ביום ב' פגשתי את חברתי הטובה ענת בבית קפה תל אביבי. מטרת הפגישה הייתה עדכון שבועי בנושאים שונים שנמצאים על סדר היום של גדודי הירושלמים שעברו לתל אביב בשנים האחרונות. בנוסף, הפגישות מתקיימות כדי שאוכל ללמוד מילים חדשות שנכנסו לז'רגון של בני ה-27. לאור העובדה שבשבועות האחרונים הסתגרתי בביתי יחד עם מעבד התמלילים, הפגישות השבועיות עם ענת מבטיחות כי לכשאצא מן הבית אוכל להמשיך ולהתערות בסביבת בני האדם.
למשל, מסתבר שהמילה bible עומדת להיות ה-מילה של החורף. Bible באה לתאר מצב של תדהמה נוכח מידע חדש ובקשה לוודא כי אכן שמעת נכון אתה מה שחברך אמר. למשל-
"מאמי, שמעת שביבי חמצן לבלונד?"
"bible?"
"bible!"
בעודנו לוגמים את האמריקנו ושואלים מי עושה מה למי ואיפה, שמנו לב כי מאחורינו יושבת אושיה טלוויזיונית לשעבר בת גילנו שכיכבה בלא מעט דרמות של הטלוויזיה החינוכית. מיד לאחר שהזמינה מן המלצר משקה כלשהו, התייחסה האושיה למצב החברתי והפוליטי בישראל. דבריה התדרדרו במהרה לשצף של קלישאות מאוסות אשר השימוש בהן אינו מבשר רק על היעדר מחשבה יצירתית אלא על העדר מחשבה כלשהי. "אני מתנגד לקפיטליזם משום שהוא גורם לבני האדם להתחרות זה בזה", "זה שאנחנו לא מוכנים להגיד פלסטין זה ממש ילדותי" וגם "דפני ליף צריכה לרוץ לכנסת רק ככה היא תשפיע".
הבנתי כי מדובר באדם חדל אישים והבלי אשר יכולתו האינטלקטואלית מסתפקת בכך שהוא יודע לשנן פתגמים אותם שמע בערוץ 2. היה זה מביך באותה מידה שזה היה מרגיז. המסקנה ברורה, מר. נתניהו סוגר בצדק את הטלוויזיה החינוכית. דבריו כה קוממו אותי עד שדרשתי מענת שנעבור מקום.
היא ענתה- bible?
יהיו מי שיאמרו כי שפטתי את אותו כוכב עבר בחומרה רבה מדי, כי מהאזנה בת חמש דקות לשיחת חולין לא ניתן לשפוט אדם. זה נכון. מצד שני, זהו האופן בו אני בוחן בני אדם מזה מספר שנים. הרושם הראשוני שזר יוצר אצלי מקבע את מעמדו בעיני לתקופה ארוכה. בתוך כמה דקות אני מחליט מי לימין ומי לשמאל, מי לחברות ומי לשיממון. המילים בהן אני עושה שימוש בעת בחינת בני האדם מסמלות כי זהו אקט רגשי. אינני מסתפק בהכרזה כי אדם מסוים לא שווה את זמני אלא אני מוסיף ואומר כי אין זה הוגן שהוא סופח חמצן ופולט פחמן דו חמצני לאוויר.
ומה הקריטריון לשפיטה ב בג"ל, בית משפט גבוה של אילן ? מחשבה, יצירתיות והומר. אני מחפש אנשים שצבועים בצבעים עזים ולא בגווני אפור. ואין טיעונים לעונש ואין עדי אופי ואין הקלות במתן גזר הדין.
כמובן שלעיתים גם אני טועה. אם אהיה כנה אז אודה כי יש תקדימים בהם סימנתי פרטים כמוקצים מחשש למיאוס אך כעבור זמן מה הם התבררו כאנשים שאני שמח לכנותם חברים. קרה שבית המשפט נאלץ להתנצל בפני הנאשם. אך כמו כולם גם אני זקוק לאיזשהו כלי כדי לסנן את בני האדם ולברור במי אני בוחר כבן לוויה למסע.
אחרי השיחה עם ענת תהיתי אם יש כלי מדידה אמין יותר.
פרסומת ישנה טענה כי האדם נמדד לפי כיסו, כוסו ושעון Tissot. במידה רבה זה נשמע שרירותי ממש כמו שיחת חולין בת שלוש דקות. אך מפתיע לגלות כי פרסומת זו תקפה גם כיום. בישראל, כמו במרבית העולם המערבי, כיסו של האדם אכן קובע את ערכו. ההון הכלכלי שווה להון האנושי. כך, ארנקו של הפרט אומר עליו הכול. האם יש לו כרטיס אשראי רגיל או זהב? ואם זהב, למה לא פלטינום? האם בחריצי הארנק מסתתר לו כרטיס של קופת חולים כללית המפ"איניקית או של הקופה הרוויזיוניסטית? ובכלל, האם זה genuine leather או ארנק מחנות "אופנת סן רמו" בפינת הרחובות שנקין וקינג ג'ורג'?
אלא שאני פוסל את מדד הכיס על הסף ולא רק משום שאני נצר למשפחת ההסתדרות. מדד זה אינו קביל משום שכיסי דל. ואני לא אעשה שימוש בכלי מדידה אשר פוסל אותי. אגב, אל תחששו, לא חסר לי דבר. בזמן שאני כותב מילים אלו אחי צובר מיילים בטיסות טרנסאטלנטיות. הוא שר האוצר ואני שר התרבות. ולא, אני לא לימור לבנת.
גם כוסו של האדם אינה אומרת מאומה על אופיו, על הערכים אשר לפיהם הוא חי, על סוג בן הלוויה שהוא יהיה. הרי מי ששותה כוס יין לבן יכול להיות אנין טעם באותה המידה שבה הוא עלול להיות פלצן. מי ששותה גו'ני ווקר יכול להיות דגנרט באותה המידה שבה הוא מושפע מאחרים. לאור עברי האישי כנראה שהייתי מעריך רק את מי ששותה וודקה מן הבקבוק.
התלבטתי בסוגיה עם חבר נוסף אשר אמר לי כי הדרך היחידה בה ניתן לשפוט אדם היא לפי העט שלו. אם העט אכולה זה מראה כי זהו אדם יצירי ורגשי. אולי אף אומן. אם העט משומרת כנראה שמודבר באדם אנאלי. גם צבע העט קובע רבות. אולי זוהי עט שחורה של מי שחייו מלאים עצב ויגון ואולי עט אדומה של מי שהוא נועז. עט פיילוט שמנונית שייכת לאנשי המחשבה שרצף מחשבותיהם מחייבת עט שתעמוד בקצב הקטר שרץ במוחם. אנשים קפדניים יכתבו בעט כדורי אשר מחייב לחץ ותשומת לב לכל אות.
ויש שיאמרו כי יש לשפוט אדם לפי התנהגותו ברגעים בהם יש לו כוח על האחר, או על פי העמדה אותה הוא נוקט ברגע מחלקות או על פי האופן בו הוא מתייחס לאדם שלא יכול להעניק לו דבר פרט לחברות. והיה אפילו מי שאמר כי לא ניתן לשפוט אדם לפי כמות המיסים אותם הוא משלם אלא ע"פ המספר שמופיע על המשקל בחדר האמבטיה.
אך בבחינה קרובה כל הכלים הללו נראים כשרירותיים ואף כוזבים. ישנם רגעים רבים בחיים בהם אנו נדרשים לעמוד את האדם האחר. ואולי הדרך היחידה היא לשוחח עימו וללמוד להכירו מקרוב, ללא הגבלת זמן וללא מושא פנים. אולי בחיים באמת אין קיצורי דרך.
אגב, בניגוד לכיס הדל והכוס הריקה שעון Tissot דווקא יש לי.
אילן מנור
באנגלית אני כאן- http://thetelavivpost.wordpress.com/ |