במהלך חודש ספטמבר 2011 פורסם בישראל קמפיין תמוה, אשר מטרתו לעודד שיבתם של אזרחים ישראלים ארצה. הקמפיין המוזר, המשודר בישראל (ולא במקום מושבם של המהגרים, אשר הם לכאורה קהל היעד) כלל שלושה סירטונים: גברת צעירה אשר בוכה מול מסך המחשב, על פניו מרצד נר יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, ובן זוגה (יהודי - מקומי? גוי?) לא מתחבר לרגשותיה; סרטון שני הציג ילד של יורד אשר לא מסוגל לכנות את אותה "נפולת של נמושה" בכינוי העברי אבא, אלא דווקא בכינוי הלועזי daddy. הסרטון השלישי המחיז שיחת וידאו בין סבא וסבתא בישראל ובין נכדתם בגולה. הנכדה הצהירה, למול פניהם המזועזעים של סביה, כי היא חוגגת את כריסמס. המסר הוא כי הסביבה לא מתחברת אל רגשותיו של הישראלי, וילדיו ישכחו מה זה להיות ישראלים (האם יש כאן אילוזיה לדבריו של נתניהו לרב כדורי ביחס לשמאל ויהדות - למשרד פירסום הכפוף לשר ההסברה הישראלי, פתרונים) כבר אז הותקף הקמפיין (האמת, כמו רובם של הקמפיינים של הלפ"מ בשנה האחרונה). למי הוא מיועד? מה מטרתו? מה מידת האפקטיביות שלו. לדעתי, מדובר היה שוב במגמת ההפרטה של הממשלה: אנחנו לא נחזיר את היורדים. זה אחריות של האדם הפרטי, שמישהו ממשפחתו עזב לארצות הניכר. בחזקת "יש לך יורדים במשפחה? אתה הולך לאבד אותם". כבר אז צויין כי הקמפיין מיועד לשוק המקומי ולא להפצה בחו"ל. יד ימין אינה יודעת מעשיה של יד שמאל, ובאחרונה הופץ הקמפיין בארה"ב ועורר שם את זעמה של הקהילה היהודית. ראשית, הקמפיין נוקט בגישה הביביסטית "הפרד ומשול". יש להפריד בין הישראלים מסביבתם - בין אם מדובר בגויים ובין אם מדובר ביהודים מקומיים. הבידוד אמור לדחוף אותם חזרה לארץ. שנית, הקמפיין משתמש בסמלים ישראלים כמו "חד המולד = חג דתי". עולי בריה"מ לשעבר מעידים כי במדינה הקומוניסטית חסרת האל ורודפת הממסדים הדתיים, נתפס חג המולד כחג אזרחי לחלוטין. כך גם בארה"ב - ולא משנה כי שורשי החג הם דתיים. יהדות ארה"ב מחתה בעיקר על התשדיר הטוען כי הם יהודים גרועים, משום שהם חוגגים חג אזרחי אמריקני. התשדיר מאלץ אותם (לשיטתם) לבחור בין נאמנותם לאמריקה ובין נאמנותם לאתנית-דתית. הטוקבקיסטים שואלים, מדוע יש להציג קמפיין הפחדה שלילי - ולא להציג את הטוב שבארץ, או את הסיוע הממשלתי הממתין לתושבים החוזרים. לדעתי הקמפיין הזה, לצד היותו המשך ישיר לשרשרת קמפיינים ממשלתיים מחרידים (כפי שהתיחסתי בפוסט קודם "הממשלה חושבת שאנחנו בהמות מטומטמות"), אינו מנותק מהנעשה בארץ: הצעות חוק, אשר כל תכליתן "הפרד ומשול" בין האוכלוסיה "הנאמנה" וטיפוסים לא רצויים כדוגמת ערבים, שמאלנים ושרים פיינשנקרים. מדינה אשר מסתגרת בתוך עצמה, מדירה חלקים רבים מהאוכלוסיה ממרכז הבמה (כמו נשים), מצמצת את חופש הביוי ופוגעת בחופש ההתאגדות - אינה צריכה להשקיע בפיתויים אלא בהפחדה. הנחת העבודה, אשר לא ברור לי על מה היא מתבססת, כי היורדים נוטים מבחינה פוליטית ימינה. אם מישהו יחזור לארץ בעקבות קמפיין הפחדה, אין ספק (לפחות בליבם של קברניטי הקמפיין) כי הוא יצביע למפלגות הימין. |