יש לי מערכת יחסים עם מוכר כובעים מהתחנה המרכזית בירושלים.
הכל התחיל בכך שהיה לי קר וקניתי לי שני כובעי צמר: האחד אדום והשני שחור. הלכתי לי בשמחה ברחבי העיר חובשת כובע אדום כיאה למהלכת בכומתת צנחנים אדומה. כאשר הגעתי למכללה. הייתה התלהבות מרובה ואחת הבנות בקשה לרכוש את הכובעים. ומייד קיבלתי הזמנה לעוד. שבוע לאחר מכן הגעתי אל המוכר, שזכר אותי מן הפעם שעברה- מעניין למה...
קניתי עשרה כובעים בשלל צבעים, זכיתי לשמוע מעט על חייו, הוא אף נתן לי עגילים במתנה. הגעתי שוב למכללה, שוב מכרתי את כל הכובעים ושוב קיבלתי הזמנות לנוספים, המעגל התרחב ובכל מקום שבו אני נמצאת מבקשים ממני לקנות כובעים על פי טעמי. אני כמובן מוכרת אותם במחיר הקנייה.
וכל מי שאני מספרת לו את הסיפור מייד מבקש כובע עבורו. נראה לי שמוכר הכובעים ביום ד' הקרוב ישמח מאוד.
ועכשיו הבקשה.... מה הסיפור הזה בא ללמד אותי??????? אני טרם תהיתי על קנקנו מעבר לכך שהוא משעשע אותי מאוד.
ערב מהנה לכולנו