בנקים מלווים כסף למי שיש כסף וגובים ממנו ריבית מידתית. הם משחררים אשראי למי שאין כסף בקושי רב וגובים ממנו ריבית מפלצתית. במילים אחרות, הבנק ילווה לך ברצון מטרייה בימי הקיץ תמורת ריבית גבוהה אבל ידרוש אותה חזרה בימי החורף כדי להלוותה למי שישלם ריבית גבוהה עוד יותר. עבור הבנקים - כל העולם לווים: אנשים פרטיים, חברות וממשלות. וכולם נמדדים באותו קנה-מידה: יכולת להחזיר את הכסף בליווי ריבית. יכולת זו מכנים הבנקאים SOLVENCY. במקרים של הלוואות זעירות יש בבנקים מנגנון שקובע את יכולת התשלום של הלקוח. במקרים של חברות, תאגידי ענק ומדינות יכולת התשלום נקבעת על ידי חברות דרוג אשראי. מה שלא ברור, לי לפחות, מי משלם לחברות דרוג האשראי ואם התשלום הוא גלוי וידוע או שאת דרוג האשראי הן קובעות על פי אינטרסים כלכליים עלומים ואולי גם לא כל כך הגונים. אחרת כיצד אפשר להסביר את העובדה שבנקים נתנו אשראי ( למעשה קנו אגרות חוב ממשלתיות חסרות כל ערך ) ליוון שיכולת התשלום שלה מעלמה הרבה לפני שדרוג האשראי שלה הורד. היא הגיעה לפשיטת רגל עם חובות מגא-ענקיות לבנקים והתעורר צורך שמדינות גוש היורו יכניסו יד לכיס כדי לחלץ את היוונים מחרפת רעב. והיוונים חיו חיי בטלה נעימים מבלי שאותן חברות אשראי הבחינו בחייהם על חשבון אחרים. ורשע כמוני חושב, אולי חברות האשראי לא הבחינו בעובדות בגלל שלמונים עלומים?

כעת, אחרי יוון הופיעו כמעט מיד גם ספרד, פורטוגל, איטליה והאיחוד האירופי החל להתייעץ כדי לקבוע מי ישלם את החובות שחברות דרוג האשראי אפשרו ללא הצדקה. כולן הפנו את האצבע כלפי גרמניה העשירה. וגרמניה העשירה לא מוכנה לשלם דמי אבטלה דרקוניים לבטלני אירופה. ניסו לסחוט גם מבריטניה ושם הפרלמנט נעמד על הרגליים האחוריות ולא מאפשר לממשלה לשלם את חשבון השביעה ללא יכולת תשלום של היוונים, ספרדים, פורטוגזים, איטלקים והרשימה לא נסגרה עדיין.

על כן אהבל כמוני, שמעולם לא התעניין במודלים כלכליים ולא למד נוסחאות סטטיסטיות כיצד לקבוע אותם, עומד משתאה לנוכח כישלונות הבנקים וחברות דרוג האשראי בעולם לשמור על הכספים שמיליארדי אנשים עמלים וחיים מזיעת אפם מ פ ק י ר י ם בידיהם ושמא משהו לא הגון עומד ביסוד הבנקאות, הבורסות וכל יתר החיים משמירה והשקעה של כספי האנשים העובדים לפרנסתם, וללא חמלה עושקים גם מצבורי כסף שיועדו לפנסיות.