ערב דיון ,,הספר האדום נכתב בידי יונג בשנים 1913–1928 ונמסר לקריאה רק לאחדים מעמיתיו. יונג גנז את הספר והורה לאפשר את פרסומו רק 50 עד 100 שנה לאחר מותו. העורך סונו שמדסאני (Sonu Shamdasani) שכנע את משפחתו של יונג לפרסם את הספר, ובשנת 2009 יצא הספר לאור בפורמט חגיגי מרהיב ביופיו על פי המקור.

למעשה 96 שנים חיכה הספר האדום של יונג לזמן הנכון , ככל הנראה נולד טרם זמנו , כאמור   הספר כולל רישומים דמויי מנדלות ועץ הספירות הקבלי , חזיונות מיסטיים ורעיונות שנוכסו בינתיים לטובת העידן החדש .

יונג סומן בצעירותו כממשיך דרכו של זיגמונד פרויד, ומונה ב-1910 לנשיאה הראשון של האגודה הפסיכואנליטיקאית הבינלאומית. הספר רואה כעת אור באישורה של המשפחה ולאחר עבודת עריכה ותרגום. הוא כולל רישומים דמויי מנדלות ומיני רעיונות הנחשבים עתה לנכסי צאן ברזל של העידן החדש.

יונג גרס – וזה מהותי – שהלא-מודע האישי אינו משפיע על הלא-מודע הקולקטיבי, שנשאר כפי שהוא משחר האנושות, עם כל אותם ארכיטיפים שבו שהם חלק מכולנו.

הספר כתוב בכתב גותי ומשופע בציורים ובאיורים מרהיבים, כולם פרי יצירתו של יונג. הספר מתאר את המסע של יונג בעולמותיו הפנימיים, לרבות מצבים שונים וקיצוניים שאליהם נקלע ודיאלוגים עם דמויות פנימיות שפגש במסעו. הספר שימש מקור השראה לרעיונות שפיתח במהלך חייו.

ד"ר מעוז גדי  :

יונג תחילה נחשב לתלמידו / ממשיכו של פרויד אך לבסוף נעשה לשונאו על אף שהתחלה שניהם עברו יחדיו לארה"ב ויפרגנו זה לזה ,  יונג הכיר את ניטשה , ובספרו האדום , הוא מנהל דיאולוג עם הדמויות  שבדימיון הפעיל שלו.ושם משתנה הלא מודע אצל הדמויות תוך כדי הדיאולוג עם הדמויות נולד  אצל יונג האל. יונג ,ירד אל הלא נודע מבלי שהוא ידע את הדרך ולא נקלע אל פסיכוזה. 

דבריו שהוא  מדבר מרוח המעמקים שבנפשו שנאמרו בעל כורחו.לדעתו האירועים הפנימיים שלנו הם שמובילים אותנו ומשפיעים עלינו.

יונג רצה לחזור ולהמשיך את כתיבת את הספר אך מותו ב-1931 מנע זאת. ניויורק טימס  קבע כי הספר האדום הוא הגביע הקדוש אל הלא  המודע. הספר האדום מצביע על דרכי פתרון של העולם הפנימי של האדם ונותן לנו את דרכי פתרון לנפש האדם.

פרופ מילי הד מאוניברסיטה העברית :

הספר האדום יכול להיחשב טראפיה באונות הראשונה שבתרבות. מה שרואים בציורים של הספר האדום היא רגרסיה .הוא התייחס לציוריו ו/או הדיאלוגים כלא אומנות . 

על פי יונג, האדם בשנות הארבעים לחייו מונע פחות מגורמים ביולוגיים ומתחיל להיות מושפע מערכים רוחניים ותרבותיים. האדם שואף למצב הרמוני, שכדי להגיע אליו עלינו לטפח את הניגודים המצויים בתוכנו, כולל אלה שבלא-מודע. לתהליך הארגון הנפשי הפנימי יונג קרא אינדיווידואציה, ולתוצר שלה קרא עצמי. אפשר להבין מדוע יונג לא הסתפק בעבודה כתרפיסט שמטפל בחולים,וראה את הפסיכותרפיה כאמצעי להתפתחות עצמית. את הספר האדום, במקרה או לא, כתב כשהיה בן 38