס אליו מצד הרופאים, ועל אף שמקרים מעין אלו הינם חריגים בדרך כלל, יש כאן מקום לעורר את הציבור מאדישות ומאמון מופרז בצוות הרפואי. כאשר רואים משהו לא תקין — יש להזעיק ולהפוך עולם ומלואו בהשתדלות למען הצלת נפש.