עמדתְ בסוף הקיץ לקטוף את שנותר ובשדה אך צללים ורוח וּפסיעות רחוקות של אהוב שחדל. הלכתְ אל הים סימנתְ בדידות על החול- שרטוטים ומבטים שרדפו אחר זיכרונותיך ולא היו עוד ידיים, לא פה לרוות מגופךְ, אור שוקע במים בּלובן עורך השתרר אז השקט חולק נגיעות בינך לבין החוף. |