0

3 תגובות   יום רביעי, 7/12/11, 10:12

בלילה שעבר פגשתי אותך

בסימטאות של עיר עתיקה.

את לא ממש היית שם, אבל אני

גיששתי את תוואי צעדך שם,

כואב כל סימן, נושם אל תוכי כל רמז.

זרם של סכינים הנוגסות בחלל החזה.

כל צעד בתוואי הזה,

חשף בפני תמונה יפה, מלאה,

רגעים של אהבה ותשוקה,

ריקמה של התחככות עם החיים,

פלירט מתמשך עם חלומות ותקוות,

וגם עמוק בסמטאות, הסתתרו להן אכזבות.

בסימטאות העיר הזאת שלך

הלכתי בעקבותייך, כמו כלב המגשש באפו

את דרכו אל אדונו שבעוד רגע מתפוגג ריחו,

אבל את, נוכחותך היתה שם חזקה, מכאיבה,

נושאת ריחות חזקים של דרמה,

של שותפות עם זרים שעבורי היא,

כמו חרב משספת של קינאה.

 

הבוקר שעלה מציף את האויר בחמימות נחמדת.

אני עומד מותש מהמסע הלילי בסמטאות העיר שלך,

מייחל שלא הייתי דורך שם בכלל,

אבל במקום כל שהוא בתודעה יודע,

שלא יכולתי להשאיר את רוחך מרחפת,

עם כל הזכרונות, בסימטאות של עירך העתיקה.

 

ההשתאות והכאב שזורים בנפשי 

בתום המסע הלילי הזה.

עכשיו צריך עוד צעד לפסוע, 

כדי לעבור את חומות העיר הישנה בדרכי

לפגשך ברחובות עירך החדשה.

דרג את התוכן: