באולמות צוותא בתל אביב מתרחשות בימים אלה תופעות תיאטרליות חדשות ושמן: מקצרונים.

כל מקצרון מכיל מספר הצגות קצרצרות עד 30 דקות נדמה לי, ובמחיר של כרטיס אחד, נהנה הצופה מגיוון תיאטרלי ייחודי.

כדי לראות את יהודה מור, חברנו מהקפה, בחרתי במקצרון השלישי המציע שלוש הצגות קצרות : "קרדיט", "אפשר למות מזה", ו"הפלגה אחרונה".

לפני הכל אודה שנהניתי ביותר. כל מחזה הוא סוג של הרף עין בחייהן של הדמויות, ובהעדר זמן מציג את תמצית הקונפליקט תיכף ומיד, הכי שווה שאפשר. ב"קרדיט" גילם יהודה ידידנו מנכ"ל לשעבר של חברת אשראי, שהושלך לכלא לריצוי עונש בגין מעילה די גדולה כנראה. עונשו נקבע ל- 5 שנים. בתא הוא פוגש אסיר לשלושה חודשים, שמרצה עונש על גנבה של מספר שקלים. הנ"ל, מומחה למחשבים, נכנס למחשב חברת האשראי וביטל השאלה של סרט פורנוגראפי מפחד שאשתו תגלה את האיוולת. האיש התם הזה הופך לקרבן של יהודה מור מיודענו, אל יהודה חוברת אשתו של התם – קרין אופיר, שמשחקת כמו תמיד הכי נפלא שאפשר.

על הבמה הכול נזירי עם גאווה. במינימום תפאורה מגיעים למקסימום תפוקה אנרגטית. המוסיקה נהדרת, והאווירה של בית הסוהר מושגת בשילוב נבון של תאורה. כל השחקנים עושים את מלאכתם נאמנה ובראשם יהודה שלנו, שממש נהניתי לפגוש אותו מהקהל כשחקן משובח מהשורה.

"אפשר למות מזה" היא קומדיה מצחיקה כל כך, שעוד רגע בכיתי. נינה קוטלר לקחה את ההצגה בלי להתאמץ, והפרטנר שלה ידע להגיש לה את כדורי הצחוק להנחתה ביעילות מקסימאלית.  הסיטואציה מטורפת, זוג חוגג את יום נישואיו במסעדה מזרחית אי שם. קשה להאמין למה הם נקלעים וכמה צחוק הם יכולים להפיק מהקהל המרותק.

ב"הפלגה אחרונה" כיכב ניקו ניתאי. כל השחקנים התמודדו עם ההחלטה של ההורים להתאבד ולקצר את החיים ואת הסבל. המחזה הזה דרש 7 משתתפים ולכולם היה מקום על הבמה הקטנה שהחליפה תפאורה והפכה חדר אורחים בבית זעיר בורגני בחיפה.

אני ממליצה