בזמן האחרון מהדהדת לי תחושת זמן חזקה.. יש זמן, אין זמן, הרבה ממצבי רוחי מושפעים מתחושה זו... ולכן העליתי 10 משפטי זמן, שעושים לי להרגיש, פעמים מסויימות צעירה ופעמים מסויימות פחות.. זמן הוא פרספקטיבה, זמן מנטרל.. לפעמים זוחל לפעמים רץ... אני מנהלת מערכת יחסים לא פשוטה עם הזמן שלי.. ואתם?

* "כשהילדים היו קטנים" - מושג שחופן בתוכו כל כך הרבה הקרבה, לפעמים אני תוהה איפה המשפט הזה היה כשהיינו קטנים.

* "אני אוהבת אותי כך "- לו הייתי יכולה לחסוך את כל המשאבים שבזבזתי על חוסר שביעות רצון עצמית, הייתי עשירה. מצד שני, איך הייתי יכולה לעבור תהליך של קבלה עצמית, לולא חוויתי בחסרונה?

 * "זמן מרפא" - וגם מצלק

* "כל דבר בעיתו" - היום אני אשה, מחר אני ילדה, אתמול הייתי יונה, שלשום נסיכה, לפעמים רק צפרדע מקרקרת, העת הזו כל כך נזילה, שלפעמים קשה לנעוץ בה ממשות אחת.

* "כשזה זה זה זה זה" - ההתחלה מצלצלת מוכר.. אבל ההמשך.. הו ההמשך, מה זה הזה הזה? זה חייב להיות בדיוק זה? או שזהו זה?

* "מפה לשם" - 2 מילים שמתארות התגלגלות ספונטנית, 2 מילים שנותנות לקיום להוביל אותנו. מילים שמתארות התנהלות מתמסרת.. "מפה לשם התגלגלנו לכאן" איפה היינו כשכל זה קרה מפה לשם משם לפה?

* "ברקסים בירידה" - האם הם מצילי חיים? או פשוט עוצרים את הכיף שבתאוצה?

* "כשנגדל נבין" - ככל שאני גדלה אני מבינה שאני לא מבינה כלום.. אז למה לגדול?

* "מנהרת הזמן" - יודעים איך נכנסים לתוכה, וכיצד יוצאים ממנה, אבל מה עובר בדרכה? האם היא אחת? או בעלת מימדים שונים... האם היא "מחליטה עלינו" את הדרך?

 * "יש לי זמן" - וגם אם אין, יש ברירה?