בחול המועד 1942 יצאו חברות וחברי תנועת הנוער "השומר הצעיר" מכל סניפי התנועה בארץ לטיול שנתי כמקובל בכל תנועות הנוער. כולם התכנסו ונאספו בירושלים ומשם נסעו באוטובוסים לעיר האבות, חברון. במשך היום טיילו וביקרו במספר אתרים בעיר ולקראת ערב נסעו לכיוון מצדה. בהגיעם להר מצדה התארגנו ללינת הלילה הראשון של הטיול למרגלות ההר. בבוקר עם שחר החלו לטפס לראש ההר. בהר קיבלו הסברים על המאורעות שהיו במקום בעבר מפי המדריך מר צבי רוזנברג. לאחר הביקור ירדו מההר ויצאו בהליכה רגלית לעין גדי. לעין גדי הגיעו בערב היום האחרון של פסח והתפרסו בשטח ללינה.

בשעה 02:00 לאחר חצות הערו את כל משתתפי הטיול להתכונן לקראת המסע של יום המחרת. חולקה ארוחת הבוקר והחברים התיישבו בקבוצות. כל קבוצה הדליקה מדורה והתיישבה סביבה לאכול בצוותא ארוחה קלה.

גם חברי סניף פתחֿתקווה וחברים מסניף תלֿאביב התיישבו סביב מדורה. כעבור כשעה בדיוק בשעה 03:10 ארעה התפוצצות במדורה שלהם וארבעה נהרגו מיד. שלושה חברים וחברה אחת, אסתר אסמן מתלֿאביב. עו 14 חברים שישבו מסביב למדורה נפצעו קשה. שלושה חברים יצאו בריצה לעבר מחנה העובדים של מפעל האשלג הנמצא בצפון ים המלח. הם הגיעו למחנה העובדים בשעה 9 בבוקר באפיסת כוחות והודיעו על האסון.

בבוקר עברה סירה של מפעל האשלג במקרה בקרבת עין גדי המטיילים הסבו את תשומת לבם של נוסעי הסירה שהתקרבה מיד לחוף וכשראו את גודל האסון התקשרו מהסירה אל מנהל מפעל האשלג מר משה נובומייסקי. כשהוא קיבל את הידיעה הורה מיד לרופא המפעל צאת לכיוון עין גדי עם ציוד לעזרה ראשונה. בנוסף הודיעו על האסון לבתי החולים בירושלים. מבית החולים יצאו רופאים באמבולנס להגשת עזרה. בשעה 3 אחר הצהרים העבירו בסירה את כל הפצועים למחנה העובדים בצפון ים המלח ומשם באמצעות האמבולנסים של בית החולים ושל מפעל האשלג, לבתי החולים "שערי צדק" ו"הדסה".

כשעתיים לאחר ההתפוצצות נפטרו בייסורים קשים, עוד שני פצועים, המדריך צבי רוזנברג והחניך יהודה פולאק כבן 16, ושאר הפצועים שהיו במצב קשה הועברו לירושלים.

מיכאל פוקס ואורי ערב עברו שלושה ניתוחים ועירוי דם ולמרות מאמצי הרופאים בבית החולים גם הם נפטרו. גופות החברים הועברו למקום מגוריהם והובאו לקבורה.

לנחלת יצחק הובאו שלושה. אסתר אסמן שאותה הספיד דוד כהן בשם "תנועת הנוער העובד", בנוכחות הגברת גולדה מאירסון (מאיר

זכרם נצח.