קם בבוקר, לא יודע מה הולך לקרות
מתחיל לחפש עם מי להיות
חיים של אחד שלא נשאר לו הרבה לחיות.
אין היום לימודים וגם אין עבודה
לא צריך לכוון את השעון לשש בבוקר ודקה.
מחפש בספר הטלפונים שמות של בנות
מוחק את הישנות, מסמן את הטריות.
זאת לא עונה...לא נורא, יש אחרות.
לעזאזל אין לי כוח לצאת מהמיטה
אפילו לא לחייג לזאת שאתמול יצאתי איתה.
אוף כמה דברים צריך לעשות, לצחצח שיניים ולשטוף פנים...
הגיע הזמן גם להחליף תחתונים.
קם ומשתחל לגרביים המסריחות
פותח את הארון, בפנים רק שתי חולצות.
יוצא לרחוב, הולך טרוד
נתקע בלי לשים לב בעמוד
נמאס לי כבר לאכול ג'אנק פוד.
וההיא מבלבלת לי את המוח על חתונה וילדה קטנה
כשאני אפילו לא יודע מה יהיה איתי בעוד שנה!
יופי...שוב אותם פרצופים ליד הבר
הלוואי שיכנס להם לאוכל עכבר.
והזקנות האלו...עד שהן חוצות את הכביש!
נדמה לי שראיתי על אחת מהן קורי עכביש.
מציץ בחלונות הראווה
הייתי רוצה כזאת בובת שעווה
היא תספק לי כל תאווה
המח שלי מלא בתמונות תועבה
בכלל לא מעניינת אותי אהבה.
כולם מדברים פה על מלחמה
לא אני, אם נמות-נמות, אז מה?
משעמם לי, חושב מה לעשות
רואה על הספסל כמה ילדות לועסות
מצטרף אליהן, הן מצחקקות
סתם טיפשות, בא לי להכניס להן מכות
קם והולך, משאיר מאחורי נזק מינימלי
הן בטוחות שאני לא נורמלי.
מתפלא איך אני עדיין בריא
כששנים לא אכלתי מלפפון טרי.
הולך ויורק
מתחיל להרגיש את הריק.
בא לי לטוס
אבל אין לי כסף אפילו לאוטובוס.
אין לי מוסר ואין לי מצפון
למזלכם גם אין לי נשק טעון.
כל החיים שלי הם טעות
מתחמק כל הזמן מאחריות.
אולי הייתי יוצא בן אדם אחר
אם היה לי אבא שיגיד "אל תאחר"
ואמא שתגיד מילים קשות
כמו "אתה עושה למשפחה בושות"