כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    ריחוף - סיפור בידיוני - מאת רמיאב

    26 תגובות   יום חמישי, 8/12/11, 14:09

    ריחוף  -  מאת  רמיאב  -   (ש.ח.)    -     

     סיפור בידיוני שאולי... ואולי לא... 


     אחרי תקשורות נתונים ממוחשבות, העברה דו כיוונית של מידע באמצעות גלים של קול דרך מדיה מתכתית ובאמצעים סלולאריים. לאחר מפגש חזותי קצר בצילום של רגע וחוויות של דמיון מתוכנת, הייתי חייב זאת גם לעצמי ולא רק לי, אף שלא היה בכך הגיון מושלם. בעקבות תיאום ספונטאני, הרגשתי כי הבטון של תקרת ביתי מתפורר לרגע, שעה שאני עברתי דרכו. אבני החצץ ומוטות הפלדה חרשו בגופי סדקים ונקבים שנפתחו והתאחו מיד, תוך שהעצמים חולפים דרך נפח ישותי, משאירים כאב עמום ההולך ונמוג.

     

    ריחפתי באוויר הכמעט צלול, אפוף ריחות שיכרון של פריחה המעורבים בריחות העיר, כשהוא חודר-זורם בין התאים שלי, כאילו גופי עשוי ספוג נקבובי, עביר לרוח.  ככה נישאתי בדאייה מוזרה, כשאור הירח המלא צובע בצהוב את קרעי העננים המרחפים אתי ומעלי. למטה ראיתי את אורות העיר, מזהה רחובות ראשיים ואת מגדלי הבתים, מוארים בחלק מחלונותיהם ופנסי הרחובות זוהרים לאורכם. זרקורי הפרסומת הצבעוניים, הרמזורים המתחלפים בצמתים ונחשי המכוניות השולחות קרני אור זו בעורפה של זו, כל אלה ליוו אותי במסע המוזר אל על, כרקע הקושר אותי למציאות המתרחקת, בצובעם את שולי העננים שמעליהם באורות אזהרה אדמדמים.

     

    הרגשתי עצמי הולך ונעשה חופשי לחלוטין, מרגע לרגע. שום דבר לא חשתי על עורי ואפילו שום לחץ בראשי. מוחי היה מרוקן ממחויבויות ומשימות, כאילו שהיה אחרי אתחול מחדש. תהיתי איך תתבצע המטלה הבאה שנטלתי על עצמי לבצע, תוך שהנאת הלא-כלום, ברגע השחרור, ממלאה את כל חושי. נפתחתי לראות ולקלוט את המראות והתחושות עד לפרטיהם הקטנים. חשבתי שהצלחתי להפנים את השקט והשלווה ביחד עם הרחשים הזעירים, להריח ולהבחין בריחות המתחלפים. אפילו בפי היה טעם טוב שמעולם לא ייחסתי לו חשיבות. גלי החום הפנימי המתערבבים במשב האוויר הקריר של הלילה והמסע לקראת הבלתי נודע, הרטיטו את גופי בצפייה דרוכה ואפילו קצת מעצבנת.

     

    הריחוף בלא השפעתו של כוח הכבידה, גרם שחשתי את גופי מסתחרר סביב עצמו באיטיות ולא ידעתי אם אני עומד, יושב או שוכב. הושטתי את כפות ידי קדימה כמחפש דבר לאחוז בו ואז הרגשתי בדבר מוזר.

     

    בכל פעם שפני נטו לאותו כיוון מסוים, חשתי מעין דקירות קלות, מדגדגות, בכריות של כפות ידי הפרושות. כאשר סטיתי הצידה משם, פסקה התחושה. נשאתי כפי קדימה כמו משושות של "מיתקן ראדאר" והשתדלתי לשמור על אותה מגמת דרך, כאילו אני תופס קרן של חלקיקים בלתי נראים, הנקלטים בחוש לא מוגדר, כמו גלי אנרגיה ממוקדים, הבאים ממקור מרוחק. מוחי שידר בקצב תדרים של חיפוש ותגובה. השתדלתי לאחוז, כביכול, בשדר הגלים ולהתקדם אל מוצאם, תוך שאני מנסה לפענח את המסר הנישא עליהם, הנקלט ומעובד במוחי המתעורר לפעולה, לתגובה ולהתחברות.

     

    נישאתי כמו היה בי קוטב של מגנט הנמשך אל הקוטב הנגדי של אבן שואבת דומה לו, שעה שהיא מתקדמת אליו. להפתעתי מהירות השיוט לא הייתה תלויה בזמן. זיהיתי את התחושה, את המשיכה, פיענחתי את המקור, ידעתי עם מי אני עומד להיפגש. זאת הייתה מטרת המסע מלכתחילה והרי כל כך רציתי...

     

    הגעתי לגבהים מהם לא ראיתי יותר את אמא אדמה, מנותק מכל ומרותק לגמרי בחוויית המעוף המופלא. מולי ראיתי אותה, כמו בתמונת ראי של מחשבותיי, עטופה בזוהר, מתקרבת לישותי. ידעתי מניין היא באה, מאותו מחוז מרוחק ושונה, מאותה מציאות אחרת, של סערות מגנטיות המשתוללות במרחב שלה. מהירות הזרימה נחלשה, כאילו בכדי למנוע התנגשות ופגיעה. חגנו קרובים, כששדות האנרגיה האלקטרו-מגנטית מקרבים ומרחיקים אותנו. מסרים זרמו בינינו דרך כל אמצעי התיקשור והחושים המחודדים להפליא, חשתי התרוממות רוח וגוף, עת שהיו תחושותינו לתדרים המאפננים זה את זה, למנגינה אחת, הנשמעת אי שם במרחב האתרי בקצב הגל הנושא.

     

    התאחדנו. הישויות שלנו זרמו זו דרך זו, חלפו פרצו את כל המעצורים והזמן עמד מלכת. נישאנו בקצב הגלים עם משב החלקיקים הקוסמיים, בשיכרון חושים, שכמעט התפרק בדמיון לזיקוקין המאירים את המרחב ופתאום... הזמן הרים ראשו.

    ידעתי כי הישות שאיתי תיאלץ עוד מעט להתנתק. בקושי הצלחנו לשחרר את ההילות שלנו זו מזו ולהעביר מסרים של פרידה. נוכחתי להוותי כי גם מנהל היישומים של מוחי,  שלא הצלחתי לכבותו לחלוטין, מנסה להחזיר אותי לפעילות אי שם למטה, למחויבויות של היום-יום.

     

    התקרבנו שוב כשאנו עוטפים עצמנו בחום. השארנו הדדית במערכות הזיכרון הפעיל, טביעות של קבצי תוכנה רגשית ותובנה ממשית של הבטחות, עד לנסיקה הבאה, כאשר תבוא.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/500599/

    (צילום מקורי)

     

    הבהוב אחרון התרחק וחשתי את עצמי בנפילה לא חופשית, מאבד גובה, כשכפות ידי מופנות לאותו כיוון ממנו חזרתי, שומרות על זיכרון גלי המשיכה הפורצים גבולות.

     

    חזרתי בדרך שיצאתי, דרך אותה התיקרה כשישותי כאילו התפוגגה דרכה והתאחתה מחדש. נחתתי מאושר אך דואב בתוך גופי, הארצי כל כך, עם מטען צבור חדש של תוכן ותקווה.

     

    מתום אותה ההתנסות, הייתי משקיף בחלון מדי ערב, או יוצא לחשכת הליל וחוזר ריקם אל עמדת התשדורת. שוב נוצרו מגעים באמצעות תקשורת הנתונים הממוחשבת, אך הם הלכו והתמעטו. התרחשו מעט מאוד העברות מידע דו סיטריות, בגלי הקול, דרך התווך המתכתי וגם בתדירויות האולטרא גבוהות. שלחתי תדרים טלפתיים וקיבלתי לעתים שדרים, בעוצמות משתנות ההולכות ודועכות. חלקם היו מהדהדים כמו בהיזון חוזר לחוויות העבר או בתכניות ורמיזות למעופים נוספים אל הכן נודע, שלא יצאו לפועל. תקרת הבטון של ביתי הפכה לבלתי חדירה.

     

    אחרי תקופת זמן הכול נחלש ונמוג. חלו שיבושים במערכות מקומיות ורחוקות, אולי בגלל מחזוריות כתמי השמש, הגורמת להפרעות בתקשורת ולזעזועים במערכות רגישות, אולי כי כוכב לכת מסוים נכנס למזל לא לו בהילוך לאחור ואולי בגלל שיבושי נפש במרחקים ...  לאלוהי הרוחות פתרונים. 

     

    מאז ועד עתה, ציפיתי בתקווה לחידוש תופעת המסרים מאותה ישות ואולי זימון מאחת אחרת, לביצוע הריחוף הבא. אני חייב זאת לעצמי ולא רק לי, אף שאין בכך כל הגיון.

     

    שוב ושוב אני שולח אותות ובודק, האם מגיע שדר חדש?

     

     

     


     

    כל הזכויות שמורות  (C)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/11 23:32:

      וואוהו
      איזו חווייה דמיונית או מציאותית .....
      בכל מקרה מאד עוצמתית ומשפיעה,
      איזו כתיבה ייחודית ומושכת,
      מ ר ת ק לגמרי
      ממש הושפעתי,
      פשוט מפעיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
      סיפור מקסים ומלא תובנות
      פשוט משאיר בך חותם
      כל כך יפה בעיני וגם מרגש
      תודה על השיתוף
      שבוע טוב וחג שמח וקסום לך
      שרה קונפורטי

        24/12/11 13:13:
      יופי של תאור. האם מגיע שדר חדש? אולי למי שעוד לא קבל ואולי למי שיודע לשמור סוד?
        17/12/11 16:42:
      תארת חוויה נפלאה, שקרתה לי ממש כאשר הרשתי לעצמי להתנתק מהגוף (אחרי שנים רבות) ובמדיטציה הרגשתי עצמי מרחפת מעל העננים...... הסיפור הוא סיפור, אך יתכן וחווית חוויה חוצגופית ובהשראתה כתבת, יפה לך חבר.
        12/12/11 17:34:

      רמי!!!! זה אמיתי??????????. ההיה או חלמת חלום??? נשמע הזוי לגמרי,יותר הזוי מהסיפורים הרומנטיים שלי...

      כתוב בכשרון הרגיל שלך...

      ואיזה כיף היה לראות אותך אתמול לראשונה פנים אל פנים בתערוכה של רפאלה!!!

      *

      רק בשמחות,חבר יקר!

      אלומה

        10/12/11 20:33:
      מדהייים!!!!
        10/12/11 18:19:
      שבוע טוב ~ רמיאב יקר, הרופא אסר עלי לקרוא למשך שבוע בקרוב אקפוץ שוב.
        10/12/11 18:09:
      רמי, לא מזמן נשאלתי שאלה, מה היה קורה אם האדם היה יודע לעוף? סברתי שכל תפיסת המרחב של האדם הייתה משתנה. ייתכן שסיפורך ממחיש זאת ביחד עם אלמנטים נוספים שעליהם לא חשבתי.....תודה על הפן המעניין הזה.
        10/12/11 10:09:
      יש היום אינטרנט, אתה יכול לשלוח לו אימייל, או לפגוש אותו בפייסבוק :-)
        10/12/11 09:57:
      תיאוריך את החוויה המיוחדת הזו מזכירים מאוד סיפורים של מי שהיו על סף המוות וחזרו. פרטי הפרטים מעוררים מחשבה שאולי, להבדיל מסוג החוויה שהזכרתי, עברת איזו התנסות מופלאה שכזו. תמיד משאירה מקום למופלא ממני ♣
      אתחיל ממה שהעבירה לי התמונה-מעין חוסר בהירות. לגבי הסיפור שלך, אולי הוא לא בהיר וצלול כמים אך חוויה של התפעמות חשתי כשקראתי אותו. לא בדיוני בכלל, כיוון שאני מכירה אותך קצת ואת יכולת הריפוי שלך, אני חושבת שקיבלת מתנה, חווה של ריחוף שהיא רק שלך. לחוש קליל כנוצה וחלוות מה קורה כאשר בטון מתפורר מעל ראשך זו חוויה של להיות שם. משהו של לחוות חוויה כאילו בזמן אמת, חוויתי בתוך חלום. די נבהלתי ממנו ותחושת הפחד שלי הייתה אמיתית מאוד. שבריר של שניה מתוך חלום כאילו מתנהל במישור מקביל. אנחנו חיים ביקומים מקבילים.
        9/12/11 20:32:
      מה אכתוב לך?מקנאה בך שעברת כזו חוויה!
        9/12/11 15:56:
      *
        9/12/11 10:08:

      כמו טלוני, מכירה את החוויה אבל מגוף שני. לאחי היו חוויות מן הסוג הזה - וזה היה כל כך מפחיד, אז לא ידענו שיש דבר כזה, חוץ מהקטע הזה של תקרה עבירה.
      כתבת יפה ומרתק מאוד.
      ג'ודי.

        9/12/11 07:11:
      פעם עולם השדרים היה דימיון, היום? מי יודע לאן נגיע...אולי אדם יוכל לטפס על מייל שנשלח לאלוהים...מי יודע...
        9/12/11 00:51:
      נהניתי לרחף אתך בעולם הבידיוני ודמיוני , מקווה שאכן הישות תחזור ונצטרף אליך למסע, לכל אחד מגיע לפחות פעם אחת לרחף..
        8/12/11 22:48:
      רמי,
      הסיפור שלך מדהים ואני מתייחסת אליו ברצינות, גם אם נכתב מהדמיון.
      אתה מתאר כאן יציאה חוץ גופית, תהליך שבו הנשמה יוצאת מהגוף ו"הולכת" לטייל.
      תהליך כזה קורה גם מייד אחרי המוות.
      קראתי המון ספרים בנושא.
      בעצמי עברתי תהלך שנקרא LBL שבו ע"י דמיון מודרך הנשמה יוצאת מהגוף ומצליחה לראות את הכל ממקום של תודעה גבוהה. חוויתי בדיוק מה שספרת כאן עליו. הייתי במצב זה כארבע שעות תמימות ואילו לי נדמה היה שזה להרף עין. נפלא שהצלחת לתאר זאת בספורך, וייתכן מאוד שחווית זאת בעצמך באיזה הוא אופן. כוכב גדול ממני.
        8/12/11 22:07:
      רמי, חייכת אותי בספורך מלא הדמיון... האם יגיע שדר חדש. מי יודע? ובינתיים, שבת שלום !
        8/12/11 21:18:
      תודה על הסיפור המרתק ..! (: והצילום .. ריחוף של שמיים ....
        8/12/11 20:21:
      רמי, חלום או דמיון - חוויה נהדרת
        8/12/11 19:36:
      יגיעו המסרים, זה רק עניין מתי אתה תהיה נים לא נים. כתוב טוב ומושך.
        8/12/11 19:35:

      סיפור נהדר

      ערוך למופת

      ואני כל כך מקנאה,

      גם אני רוצה לרחף

        8/12/11 19:11:
      ***
        8/12/11 18:12:
      :)
        8/12/11 18:07:
      תודה רמי על השיתוף...סיפור קצת מוזר אבל כמו כל סיפוריך, כתוב קולח וסוחף....אהבתי ....סופשבוע נעים וחמים...סאלינה
        8/12/11 16:54:
      יפה, פסיכודלי, הזוי ובדיוני. כתוב היטב...חיכיתי לאיזו דרמה או פאנץ' בסוף..:)
        8/12/11 16:45:
      רמי הב הב הב ריחפתי איתך גם - בדיוני שאולי ואולי....כך הרגשתי גם :) תודה על עוד סיפור נהדר - סופשבוע נעים

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין