מדינת ישראל מרבה להשתבח בכל מיני שיאים שהיא משיגה מעת לעת בתחומים שונים. אתמול נזקף ל"זכותה" שיא נוסף: על פי נתוני ה"או אי סי די", ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם במהירות שבה גדל בה הפער בין העשירים לבין העניים.
השיא השלילי הזה בולט במיוחד על רקע המוניטין שיש למשק הישראלי בהשוואה לשאר מדינות העולם.
כידוע, אחד ההישגים הבולטים של המשק הישראלי, אם לא הבולט מכולם, הוא ההצלחה המרשימה במאבק באינפלציה. בעוד המדינות הגדולות והעשירות בעולם סובלות מחוסר יציבות כלכלית עד כדי חשש מפני הגעה למצב של חדלות פירעון — ישראל מצליחה לשמור על כלכלה בריאה ויציבה, כפי שהיא באה לידי ביטוי מיוחד ברמת האינפלציה הכמעט אפסית השוררת בה.
עצירת האינפלציה, מסבירים המסבירנים, איננה איזושהי תולדה של התרחשות מקרית הנובעת מירידה מזדמנת במחירי הברוקולי או האביזרים לאמבטיה וכדו´, אלא היא תוצאה מכוונת של מדיניות כלכלית מקצועית ואחראית.
גם הישגי המשק הישראלי בשאר התחומים הכלכליים — כמו יציבות המטבע המקומי, המאזן המסחרי, היקף היצוא, הצמיחה הכלכלית, שמירה על אחוזי אבטלה נמוכים, ועוד — מרשימים בכל קנה מידה.
ההצלחה הכלכלית בישראל מרשימה במיוחד בהשוואה לרבות מהמדינות הגדולות והחזקות בעולם, הסובלות ממשברים כלכליים חמורים. איזו עוד מדינה בעולם המודרני יכולה להשתבח בתקופה קשה זו בעליית מחירים מזערית של עשיריות האחוז בלבד בכל חודש? איזו עוד מדינה יכולה להשתבח בדירוג הכלכלי הגבוה שהיא זוכה לו?
אכן, כלכלה לתפארת.
אלא שבכל זאת יש לה איזושהי בעיה קטנטונת: ההישגים הללו מוצאים אמנם את ביטויים המרשים על מצגי המחשב של הכלכלנים הבכירים ובטורי הפרשנות בעיתונים הכלכליים הנחשבים ביותר — אבל לא בחנויות המכולת. במילים אחרות, מדובר בהישגים תיאורטיים. מבחינה מעשית, תמונת המצב שונה לגמרי — כמעט אפשר לומר: הפוכה לגמרי.
מחירי המוצרים רק עולים ועולים כל הזמן. כמעט אין מוצר, ובוודאי לא מוצר חיוני, שלא עלה בצורה תלולה מאז החלה ההשתבחות העצמית על בלימת האינפלציה. אפילו ההוזלות המעטות שנרשמו במספר מועט של מוצרי מכולת בעקבות "מחאת האוהלים", נמחקו כמעט לגמרי.
הסתירה היותר בולטת בין המציאות העגומה בשטח לבין הנתונים הכלכליים המעודדים בהם מתפארים קברניטי המשק, באה לידי ביטוי לא רק בהעמקת הפערים בין העשירים לבין העניים כפי שעולה מנתוני ה"או אי סי די" אלא גם בנתוני העוני עצמם, כפי שהתפרסמו לאחרונה בדו"ח הביטוח הלאומי, המלמדים כי אחוז לא מבוטל של העניים בישראל מגיעים עד חרפת רעב ממש.
מסתבר, כי פקידי האוצר מבינים מצוין בכלכלה, בפיננסים ובמדדי אינפלציה. יש להם, מן הסתם, שיטות מודרניות מתקדמות ביותר לבחינת מצב המשק. אם הם מצליחים להציג את הכלכלה הישראלית בפני העולם, כמודל מדהים של הצלחה ושגשוג, כנראה שיש להם נתונים כלכליים מקצועיים שאפשר להסתמך עליהם.
אבל, איך אומר האדם הפשוט: עם מה שכתוב בעיתון אי אפשר לשלם במכולת. כל מי שביקר לאחרונה במכולת או בצרכניה השכונתית, לא יכול היה שלא לראות כיצד האינפלציה האמיתית מוצאת את ביטויה כמעט בכל מדף ומדף.
למומחי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש אולי כלים מקצועיים מדוייקים כיצד לחשב את קיזוז העליות במשק מול הירידות. אבל לעקרת הבית הממוצעת יש מודד משלה: מודד הארנק. והמודד הזה חוצה כל חודש קווים אדומים חדשים. מודד הארנק לא יודע לקזז את עליית מחירי החלב בירידת מחירי הלינה במלונות או את עליית מחירי הירקות הטריים בירידת מחירי ההוצאה על תרבות ובילויים.
את המציאות השוררת בשטח ולפיה רמת המחירים במגוון רחב של מוצרים ושירותים רק עולה ועולה, אין בכוחו של אף כלכלן להכחיש.
את העובדה שאחוז גבוה של אזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני — כולל כאלו שעובדים לפרנסתם — אי אפשר להכחיש.
את העובדה, שעשרות אלפי ישראלים, אם לא למעלה מכך, הם מובטלים שלא מצליחים למצוא עבודה — אי אפשר להכחיש.
את העובדה שעלתה על הפרק בימי "המחאה החברתית" ולפיה מרבית הישראלים, כולל המשתייכים ל"מעמד הביניים", אינם מסוגלים להגיע ל"דיור בר השגה" — אי אפשר להכחיש.
גם את העובדה שהמדינה לא ממלאת את מחויבותה לאפשר קיום בכבוד לכל אזרחיה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהתעלמות מצרכים אלמנטריים של חולים, קשישים וקשיי יום — אי אפשר להכחיש.
אפילו את העובדה שהמדינה משתמשת בכספים שהופקדו בידה לזכותם של ניצולי השואה, לצרכים אחרים — אי אפשר להכחיש.
מדינה שיש בה שילוב כל כך מוזר של הצלחה ושגשוג כלכלי מצד אחד, ביחד עם רשימה כל כך ארוכה של בעיות וקשיים כלכליים, מצד שני — לא יכולה להתפאר בהישגיה.
אם יש איזשהו הישג מרשים במיוחד, שהיא כן יכולה להתפאר בו, זה בחיזוק התחושה שאנו חיים בעולם השקר. אבל מההישג הזה נהנים רק אלו שלא ידעו את זה קודם.