כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    ילדים ש"עושים לך את זה"

    87 תגובות   יום חמישי, 8/12/11, 20:33

    ''

    הכול התחיל כשאחותי שלחה את הידיעה שכאן,  והכריזה בצחוק והתלהבות "מצאתי את אחותך התאומה". "הרגישה שלי" זו רשימה קצרה של אם משועשעת נוכח תגובת בתה הקטנה למראה חשופיות חסרות שריון....

     

    קטע אחר שקראתי מספר על זאטוטית שאמה רוותה נחת מתגובתה כשישבו יחד וקראו את הספר "איה פלוטו"(זוכרים?). כשהגיעו לתמונה עם הסוס שאלה הקטנה מה האיש עושה לו. האם היססה, כי בספר הרי האיש מרביץ לסוס בשוט (מסר חינוכי לילדים נפלא נכון?!) ואמרה זאת כפשוטו בלית ברירה – הוא מרביץ לו. הקטנה נשקה לסוס שבספר, ואמרה ברצינות תהומית שהוא בוכה כי כואב לו, חיבקה את הספר, והצביעה על השוט באומרה נחרצות שהיא עצמה אינה אוהבת את זה וגם הסוס לא !

    ''

     

    ככה תפסו אותי הרהורים וערעורים על איך שזמנים משתנים, ומה שנראה כיום אנושי, ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, פעם היה חריג ולא מקובל, והיו מסתכלים על זה אחרת. עשה לי הקטנים הללו דז'ה וו על איך שמספרים שאני הייתי פעם.

     

    טרנדים, אופנות, מוסכמות חברתיות, כמעט תמיד, מקטנות, לא במיוחד נחשבו בעיני, בודאי לא כ must, ואם משהו שבה את לבי החזקתי בו בעקשנות, מבלי להתחשב בכלום.

     

    מקטנותי למשל אהבתי ללטף חתולים, מה שלא היה מקובל, ומיותר לציין שלא היו מודעות ולא ארגונים לבעלי חיים וכדומה. הייתי יושבת בפתח ביתי ומלטפת אותם בשמש להנאתי. אמי הייתה מבקשת בקביעות שאכנס הביתה שלא יראו...ואני כילדה לא בדיוק הבנתי: מה לא יראו? מה יש לראות? ואח"כ חשבתי לעצמי למה זה צריך לשנות לי בכלל.

    ''            ''               ''

    בת ים אז הייתה חולות וגבעות, בתים בודדים פזורים, כבישים ראשיים בלבד, ושכנים כולם היו משפחה אחת. מדי פעם היו מופיעים עגלונים עם עגלה רתומה לחמור מסכן ומכריזים בפעמון "קרח קרח" "נפט נפט" זוכרים חלקכם ?

    יום אחד שיחקתי בחוץ, ואמי היקרה מספרת ששומעת אותי צורחת בחוץ בצורה יוצאת דופן, ורצה החוצה בבהלה, ומה עיניה רואות?

    את ילדתה הזערורית בת השלוש עומדת בחוצפה, וזעם שלא הכירה, מול עגלון כזה, מנבלת את הפה בכל אוצר המילים המופלג שידעה בגילה, מאיימת שלא יקנו ממנו כי הוא מרביץ לחמור,"וכואב לו". כשראתה הילדה, מספרת אמי את "התגבורת", התעלפה לה בידיים. הכאת החמור, ההבנה שכואב לו, והעובדה שזה נמשך, היו יותר מדי.

    '' 

    חייכתי, שימח אותי שיש ילדים כאלה, ובודאי רבים אחרים. בדומה למה שהייתי, אלא שאז בקטנותי לא היו מודעות, חינוך, וארגוני בע"ח  כמו היום. אבי האהוב ז"ל טען בעניין זה לגבי שזה לא בא מחינוך מהבית, לא תורשתי, ושלא ישאלו אותו מאיפה, כי הוא לא יודע. רק לדבר אחד הסכים, שאני עקשנית כמותו......

     

    בתה של כותבת הטור ב ynet והילדה בסיפור עם הסוס, מזכירות לי את הילדה שהייתי פעם. בודאי יש עוד זאטוטים וסיפורים דומים, שאם הייתי שומעת היה משתנה מיידית מצב צבירה שלי והייתי הופכת מיידית לשלולית של חיוכים ונחת על הרצפה.

    ''

     

    יש לכם ? אנא ספרו, לא להתקמצן, אוהבת קטעים כאלה.

    אולי אפילו אצרף חלקם לפוסט, וניצור אוסף שלוליות גדול ונחייך לעצמנו כאידיוטים, מה כ'פת לנו.........

     

     ''     ''    ''        ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (86)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/11 19:38:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-12-16 18:18:30

      ביקשת שנספר כל מיני, אז הנה: בני היה בן כחמש, כשהקוקה קולה נעלמה מהבית ואזלה במהירות. ברור קטן איתו העלה שהוא פשוט יצא והשקה את הנמלים שלטענתו היו מאד צמאות...

      אוי, איזה חמוד, הוא בטח ראה פעם שנשפך קצת קולה והנמלים התאספו סביב זה והסיק מסקנות.... צוחק

        16/12/11 18:18:
      ביקשת שנספר כל מיני, אז הנה: בני היה בן כחמש, כשהקוקה קולה נעלמה מהבית ואזלה במהירות. ברור קטן איתו העלה שהוא פשוט יצא והשקה את הנמלים שלטענתו היו מאד צמאות...
        16/12/11 18:15:

      צטט: bonbonyetta 2011-12-10 21:13:12

      צטט: לכלילדמגיע 2011-12-08 22:31:54

      היית ילדונת מקסימה עם עקרונות ותראי מה יצא ממך...:-))))

      שלא תטעי, בסה"כ הייתי "ילדה טובה ירושלים" כזו, יותר מדי אולי.

      כן ידעתי לעמוד על של מי שנגע ללבי, וכשראיתי חוסר צדק נוראי ואכזריות מסתבר... 

       

      -

      ולפיכך נתכנסנו. תודה!!!

      ''

        15/12/11 16:17:

      בונבוניטה,
      כשהייתי ילדה קטנה, וזה היה מזמן,

      ראיתי איך אמי אוספת שאריות אוכל ויצאת לתת לחתולים שבחצר.

      דודה שלי גידלה בביתה דורות של חתולים.

      וכילדה אהבתי אותם מאוד,

      והם היו משתפי הפעולה הסודיים שלי,

      עזרו לי לחסל את מנות הבשר שאני סרבתי לאכול.

      אנשים אוהבי חתולים היו מאז ומתמיד.
      לפני כשנה כשנכדיי התחילו את גיל ה"לא רוצה" ,

      המליצו לי לקנות להם את הספר "דובון לא לא"

      מסתבר שלא זכרתי היטב את הסיפור

      או שבילבתי אות עם סיפור אחר.

      כשהתחלתי לקרוא הזדעזעתי מהתוכן.


        12/12/11 19:25:

      צטט: zelko 2011-12-12 18:36:07

      אוהבת לקרוא מה שאת כותבת, רגיש , אוהב מתחשב

      תודה

        12/12/11 19:25:

      צטט: טומנת בחיבה 2011-12-12 13:43:15

      שמעי יקרה אחת, מקרה שהיה במשפחתי. דודי האהוב ז"ל גר עם משפחתו בשדה אליעזר וקיבל כלב זאב מדהים ביופיו כבן 3 אודות לקשרים עם הצבא. הכלב התגלה "ככלב מחונן" ונוצר בין משפחתי לכלב קשר נדיר עם אהבה מטורפת. חלפו כמה שנים , טלפון... איש עם מבטא זר מדבר עם דודי והוא על סף בכי, מספר כי זה כלבו, כלב מיוחד המאולף להשתתף בסרטים (קטע מגעיל) והוא נלקח ממנו היות והוא נתפס עם סמים קלים ונכנס לבית סוהר. מאז צאתו ההולנדי היקר מחפש את כלבו וממאן לעזוב את הארץ. חשב דודי מה לעשות והציע כי ההולנדי יבוא לשדה אליעזר, בצד אחד של החדר יישב דודי בצידו השני ההולנדי וזה שהכלב ירוץ אליו , הכלב ישאר אצלו. זוכרת כי ביום שזה קרה, דודי המופלא הכניס "פולקע" לכיסו... נדהמתי ואמרתי לו "פעם ראשונה שאני רואה שאתה מרמה" ענה "יש רמאויות שגם אלוהים מאשר אותן" נו... הגיעה השעה... דודי ישב עם הבשר בכיסו, בטוח בנצחונו וההולנדי בצד השני של החדר. מכניסים את הכלב... והוא רואה את ההולנדי, נשכב על הרצפה, מיבב וזוחל על גחונו לכיוונו! הדמעות זלגו לכולם (עוד הרבה זמן) הכלב הוחזר ואני גיליתי ש... שאלוהים לא מאשר רמאויות... גם לא חיוניות... כנראה.

      ------

      אוי, איזה סיפור סוחט דמעות ומדהים.

      תראי מה זה נאמנות של כלב.....אלפית מזה אין לנו, לאדם. בוכה

        12/12/11 19:21:

      צטט: טומנת בחיבה 2011-12-12 13:29:44

      ואני מיד נזכרתי בשיר "שני קבצנים וחמורון אחד" היה היו שני קבצנים וחמורון אחד, רכבו שניהם על החמור וכך פשטו הם יד, כדי לזרזו לכל מקום שם כסף מצלצל היו מכים באחוריו ביד ובמקל..... והחמור מרוב מכות מת ויבורך האל ונשארו הקבצנים אז רק עם המקל, פשטו עורו של המסכן הסירו מעליו ומחמור קטן מסכן עשו הם תוף רחב... ואני, ילדה צעירונת האוהבת בעלי חיים אהבת נפש, שומעת את השיר ובוכה בטירוף. ואחי הגדול הבחין ברגישות יתר הזאת, כאשר חפץ להזליגני היה רק מזמזם "שני קבצנים וחמורון אחד" ואני הייתי זולגת ללא שליטה. ראבאק, איזה שיר מגעיל, נכון?

      תשמעי את משהו את, יש מצב שאת מוצאת לי לינק ביו טיוב של השיר הזה? או את המילים ? או המחבר והבצע שלו?

      נראה לי שאת ואני כילדות היינו אחיות תאומות. 

      ''

        12/12/11 19:19:

      צטט: ארזעמירן 2011-12-11 14:01:44

      ילדים, בדרך כלל, ניחנים בראיה שטרם קולקלה על ידי הציניות הנצברת עם השנים. האופן שבו הם מתבוננים בחיים "נקי" יותר, כך גם יכולת ההזדהות שלהם. חלק מצליחים לשמור על ראיית העולם הזו גם כשהם מתבגרים, חלק נכנעים ללחצים של "מה יגידו" ו"איך זה יתקבל", או מפתחים שריון מקהה-רגש (כמו של החשופיות :))

      -

      אכן כן ארז, תודה. כשאני רוצה תגובת ודעת אמת, אני ניגשת לבקשה מילד זר לי ברחוב. 

      ''

        12/12/11 19:16:

      צטט: noa_p 2011-12-10 20:43:00

      אני כל כך כועסת על אנשים שנוטשים את בעלי החיים שלהם ככה סתם, שהסרטון הזה עלה על עצב חשוף. בחמישי גיליתי כח מישהו השליך בחצר העבודה שלי חתול בוגר, יפיפה, שאינו מורגל לחיי חתול רחוב. כשפגשתי אותו, הוא היה ספוג מים, ומתחנן לכל ליטוף וחום אנושי שהם. מכעיס אותי כל כך!!

      נורא לראות דברים כאלה, פשוט נורא. אני מאחלת לכאלה שיזכו בערוב ימיהם לאותו יחס. צעקה

        12/12/11 19:12:

      צטט: החתול במסיכה 2011-12-10 12:43:02

      ילדה בת שלוש מאיימת על עגלון ....חחחחח את זה הייתי חייב לראות :)))

      זה באמת היה מחזה.

      היה לילדה הזו מזל גדול כי אם אמא שלה לא הייתה יוצאת זה היה נגמר מאד לא טוב, וזה אני מוסיפה כעת, לא כללתי זאת....

      ''

        12/12/11 19:11:

      צטט: ירין 2011-12-10 11:56:57

      בונבונייטה המקסימה ! פוסט מקסים ! נהנה לבקר כאן ! מהלב ירין

      תודה  מגניב

        12/12/11 19:08:

      צטט: shabat shalom 2011-12-10 06:17:54

      מי שאוהב חיות אוהב בני אדם ומי שאוהב חיות ובני אדם אוהב להצחיק (אני בינתיים ממשיך עם הנוסחאות... ראי: http://cafe.themarker.com/post/2452654/ אני גדלתי עם הכלב "נירון". הכלב הכי אינטליגנטי שהיכרתי מימי. אבא שלי ואני רחצנו אותו באמבט מיים בחצר. האינטליגנט הזה ממש לא אהב (בניסוח עדין) את הפעולה ההיגיינית הזו. האם התעללנו בכלב האהוב או שפשוט ניסינו לחנך אותו בלי הצלחה??

      --------

      תודה חבר יקר ושנון....

      ואתה חושב שאחרי יום עבודה מתיש אני יכולה להתעמק במשוואות ?

      אבל אשמח לסיפורים ואם נשארו לך תמונות על הכלב נירון. כן, יש אנשים ששומרים תמונות...

      את השאלה שלך אשאיר ברשותך לשיקולך ומצפונך מה גם שממילא זה היה לפני שנים....לפעמים נראה לי שחשוב גם איך נעשים הדברים ולא רק מה עושים.... לשון בחוץ

        12/12/11 19:04:

      צטט: ברק 188 2011-12-10 01:42:06

      אוי ...בנבונה נבונה שכמותקך

      איזה פוסט פה יפה אני מוצא

      אחלה... כשמך פה כך הפוסט

      קראתי ונהניתי מהכתוב ואיורים הנלווים

      חשוב, עוזר להיות קשוב, ועשה חשק ל...שוב

       

      כן...כן הזמנים משתנים גם ילדים של היום

      לא ילדים כמו שהיינו לטוב...וגם קצת חבל

      מפסדים את התום...חכמים כאלו היום.

       

      סיפורך מעלה בי זיכרונות ילדות

      אהבתי חתולים כלבים הבאתי כול שני רבעי

      גור שמצאתי בדד לביתי וכמובן ...עפתי עימם

      הורי זאת לא אהבו

      חשבתי אתבגר אתחתן אגדל בביתי חתול תעלול

      וגור כלבבי

      עברו שנים התחתנתי נולדו ילדתי הבאתי הביתה

       גור וגם חתול...

      כמובן שוב כמו פעם...

       עפתי עימם... אישה לי - אוהבת טבע בחצר

      לא בבית.

      הילדים רצו אני רציתי האישה קבעה

      "כיבדנו רצונה "

      גדלו הבנים... לא כלבים ולא דובים חיפשו את זהבה

      גדלה גם הילדה התחתנה ויש... Yes ... Yes

      לה כיום כלב יפה תואר כלב VVי בעל עיני תכלת ירוק,

      באים לביתנו חתן בת... וכלב, האישה התרגלה קצת מאוחר

      כעת אנו משפחה על אנשים כלבים וחתולים וכולם מאושרים.

       

      נ.ב ...חזרתי, הייתי השבוע באילת

      היה נפלא לכן לא ראו אותי כאן

               שבת שלום ושקטה .

       ---------

       

      וווההווו....

      קודם כל את זה : "שכמותקך" קניתי מיד, תודה.

      ולגבי ההתרגלות המאוחרת של אשתך, חבל לי עליך ששנים כה רבות נמנע ממך התענוג הזה, אבל גם חבל לי בעיקר עליה, שלא יודעת כמה היא הפסידה.

      ''

       

        12/12/11 19:00:

      צטט: טלוני 2011-12-10 00:40:43

      ריגשת אותי בסיפורייך.
      פעם היינו ילדי טבע והיינו יותר ערים למה שקורה בטבע ובין בעלי החיים. (היום הילדים מבלים בקניונים ובמחשב).
      אני כילדה שגם הייתי משוגעת על חתולים, הייתי בוכה בכל פעם ששמעתי אותם רבים ומזדווגים.
      אמרתי שכואב להם ורציתי להפריד.
      אמרו לי תמיד שלא אתערב כי הם אוהבים את זה... אבל לא הבנתי.לשון בחוץ

      ----------

      וכילדה את אכן שמעת זאת נכון, יש גם אלמנט של כאב ביללות שלהם. במיוחד בשלב מסוים ומביוחד עבור החתולה.

      כך הטבע תכנן זאת אני מניחה ויש לזה מטרה.

      תמיד תבטחי בתחושות לך, אמנם אסור להפריד במצבים כאלה אבל בהחלט היה משהו נכון בתחושתך.

      '' 

        12/12/11 18:57:

      צטט: בן גור 2011-12-09 23:05:34

      לא מתפלא שאוהבת את החתולים של בת ים, גם אני :) _________________________ I added cool smileys to this message... if you don't see them go to: http://s.exps.me

      אני קוראת אותך לסדר...אי אפשר לשתול כזו הודעה ולהעלם...

      פרט נמק והסבר 

      ''

        12/12/11 18:55:

      צטט: נ.י.ל.י 2011-12-09 23:00:40

      את שוב מעוררת מחשבות,זכרונות והרהורים על העולם הזה האכזר כלפי אותם יצורים שאין להם תיבת קול עם מיתרים כשלנו ואינם יכולים לספר ולהביע את כאבם.את עושה זאת נפלא עבורם!

      --------

      תראי, לפחות אצלך, אצל רבים הם מתעוררים. יש כאלה שאין אצלהם מה לעורר.... וואלה, כאלה הם אתגר רציני עבורי, אם הייתי מוצאת דרך להביא אותם לבלוג זה באמת היה מעניין לראות.

      יש לך כאלה?

      ''

        12/12/11 18:53:

      צטט: רומפיפיה 2011-12-09 17:55:12

      צדקת מתוקה

      באמת הפכת אותי לשלולית

      יש לי כזה סיפור אבל השלולית

      לא יכולה לספוג יותר:)))))

      ---------

      נסי אותי, אצלי השלולית כבר קצת נרגעה ויש בה יכולת לספוג עוד קצת.

      בבקשה נסי אותי..... 

      חוץ מזה שאת קמצנית כרונית שחבל"ז, כל הזמן אומרת שיש לה סיפורים ולא מספרת.

      לא יפה

      ''

        12/12/11 18:51:

      צטט: קראלה 2011-12-09 17:35:32

      אחי קראל שהיה יליד 57 תמיד הביא את כול האסופים לביתינו...יונה פצועה עכברים כלבים חתולים בצבא אפילו אימץ נחש....למזלינו אמא שלנו למרות מוצאה היקי והקפדני נתנה לו גיבוי והסכימה להיות בית חולים אבל רק עד שהבריאו...אחר כך הם שוחררו בטבע או אומצו... דרך אגב לאבי כשהיה ילד עוד בטוניס הייתה חיית מחמד קיפוד... ולסבתי היו זוג נחשים זכר ונקבה..... יקירתי אני באה ממשפחה אוהבת חיות משני הצדדים אצלינו זה לא היה חריג....להפך שבת קסומה

      -----

      טוב, את זה לא חוכמה, וכיף לך שאכן כך גדלת וזו האוירה בה גדלת, אצלי היו הדברים שונים, והאוירה שונה. נראה לי שילדותך עברה עלייך באזור שאינו עירוני נכון? 

      ''

        12/12/11 18:48:

      צטט: המספרית 2011-12-09 15:06:33

      היית ילדה נהדרת,והפכת אישה נהדרת!

      *

      אלומה

      ------

      אני קוראת אותך לסדר !  מבקשת לא לומר עלי דברים כגון אלה ! 

      ''

        12/12/11 18:36:
      כוכבים כנראה מחר
        12/12/11 18:36:
      אוהבת לקרוא מה שאת כותבת, רגיש , אוהב מתחשב
        12/12/11 13:43:
      שמעי יקרה אחת, מקרה שהיה במשפחתי. דודי האהוב ז"ל גר עם משפחתו בשדה אליעזר וקיבל כלב זאב מדהים ביופיו כבן 3 אודות לקשרים עם הצבא. הכלב התגלה "ככלב מחונן" ונוצר בין משפחתי לכלב קשר נדיר עם אהבה מטורפת. חלפו כמה שנים , טלפון... איש עם מבטא זר מדבר עם דודי והוא על סף בכי, מספר כי זה כלבו, כלב מיוחד המאולף להשתתף בסרטים (קטע מגעיל) והוא נלקח ממנו היות והוא נתפס עם סמים קלים ונכנס לבית סוהר. מאז צאתו ההולנדי היקר מחפש את כלבו וממאן לעזוב את הארץ. חשב דודי מה לעשות והציע כי ההולנדי יבוא לשדה אליעזר, בצד אחד של החדר יישב דודי בצידו השני ההולנדי וזה שהכלב ירוץ אליו , הכלב ישאר אצלו. זוכרת כי ביום שזה קרה, דודי המופלא הכניס "פולקע" לכיסו... נדהמתי ואמרתי לו "פעם ראשונה שאני רואה שאתה מרמה" ענה "יש רמאויות שגם אלוהים מאשר אותן" נו... הגיעה השעה... דודי ישב עם הבשר בכיסו, בטוח בנצחונו וההולנדי בצד השני של החדר. מכניסים את הכלב... והוא רואה את ההולנדי, נשכב על הרצפה, מיבב וזוחל על גחונו לכיוונו! הדמעות זלגו לכולם (עוד הרבה זמן) הכלב הוחזר ואני גיליתי ש... שאלוהים לא מאשר רמאויות... גם לא חיוניות... כנראה.
        12/12/11 13:29:
      ואני מיד נזכרתי בשיר "שני קבצנים וחמורון אחד" היה היו שני קבצנים וחמורון אחד, רכבו שניהם על החמור וכך פשטו הם יד, כדי לזרזו לכל מקום שם כסף מצלצל היו מכים באחוריו ביד ובמקל..... והחמור מרוב מכות מת ויבורך האל ונשארו הקבצנים אז רק עם המקל, פשטו עורו של המסכן הסירו מעליו ומחמור קטן מסכן עשו הם תוף רחב... ואני, ילדה צעירונת האוהבת בעלי חיים אהבת נפש, שומעת את השיר ובוכה בטירוף. ואחי הגדול הבחין ברגישות יתר הזאת, כאשר חפץ להזליגני היה רק מזמזם "שני קבצנים וחמורון אחד" ואני הייתי זולגת ללא שליטה. ראבאק, איזה שיר מגעיל, נכון?
        11/12/11 20:01:

      צטט: לואיס קרול 2011-12-11 13:53:04

      צטט: bonbonyetta 2011-12-10 20:28:20

      צטט: noa_p 2011-12-10 09:07:14

      צטט: ברק 188 2011-12-10 01:45:58

      צטט: לואיס קרול 2011-12-09 19:21:43

      מה  דעתכם על  זה ????

      http://www.youtube.com/embed/YBIwCdvhgX4?rel=0

      שמעון

       

      שמעון יקר ראיתי למעשה עוד לפני

      אבל אהבתי שוב לראות את הסרטון המרגש

      תודה איש'ית .

       

      הכלבים כובשים, איך לא, אבל אני ממש לא מתפעלת מהאגדה הכריסטמסית הזו, בה האדם נוטש ואחר כך בוכה.

       

      ---------- 

      תודה רבה נועה. לא ידעתי איך לומר זאת לשמעון, אבל זה שאדם נוטש ובוכה אח"כ זו אכן אגדה. במציאות הדברים שנעשים ומעוללים לכלבים המופלאים הללו נוראים ואכזריים, ובכלל כמו שנראה בסרט.

      אני לא קונה את הסרטים הללו, הדיווחים מהשטח אחרים לגמרי. רבים עושים זאת במודעות מלאה, ואח"כ נוטשים כלבים אלה למוות ארוך ומייסר לבדם בישימון הקרח.

      הידיעות מהאגודות למען בעלי חיים מאזורים אלה שונות לחלוטין.בוכה

      אין דבר כזה שאין ברירה, אם אין ברירה מחפשים ומוצאים אותה, זה מצב של בחירה.

      מצב שיוצאים אליו במודע כשהאין ברירה יהיה על חשבונם של אחרים אינו מקובל עלי.

      צר לי.

      ---------- 

      ממליץ  לכם  לראות  את  הסרט

      מה  שפירשנת  לא  קרוב  לעלילה

      בסרט פינו את  הפצועים (כולל בעל הכלבים) בחירום ,כשהם ללא  הכרה....

      ורוב העלילה היא נסיונו של הבעלים לגייס  משלחת להצילם (למרות המערכת)

      אבל  כנראה  סובבתם את הסיפור  בצורה  הנוחה  לפרשנות

      ביוטוב  קישרו את זה  לסיפור  חג, כתירוץ....  בסרט לא  היה כל  קשר  ,רק  מירוץ  בזמן

      התפעלתי  מזריזות הפירוש  לרעה  של  דבר  מעניין

      אז  מה  היה  לנו ??? התעללות  בכלבים ???

      ממש  לא .. כל  הסרט  הוא  מירוץ  להצלת חיי  הכלבים ,

      שהצבא נטש,והבעלים היו מחוסרי הכרה בדרכם לבית חולים.

      בונבונייטה.........התפעלתי

      שמעון

      ----------

      נו, בסדר, אתה יכול להמשיך להתפעל. בינתיים כשאתה מתפעל אני אומר רק שיש מקרים בהם אני שמחה לטעות וזה אחד מהם.

      פשוט שמעתי וקיבלתי דיווחים על כל כך הרבה נטישות שיטיות של כלבים אלה, על כל כך הרבה סבל .....ש....אי אפשר להאשים שחושבים כך.

      לרוב בני האדם אינם מתאמצים כדי להציל את הכלבים, ואם אין בני אדם מעורבים הם נוטשים אותם ומפקירים אותם לגורל קשה מאד.

      נטישות כאלה שמבצעים אם זה צבא או גורמים פרטיים או מסחריים באזורים האלה הם נוראים.

      וזה לא "פירשתם" זה כתב שלי ופירוש שלי, איפה אתה רואים שכתבתי ברבים?

      על כל אלף נטישות ויותר של הרבה כלבים יש אולי אולי סיפור אחד כזה.

      וחבל בכלל שגורמים לבעלי חיים ולאנשים להיות בסיטואציה הזו מלכתחילה, לא?

      עדיין כשעושים מזה סרט, מיפים את המציאות או מכערים אותה לכאן או לכאן, ועושים סיפור חג מולד מדבר כזה אינו נאות בעיני.

      בעיני שלי,

      ואתה בהחלט יכול להמשיך להתפעל, מפני שהסרט אינו על התעללות בכלבים הוא מתחיל מהמרוץ להצלת כולם, ההתעללות בדרך כלל בשלב שלפני הסרט, הרי לא יראו זאת בסרט נכון?

      וגם אם לא היתה התעללות, עם או בלי קשר לסרט:

      לא מבינה לשם מה להעמיד בתנאים כל כך קשים לאדם ובעל החיים מלכתחילה במצבים כאלה.הסנני

       

        11/12/11 16:22:
      תום של ילדים עדיין ממשיך להתקיים, אני מקווה.....ואת, בונבוש, מיוחדת במינה....איזה פוסט מקסים זה ותמשיכי לחייך כמה שיותר!
        11/12/11 14:01:
      ילדים, בדרך כלל, ניחנים בראיה שטרם קולקלה על ידי הציניות הנצברת עם השנים. האופן שבו הם מתבוננים בחיים "נקי" יותר, כך גם יכולת ההזדהות שלהם. חלק מצליחים לשמור על ראיית העולם הזו גם כשהם מתבגרים, חלק נכנעים ללחצים של "מה יגידו" ו"איך זה יתקבל", או מפתחים שריון מקהה-רגש (כמו של החשופיות :))
        11/12/11 13:53:

      צטט: bonbonyetta 2011-12-10 20:28:20

      צטט: noa_p 2011-12-10 09:07:14

      צטט: ברק 188 2011-12-10 01:45:58

      צטט: לואיס קרול 2011-12-09 19:21:43

      מה  דעתכם על  זה ????

      http://www.youtube.com/embed/YBIwCdvhgX4?rel=0

      שמעון

       

      שמעון יקר ראיתי למעשה עוד לפני

      אבל אהבתי שוב לראות את הסרטון המרגש

      תודה איש'ית .

       

      הכלבים כובשים, איך לא, אבל אני ממש לא מתפעלת מהאגדה הכריסטמסית הזו, בה האדם נוטש ואחר כך בוכה.

       

      ---------- 

      תודה רבה נועה. לא ידעתי איך לומר זאת לשמעון, אבל זה שאדם נוטש ובוכה אח"כ זו אכן אגדה. במציאות הדברים שנעשים ומעוללים לכלבים המופלאים הללו נוראים ואכזריים, ובכלל כמו שנראה בסרט.

      אני לא קונה את הסרטים הללו, הדיווחים מהשטח אחרים לגמרי. רבים עושים זאת במודעות מלאה, ואח"כ נוטשים כלבים אלה למוות ארוך ומייסר לבדם בישימון הקרח.

      הידיעות מהאגודות למען בעלי חיים מאזורים אלה שונות לחלוטין.בוכה

      אין דבר כזה שאין ברירה, אם אין ברירה מחפשים ומוצאים אותה, זה מצב של בחירה.

      מצב שיוצאים אליו במודע כשהאין ברירה יהיה על חשבונם של אחרים אינו מקובל עלי.

      צר לי.

       

       

      ממליץ  לכם  לראות  את  הסרט

      מה  שפירשנת  לא  קרוב  לעלילה

      בסרט פינו את  הפצועים (כולל בעל הכלבים) בחירום ,כשהם ללא  הכרה....

      ורוב העלילה היא נסיונו של הבעלים לגייס  משלחת להצילם (למרות המערכת)

      אבל  כנראה  סובבתם את הסיפור  בצורה  הנוחה  לפרשנות

      ביוטוב  קישרו את זה  לסיפור  חג, כתירוץ....  בסרט לא  היה כל  קשר  ,רק  מירוץ  בזמן

      התפעלתי  מזריזות הפירוש  לרעה  של  דבר  מעניין

      אז  מה  היה  לנו ??? התעללות  בכלבים ???

      ממש  לא .. כל  הסרט  הוא  מירוץ  להצלת חיי  הכלבים ,

      שהצבא נטש,והבעלים היו מחוסרי הכרה בדרכם לבית חולים.

      בונבונייטה.........התפעלתי

      שמעון

       

        10/12/11 23:20:

      צטט: צחיתוש 2011-12-09 14:26:02

      תודה ששיתפת בפוסט נפלא שבת מבורכת בחום ואהבה צחיתוש

      תודה 

        10/12/11 23:18:

      צטט: לואיס קרול 2011-12-09 14:08:43

      ''

       

      '' 

       

        10/12/11 23:14:

      צטט: MeirShay 2011-12-09 13:51:41

      שמעתי פעם - איך שאנחנו מתנהגים עם בעלי חיים כך אלוהים מתנהג איתנו...

      זה נכון כמובן, כך אני מאמינה לפחות, אבל אשכלל עבורך את הפתגם שגם אני אינני זוכרת את מקורו.

      איך שאנו נוהגים בחלש מאתנו, כך היושב במרומים נוהג אתנו.... 

       

      ''

        10/12/11 23:12:

      צטט: noa_p 2011-12-09 13:43:23

      הילד שלי, שעכשיו כבר גדול יותר ממני, כשהיה כבן שלוש הלך פעם מהגן הביתה עם סבתו, היא אמא שלי. ופתאום הוא נעצר בזעזוע מול מכונית, ושאל: סבתא, למה יש פה גוזל? בעוד הוא מזועזע מול הגוזל האומלל שמצא את מותו תקוע בפגוש של מכונית חונה, הגיע ילד "גדול" (כבן שבע) שהכריז בגאווה: זה אני שמתי אותו שמה! והילד שלי התנפח עליו: ואיך היית מרגיש אם היו תוקעים אותך ככה? תתבייש!!

      ---------

      יאללה, ישר אני אוהבת את הילד שלך.

      שיהיה לך בריא.

      נראה לי שאם היית דאז הולכת לבקר את הילד ההוא בביתו היית מבינה מאיפה הוא יצא ככה...זה לא סתם. 

      ''

        10/12/11 23:10:

      צטט: absalom 2011-12-09 13:41:37

      סיפור יפה ! בתקופתי הגיבור היה ילד הולנדי שסתם חור בחומה עם אצבע. הציל את המדינה. או ילד איטלקי שנפל על הגנת המולדת כשטיווח מטרות מעץ גבוה. הציל את המדינה. אבל ילדה יהודיה שדואגת לחמור ולחתול?? מסכנה.

      '' 

        10/12/11 23:08:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2011-12-09 10:48:40

      את מזכירה לי סיפור נורא מבחינתי - את דודי - משה מולדבסקי אותו אני זוכרת מכה את כלבו - שומר הגן האקולוגי-טרופי-אורגאני שלו (אולי ראשון בארץ ), ומסביר לי ש"רק כך אפשר לאלף". אני, שבביתנו המורחב דרו שלושה כלבי ענק- רוב הזמן בחצר הגדולה ואף על פי כן לקחנו אותם לטיולים מרחיקי לכת, לא נתקלתי קודם ב"אילוף" כזה. אבל איני זוכרת מה עשיתי פרט לאמפתיה שחשתי, הייתי ילדה וזה היה באמת מזמן...

      ---

      יש אנשים שרק כך הם יודעים, כי רק כך כנראה נהגו אתם, או שאין להם יותר יכולות.

      גם כשמדובר בחיים האישיים שלהם, לא לגבי כלבים.מזעיף את הפה

       

        10/12/11 23:06:

      צטט: אריאל, חיפה 2011-12-09 10:38:25

      חמלה לבעלי חיים היתה טבעית גם אצלי, משום שגם אצל אמי היה כך,

      ומהורי אף פעם לא שמעתי "שלא יראו".

      בשום ענין.

      אותם עניין מה עושים - לא מה רואים.

      ולפעמים דווקא כן צריך פוזה - ואין לי.

      יש דברים שאם לא לומדים אותם בילדות - הם חסרים כל החיים.

      ----

      בהחלט. גם לי עד היום חסרה ה"פוזה", ולקח המון המון שנים להפנים שבמקומות ולאנשים מסוימים חשוב לא רק מה אתה עושה, אלא גם שיראו שאתה עושה.

      אלא שכבר מזמן ביני לבין עצמי, בחיים האישיים למדתי להבדיל והבנתי מה חשוב באמת. 

      ''

        10/12/11 23:03:

      צטט: נהר גועש 2011-12-09 10:20:03

      ...שלא יראו שאת מלטפת חתולים?...לא יאומן. נראה לי שדווקא בגלל הגישה הזו של אימך, היום את מפצה ומלטפת בכל דרך אפשרית את כל החיות בעולם. לא?

      יכול בהחלט להיות.

      אבל אחרי שנים מסתבר שלאמא שלי היה סיפור בתוך סיפור, והיא לא סתם נרתעה מהחתולים. בכל מקרה, לתוצאה הסופית זה אינו משנה. וגם לא למעשים שלי, אני הרי ליטפתי אותם עם או בלי עידוד או רשות. מגניב

        10/12/11 23:01:

      צטט: חופר סדרתי :) 2011-12-09 10:05:11

      סיפורים יפים וכל הכבוד על הציורים החמודים שיש בסיפורים

      הציורים רק מלווים את העיקר, חופר יקר.... קריצה

        10/12/11 23:01:

      צטט: ד-ארט 2011-12-09 10:04:54

      נזכרת רק בדבר אחד שלא ממש קשור: כשהאחיינית שלי הייתה כבת שלוש היא קראה לאמא שלה בהתלהבות "אמא, גור קטן" כשאחות יצאה לגינה לראות את ה"גור" היא כמעט התעלפה כי הילדה הצביעה על עקרב שחור.

      היא עדיין לא ידעה פחד, וניגשה וראתה אותו ללא דיעות קדומות, וטוב שעשתה כך מרחוק. ... הסנני

        10/12/11 22:59:

      צטט: judi.m 2011-12-09 09:50:14

      יש המון סיפורים. צריך להיזכר...
      מצילת חיות שכמוך!
      ג'ודי.

      נו...אז תזכרי.... מופתע

        10/12/11 22:57:

      צטט: (דורון גראור) 2011-12-09 01:30:17

      מקסים, איזו רגישות. העץ כנראה לא נופל רחוק מהתפוח ו- הירוק של הדשא יותר שכן. שלא לדבר על זה שאם אדם וחווה היו סינים עד היום היינו בגן עדן כי הם היו אוכלים את הנחש.

      --

      אחת התגובות המשעשעות ביותר שקיבלתי. תודה.

      דרך אגב, הלוואי וחוה ואדם היו אוכלים את הנחש, אבל כשהם היו בגן עדן הם היו טבעונים. אז זה לצערי בלתי אפשרי, ולו בדיעבד, ובכאילו. לשון בחוץ

        10/12/11 22:34:
      בון בון גדלתי בבית שפרט לדגים באקווריום, חיות הן מחוץ לבית. אבל האהבה לחיות תמיד היתה. אספר בהזדמנות בהרחבה על צבי צב שלי שמצאתי, על הציפור הפצועה וההצגה שעשיתי לאמי ללא הועיל על כלב ששבה את ליבי בחנות חיות ורציתי להביאו הביתה... הילדה הקטנה הזאת היום היא אמא ויש לה כלבונת מהרחוב, חתול מהרחוב וילדה אחת, רגישה מאוד לעוולות ולנפשות החיות שבתוכנו :):) אוהבתותך. חיבוק לילדה הקטנה הזו שבך וגם לגדולה.
        10/12/11 21:19:

      צטט: Hanna Watts 2011-12-08 23:57:31

      המודעות והאהבה לחיות מגיע בדרך כלל מהבית, נדמה לי. תמיד כשיצאתי עם כלבתי וכשפגשתי ברחוב את ילדי השכנים שלי שחששו מכלבתי, נתתי להם ללטף את הכלבה והראיתי להם כמה היא אוהבת וחכמה בכדי להחדיר בהם אהבה ולהחסיר חשש מלבם, מקווה שילדים אלה יגדלו עם הערכה רבה יותר לחיות.

      ------

      עשית יפה, בדיוק כמו שאני עושה פעמים רבות, היום עשיתי זאת עם קבוצת דתיים, ניסיתי, אבל הם לא הגיעו עד כדי ליטוף של הכלבים...אין דבר, לאט לאט.

      אבל אצלי האהבה והמודעות לא באו מהבית מסתבר, לא מהבית ולא מחינוך, השד יודע מאיפה. הם כנראה אצלי   build inn    הא?   קריצה

        10/12/11 21:16:

      צטט: דוקטורלאה 2011-12-08 23:06:39

      קראתי ונהניתי. בקשר לבת-ים, נזכרתי בביקורים שלי, עם הורי כמובן, בעיר של בתים קטנים וחמודים. ערב מלחמת השחרור היינו באחד הבתים הקטנים הללו, אני ובן דודי, כמעט בן גילי. בלילה ירו עלינו והתחבאנו מתחת למיטות. אף אחד לא חזר הביתה. נשארנו בקייטנה עד מועד סיומה.

      -

      כן זו היתה תקופה אותה לא זכיתי לחוות לצערי, ודי חבל לי. נדמה לי שדי הייתי מתאימה לתקופה כזו. אם אינני טועה לא הייתי קיימת אז עדיין אבל אני "זוכרת" אותה היטב מסיפורים של הורי.

      באנו לבת ים כשעדיין היתה באוירה הזו של חולות ובתים בודדים, אבל כבר היו כבישים (רק ראשיים), יריות למרבה המזל כבר לא היו. מה שכן היו עגלונים וכל מיני טיפוסים אחרים.... קריצה

        10/12/11 21:13:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-12-08 22:31:54

      היית ילדונת מקסימה עם עקרונות ותראי מה יצא ממך...:-))))

      שלא תטעי, בסה"כ הייתי "ילדה טובה ירושלים" כזו, יותר מדי אולי.

      כן ידעתי לעמוד על של מי שנגע ללבי, וכשראיתי חוסר צדק נוראי ואכזריות מסתבר... 

        10/12/11 21:10:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2011-12-08 21:44:09

      קוראת אותך וחיוך עוטף את פניי. אין כמוך.....סופ"ש נפלא ומחויך.

      אוה, זו תגובה שלך שאני אוהבת, תודה צוחק

        10/12/11 20:43:
      אני כל כך כועסת על אנשים שנוטשים את בעלי החיים שלהם ככה סתם, שהסרטון הזה עלה על עצב חשוף. בחמישי גיליתי כח מישהו השליך בחצר העבודה שלי חתול בוגר, יפיפה, שאינו מורגל לחיי חתול רחוב. כשפגשתי אותו, הוא היה ספוג מים, ומתחנן לכל ליטוף וחום אנושי שהם. מכעיס אותי כל כך!!
        10/12/11 20:28:

      צטט: noa_p 2011-12-10 09:07:14

      צטט: ברק 188 2011-12-10 01:45:58

      צטט: לואיס קרול 2011-12-09 19:21:43

      מה  דעתכם על  זה ????

      http://www.youtube.com/embed/YBIwCdvhgX4?rel=0

      שמעון

       

      שמעון יקר ראיתי למעשה עוד לפני

      אבל אהבתי שוב לראות את הסרטון המרגש

      תודה איש'ית .

       

      הכלבים כובשים, איך לא, אבל אני ממש לא מתפעלת מהאגדה הכריסטמסית הזו, בה האדם נוטש ואחר כך בוכה.

       

      ---------- 

      תודה רבה נועה. לא ידעתי איך לומר זאת לשמעון, אבל זה שאדם נוטש ובוכה אח"כ זו אכן אגדה. במציאות הדברים שנעשים ומעוללים לכלבים המופלאים הללו נוראים ואכזריים, ובכלל כמו שנראה בסרט.

      אני לא קונה את הסרטים הללו, הדיווחים מהשטח אחרים לגמרי. רבים עושים זאת במודעות מלאה, ואח"כ נוטשים כלבים אלה למוות ארוך ומייסר לבדם בישימון הקרח.

      הידיעות מהאגודות למען בעלי חיים מאזורים אלה שונות לחלוטין.בוכה

      אין דבר כזה שאין ברירה, אם אין ברירה מחפשים ומוצאים אותה, זה מצב של בחירה.

      מצב שיוצאים אליו במודע כשהאין ברירה יהיה על חשבונם של אחרים אינו מקובל עלי.

      צר לי.

       

      פוסט מקסים !
        10/12/11 12:43:
      ילדה בת שלוש מאיימת על עגלון ....חחחחח את זה הייתי חייב לראות :)))
        10/12/11 11:56:
      בונבונייטה המקסימה ! פוסט מקסים ! נהנה לבקר כאן ! מהלב ירין
        10/12/11 10:14:
      יפה, שיהיה לך שבת נפלאה :-)
        10/12/11 10:14:
      יפה, שיהיה לך שבת נפלאה :-)
        10/12/11 10:12:
      *
        10/12/11 09:07:

      צטט: ברק 188 2011-12-10 01:45:58

      צטט: לואיס קרול 2011-12-09 19:21:43

      מה  דעתכם על  זה ????

      http://www.youtube.com/embed/YBIwCdvhgX4?rel=0

       

      שמעון

       

        שמעון יקר ראיתי למעשה עוד לפני

      אבל אהבתי שוב לראות את הסרטון המרגש

      תודה איש'ית .

       

       

      הכלבים כובשים, איך לא, אבל אני ממש לא מתפעלת מהאגדה הכריסטמסית הזו, בה האדם נוטש ואחר כך בוכה.

       

        10/12/11 08:21:
      וואו. את מקסימה בונבונייטה. נשמה רגישה שכמותך.
        10/12/11 07:32:
      על הנכדים שלי יכולה להוסיף שגדלים עם אמא כולה אהבה עזה לחתולים ולבעלי חיים בכלל ולנכד מנוי לספארי ויום יום מבקר מאכיל מטפל ומסייר. כך משרישים אהבה וקשר לבעלי חיים ע"י דוגמא אישית. תודה בונבוניטה על ההשקעה האיורים ועל נושא הכי בוער בחיים שלנו.
        10/12/11 06:17:
      מי שאוהב חיות אוהב בני אדם ומי שאוהב חיות ובני אדם אוהב להצחיק (אני בינתיים ממשיך עם הנוסחאות... ראי: http://cafe.themarker.com/post/2452654/ אני גדלתי עם הכלב "נירון". הכלב הכי אינטליגנטי שהיכרתי מימי. אבא שלי ואני רחצנו אותו באמבט מיים בחצר. האינטליגנט הזה ממש לא אהב (בניסוח עדין) את הפעולה ההיגיינית הזו. האם התעללנו בכלב האהוב או שפשוט ניסינו לחנך אותו בלי הצלחה??
        10/12/11 02:55:
      bonbon sheli toda al a shituf nehedar
        10/12/11 01:45:

      צטט: לואיס קרול 2011-12-09 19:21:43

      מה  דעתכם על  זה ????

      http://www.youtube.com/embed/YBIwCdvhgX4?rel=0

       

      שמעון

       

        שמעון יקר ראיתי למעשה עוד לפני

      אבל אהבתי שוב לראות את הסרטון המרגש

      תודה איש'ית .

        10/12/11 01:42:

      אוי ...בנבונה נבונה שכמותקך

      איזה פוסט פה יפה אני מוצא

      אחלה... כשמך פה כך הפוסט

      קראתי ונהניתי מהכתוב ואיורים הנלווים

      חשוב, עוזר להיות קשוב, ועשה חשק ל...שוב

       

      כן...כן הזמנים משתנים גם ילדים של היום

      לא ילדים כמו שהיינו לטוב...וגם קצת חבל

      מפסדים את התום...חכמים כאלו היום.

       

      סיפורך מעלה בי זיכרונות ילדות

      אהבתי חתולים כלבים הבאתי כול שני רבעי

      גור שמצאתי בדד לביתי וכמובן ...עפתי עימם

      הורי זאת לא אהבו

      חשבתי אתבגר אתחתן אגדל בביתי חתול תעלול

      וגור כלבבי

      עברו שנים התחתנתי נולדו ילדתי הבאתי הביתה

       גור וגם חתול...

      כמובן שוב כמו פעם...

       עפתי עימם... אישה לי - אוהבת טבע בחצר

                       לא בבית.

       הילדים רצו אני רציתי האישה קבעה

      "כיבדנו רצונה "

      גדלו הבנים... לא כלבים ולא דובים חיפשו את זהבה

      גדלה גם הילדה התחתנה ויש... Yes ... Yes

      לה כיום כלב יפה תואר כלב VVי בעל עיני תכלת ירוק,

      באים לביתנו חתן בת... וכלב, האישה התרגלה קצת מאוחר

      כעת אנו משפחה על אנשים כלבים וחתולים וכולם מאושרים.

       

      נ.ב ...חזרתי, הייתי השבוע באילת

      היה נפלא לכן לא ראו אותי כאן

               שבת שלום ושקטה .

        10/12/11 00:40:

      ריגשת אותי בסיפורייך.
      פעם היינו ילדי טבע והיינו יותר ערים למה שקורה בטבע ובין בעלי החיים. (היום הילדים מבלים בקניונים ובמחשב).
      אני כילדה שגם הייתי משוגעת על חתולים, הייתי בוכה בכל פעם ששמעתי אותם רבים ומזדווגים.
      אמרתי שכואב להם ורציתי להפריד.
      אמרו לי תמיד שלא אתערב כי הם אוהבים את זה... אבל לא הבנתי.לשון בחוץ

        9/12/11 23:05:
      לא מתפלא שאוהבת את החתולים של בת ים, גם אני :) _________________________ I added cool smileys to this message... if you don't see them go to: http://s.exps.me
        9/12/11 23:00:
      את שוב מעוררת מחשבות,זכרונות והרהורים על העולם הזה האכזר כלפי אותם יצורים שאין להם תיבת קול עם מיתרים כשלנו ואינם יכולים לספר ולהביע את כאבם.את עושה זאת נפלא עבורם!
        9/12/11 19:21:

      מה  דעתכם על  זה ????

      http://www.youtube.com/embed/YBIwCdvhgX4?rel=0

       

      שמעון

        9/12/11 17:55:

      צדקת מתוקה

      באמת הפכת אותי לשלולית

      יש לי כזה סיפור אבל השלולית

      לא יכולה לספוג יותר:)))))

        9/12/11 17:35:
      אחי קראל שהיה יליד 57 תמיד הביא את כול האסופים לביתינו...יונה פצועה עכברים כלבים חתולים בצבא אפילו אימץ נחש....למזלינו אמא שלנו למרות מוצאה היקי והקפדני נתנה לו גיבוי והסכימה להיות בית חולים אבל רק עד שהבריאו...אחר כך הם שוחררו בטבע או אומצו... דרך אגב לאבי כשהיה ילד עוד בטוניס הייתה חיית מחמד קיפוד... ולסבתי היו זוג נחשים זכר ונקבה..... יקירתי אני באה ממשפחה אוהבת חיות משני הצדדים אצלינו זה לא היה חריג....להפך שבת קסומה
        9/12/11 15:06:

      היית ילדה נהדרת,והפכת אישה נהדרת!

      *

      אלומה

        9/12/11 14:26:
      תודה ששיתפת בפוסט נפלא שבת מבורכת בחום ואהבה צחיתוש
        9/12/11 14:08:

      ''

       

       

        9/12/11 13:51:
      שמעתי פעם - איך שאנחנו מתנהגים עם בעלי חיים כך אלוהים מתנהג איתנו...
        9/12/11 13:43:
      הילד שלי, שעכשיו כבר גדול יותר ממני, כשהיה כבן שלוש הלך פעם מהגן הביתה עם סבתו, היא אמא שלי. ופתאום הוא נעצר בזעזוע מול מכונית, ושאל: סבתא, למה יש פה גוזל? בעוד הוא מזועזע מול הגוזל האומלל שמצא את מותו תקוע בפגוש של מכונית חונה, הגיע ילד "גדול" (כבן שבע) שהכריז בגאווה: זה אני שמתי אותו שמה! והילד שלי התנפח עליו: ואיך היית מרגיש אם היו תוקעים אותך ככה? תתבייש!!
        9/12/11 13:41:
      סיפור יפה ! בתקופתי הגיבור היה ילד הולנדי שסתם חור בחומה עם אצבע. הציל את המדינה. או ילד איטלקי שנפל על הגנת המולדת כשטיווח מטרות מעץ גבוה. הציל את המדינה. אבל ילדה יהודיה שדואגת לחמור ולחתול?? מסכנה.
        9/12/11 11:43:
      ילדים תמיד גונבים את ההצגה
        9/12/11 11:23:
      נוסטלגיה מהנה.
      את מזכירה לי סיפור נורא מבחינתי - את דודי - משה מולדבסקי אותו אני זוכרת מכה את כלבו - שומר הגן האקולוגי-טרופי-אורגאני שלו (אולי ראשון בארץ ), ומסביר לי ש"רק כך אפשר לאלף". אני, שבביתנו המורחב דרו שלושה כלבי ענק- רוב הזמן בחצר הגדולה ואף על פי כן לקחנו אותם לטיולים מרחיקי לכת, לא נתקלתי קודם ב"אילוף" כזה. אבל איני זוכרת מה עשיתי פרט לאמפתיה שחשתי, הייתי ילדה וזה היה באמת מזמן...
        9/12/11 10:38:

      חמלה לבעלי חיים היתה טבעית גם אצלי, משום שגם אצל אמי היה כך,

      ומהורי אף פעם לא שמעתי "שלא יראו".

      בשום ענין.

      אותם עניין מה עושים - לא מה רואים.

      ולפעמים דווקא כן צריך פוזה - ואין לי.

      יש דברים שאם לא לומדים אותם בילדות - הם חסרים כל החיים.

        9/12/11 10:20:
      ...שלא יראו שאת מלטפת חתולים?...לא יאומן. נראה לי שדווקא בגלל הגישה הזו של אימך, היום את מפצה ומלטפת בכל דרך אפשרית את כל החיות בעולם. לא?
        9/12/11 10:05:
      סיפורים יפים וכל הכבוד על הציורים החמודים שיש בסיפורים
        9/12/11 10:04:
      נזכרת רק בדבר אחד שלא ממש קשור: כשהאחיינית שלי הייתה כבת שלוש היא קראה לאמא שלה בהתלהבות "אמא, גור קטן" כשאחות יצאה לגינה לראות את ה"גור" היא כמעט התעלפה כי הילדה הצביעה על עקרב שחור.
        9/12/11 09:50:

      יש המון סיפורים. צריך להיזכר...
      מצילת חיות שכמוך!
      ג'ודי.

        9/12/11 09:40:
      הסיפור עם הסוס שהצליפו בו בשוט מזכיר לי את אחד מנכדיי הקטנים, כשהוא שומע שירים או מקריאים לו סיפורים עצובים הוא ממש בוכה עם דמעות. התמימות הטהורה הזו של הילדים שום דבר לא ישווה לה. קראתי ונהניתי. שבת שלום.
        9/12/11 09:35:

      זה לא נקרא 'לחייך כאידיוטים'. זה בדיוק ה-לחייך הכי אמיתי!

      :-)

        9/12/11 01:30:
      מקסים, איזו רגישות. העץ כנראה לא נופל רחוק מהתפוח ו- הירוק של הדשא יותר שכן. שלא לדבר על זה שאם אדם וחווה היו סינים עד היום היינו בגן עדן כי הם היו אוכלים את הנחש.
        8/12/11 23:57:
      המודעות והאהבה לחיות מגיע בדרך כלל מהבית, נדמה לי. תמיד כשיצאתי עם כלבתי וכשפגשתי ברחוב את ילדי השכנים שלי שחששו מכלבתי, נתתי להם ללטף את הכלבה והראיתי להם כמה היא אוהבת וחכמה בכדי להחדיר בהם אהבה ולהחסיר חשש מלבם, מקווה שילדים אלה יגדלו עם הערכה רבה יותר לחיות.
        8/12/11 23:06:
      קראתי ונהניתי. בקשר לבת-ים, נזכרתי בביקורים שלי, עם הורי כמובן, בעיר של בתים קטנים וחמודים. ערב מלחמת השחרור היינו באחד הבתים הקטנים הללו, אני ובן דודי, כמעט בן גילי. בלילה ירו עלינו והתחבאנו מתחת למיטות. אף אחד לא חזר הביתה. נשארנו בקייטנה עד מועד סיומה.
        8/12/11 22:31:
      היית ילדונת מקסימה עם עקרונות ותראי מה יצא ממך...:-))))
        8/12/11 21:44:
      קוראת אותך וחיוך עוטף את פניי. אין כמוך.....סופ"ש נפלא ומחויך.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין