גַּם אֲנִי עוֹד חוֹלֶמֶת
פְּתוֹתֵי יָרֵחַ בַּקָּפֶה שֶׁל בֹּקֶר,
יָדַיִם מְתוּקוֹת מְקַלְּפוֹת אֶת חוּשַׁי
שׁוֹלְחוֹת אוֹתִי רַכָּה וְזוֹהֶרֶת
אֶל הָעוֹלָם.
הַחֲלוֹמוֹת סוֹלְחִים לִי
כְּשֶׁאֲנִי נֶאֱבֶקֶת עַל מִדְרָכוֹת קוֹרְסוֹת
חוֹשֶׁקֶת שְׂפָתַיִם
בְּאוֹר קָרוּעַ,מִתְאַבֵּד
בְּנִסְיוֹנוֹ לִרְצוֹת אֲנָשִׁים,
וְהֵמָּה מִתְמוֹסְסִים בֵּין לַיִל לְיוֹם
עַל הַסַּף מִתְדַּפֶּקֶת אַחֲרִיתָם
וְלֹא פִּינוּ מַחְשַׁבְתָּם
לַחֲלוֹמוֹת.