ראה"מ נתניהו הניח השבוע על השולחן שתי פצצות • אחת פוליטית והשנייה מדינית־ביטחונית • הראשונה - בה הודיע על הקדמת הפרימריז בליכוד, היתה גלויה, והשנייה על קבלת החלטה בעניין האיראני, היתה מרומזת • בין שני הדברים הללו עובר קו מקשר - הקדמת הבחירות הכלליות • בממשל האמריקאי עוקבים אחר ההצהרות והרמזים מפיו של נתניהו וחוששים מהפתעות • אובמה עשוי להתרשם מקרוב בכוונות הישראליות, אם אכן יגיע ארצה כפי שהוא מתכנן בחודשים־שלושה הקרובים • גם סרקוזי בדרך 

מה יש בו בקבר של בן גוריון בשדה בוקר, שגורם לפוליטיקאים הבכירים לפרוס שם את תוכניותיהם, שנה אחר שנה, בעת נא ומיהם בטקס האזכרה הממלכתי בשדה בוקר.

זה קרה בעבר לשרון ולאולמרט, שדיברו על הצורך בסוף הכיבוש ועל תוכנית ההתנתקות העתידית מעזה. השבוע זה קרה לנתניהו, כאשר דיבר במרומז על הצורך בקבלת החלטה בנושא האיראני.

אי אפשר היה שלא לעשות את הקישור המתבקש בדברים שהשמיע נתניהו. אף שלא הזכיר בנאומו את המילים ״איראן״ ו״מתקפה״, עלה צמד המילים הללו בין השורות והגיע לכותרות.

נתניהו שיבח את תעוזתו של בן גוריון בהקמת המדינה והתמקד בהחלטה הקשה שהיתה מונחת לפיתחו. ״הוא הבין שיש מחיר כבד להחלטה, אבל האמין שיהיה מחיר כבד יותר לאי־קבלתה״.

ולמי שטרם הבין, המשיך נתניהו והסביר: ״מבפנים ומבחוץ, מתוך היישוב ומכל רחבי העולם הופעלו על בן־גוריון לחצים אדירים, לא לעשות את הצעד הזה. בין הלוחצים היו מדינאים חשובים והיו גם ידידים ונציגים נאמנים של היישוב העברי ושל הציונות. אלה הזהירו את בן־גוריון שהכרזה על המדינה תביא לפלישה של צבאות ערב למדינה העברית העוברית ולמערכה כבדה וקשה. בן־גוריון לא התעלם מהאזהרות הללו״.

אם נעצום עין, נחליף את המילים ונשזור את המילה איראן במקום המתאים, תהפוך התמונה לברורה (גם בלי להיות ראש מוסד לשעבר...).

"נאום הרמזים העבים"

הדגש בדברי נתניהו היה שיש צורך לקבל החלטה, גם אם היא תהיה קשה, בדיוק כמו הלחצים שהיו על בן גוריון להמנע מהכרזת המדינה. בדבריו רמז על הלחצים המופעלים עליו בעניין האיראני מצד מנהיגי העולם המערבי, שלא לתקוף את מתקני הגרעין.

״תוצאות ההצבעה על הקמת המדינה היו שישה בעד, ארבעה נגד. שערו בנפשכם מה היה

קורה אם קול אחד היה עובר מצד התומכים לצד המתנגדים. אם בן־גוריון לא היה נחוש דיו, אם היה מחמיץ את הרגע, מי יודע מה היה עולה בגורל עמנו ומדינתנו״, אמר נתניהו, ולבטח רמז על ההצבעה הצפויה (באחד הימים בעתיד) בעניין אחר לגמרי בקבינט..

בהמשך כאשר דיבר על ״נציגים נאמנים״, שגם הם היו בין הלוחצים על בן גוריון להמנע מקבלת ההחלטה, אי אפשר היה שלא לחשוב על מאיר דגן, שהזהיר רק בשבוע שעבר, כי מתקפה על איראן תביא למלחמה אזורית.

נתניהו ביקש איפוא לרמוז, כי גם הוא בדומה לבן גוריון, מודע לכובד ההחלטה ולסיכונים הכרוכים בתקיפת איראן, וגם עליו מוטלת האחריות והחובה לפעול לפני שיהיה מאוחר.

בלשכת ראה״מ סירבו להתייחס לכל פרשנות ולכל אנלוגיה ביחס לנאומו של נתניהו. ״שכל אחד יפרש את הדברים לפי ראות עיניו״. התקשורת שמעה לעצת הלשכה ויצאה בכותרות: ״נאום הרמזים העבים של נתניהו״, ״דיבר על בן גוריון, וכיון לאיראן״.

האם הבחירות יוקדמו?

הכותרות הללו על הרמזים העבים בעניין האיראני, נכתבו השבוע לצד הכותרות הפוליטיות שעסקו בפצצה הפוליטית שהטיל נתניהו על הקדמת הפרימריז לראשות הליכוד. היו אלו שתי פצצות. אחת גלויה על השולחן והשנייה פצצה מרומזת וחשאית (בדיוק כמו מלחמת הפיצוצים המסתוריים בליבה של איראן). מסתבר שלשני הדברים הללו יש קשר.

במערכת הפוליטית רווחת הדעה כי אם יחליט נתניהו שיש לעשות מעשה בעניין האיראני, הוא ירצה לקבל את ההחלטה כאשר הוא מגובה מחדש בתמיכת הציבור. לפיכך הוא שוקל באופן רציני להקדים את הבחירות לכנסת ולא לקיימן במועדן בעוד 23 חודשים, אלא בקיץ הקרוב. אין מדובר בהחלטה מוגמרת, אלא באפשרות בלבד. אישים פוליטיים ששוחחו עם נתניהו, הבינו כי יש לו שורה של שיקולים, מדוע יש לערוך את הבחירות כבר בקיץ. העיקרי שבהם קשור לברק אובמה. נתניהו חושש (וכנראה בצדק), כי אם אובמה ישאר בבית הלבן לקדנציה שנייה, בבחירות שיערכו בעוד פחות משנה, הרי שלא יהסס להתערב בבחירות שיערכו בישראל בעוד שנתיים.

הניסיון מראה כי אובמה כבר ניסה לזעזע את ממשלת נתניהו מיד בתחילת הקדנציה, ולכן ישוב לעשות זאת בבחירות, כדי לסייע לעבודה ולקדימה, באמצעות יצירת משברים מדיניים שיזכו לכותרות גדולות. המתיחות הזו תנוצל על ידי יריביו הפוליטיים, במטרה להדגיש כי אם יבחר נתניהו לקדנציה נוספת, הוא יתקשה לעבוד עם אובמה.

שמירת מומנט ההפתעה

נתניהו מכיר היטב את המצב הפנימי בארה״ב ורואה כי אין לאובמה שום יריב רפובליקני ראוי, שיכול לתפוס את מקומו. מועמדים רפובליקנים צצים כפטריות ונובלים בזה אחר זה, עוד בטרם יבשילו. לפיכך מובטחת לאובמה קדנציה שנייה.

השיקול הזה מוביל את נתניהו לחשוב, כי מוטב לערוך בחירות במדינת ישראל, לפני הבחירות בארה״ב, ומכאן הרצון להקדים את הבחירות כבר לקיץ הקרוב. אם כך יקרה, הרי שנתניהו יבחר (לפי דעתו שלו) ללא כל קושי, ובעיקר בלי התערבותו השלילית של אובמה, שיהיה מצוי גם הוא במערכת בחירות משלו.

לנתניהו שיקול נוסף הקשור למערכת הכלכלית. לפי דעתו המשבר הכלכלי בעולם, יתן את אותותיו גם במדינת ישראל. ולכן הוא מעדיף ללכת לבחירות בקיץ, כאשר המצב הכלכלי עדיין שפיר.

הקדמת הבחירות תפתיע גם את יריביו הפוליטיים שלא יספיקו להתארגן כנדרש (כתבה נפרדת בגיליון זה). קדימה מתמהמהת בעריכת פרימריז וליברמן טרם השתחרר מהסיבוך המשפטי שלו.

מכל הסיבות הללו, ובעיקר עקב הסקרים, סבור נתניהו שהוא יוכל להקדים את הבחירות ולנצח. את ההחלטה הסופית יתן לאחר ניצחונו הצפוי ברוב ענק בפרימריז בליכוד, שיערכו בעוד כחודשיים. נתניהו אוהב בעניין הזה לשמור על מומנט ההפתעה, בדיוק כפי שעשה עם ההחלטה על הקדמת הפרימריז.

באם כך יקרה, הרי שמערכת הבחירות תהיה קצרה יחסית ותימשך ארבעה חודשים, במהלכם יהיו המפלגות עסוקות בשיבוץ החברים בתוך הרשימות. בליכוד לא ששים למהלך, כיון שיש ח״כים שחוששים למקומם ברשימה. לפיכך עלול המהלך של נתניהו להיתקל בקשיים פנימיים. אין ח״כ שיסכים לוותר על מקומו האישי, למען המטרה ״הנעלה״ של ניצחון הליכוד ונתניהו בבחירות.

ברק תלוי בנתניהו

שרים בליכוד שעוקבים אחר כל המהלכים הפנימיים, כבר החלו להכין עצמם לאפשרות שאכן הבחירות יוקדמו. לצורך כך הם נערכים פנימית להתמודדות שלהם. אולם יש מהם הדוחים את הסברה, כי נתניהו יקדים את הבחירות.

לדעתם, מעמדו של נתניהו יציב וחזק בציבור ובסקרים, ולכן הוא לא יעשה מהלך של הקדמת בחירות.

מהלך כזה יכול להיות מסוכן עבורו. הניסיון מוכיח שארבעה ראשי ממשלה הקדימו בחירות בגלל שהסקרים האירו להם פנים, וכל הארבעה נכשלו בתוצאות. זה קרה לשמיר לאחר ועידת מדריד, שהקדים את הבחירות והפסיד לרבין. זה קרה לפרס לאחר רצח רבין, שהיה משוכנע כי הציבור יצביע עבורו, ובסוף הפסיד לנתניהו.

זה קרה גם לנתניהו עצמו בסוף הקדנציה הראשונה, ואז הפסיד לאהוד ברק, וזה קרה לברק שחשב כי ינצח את שרון. נתניהו יודע איפוא שיש לו 23 חודשים בטוחים להשאר בשלטון, מדוע לו להכנס למהלך מסוכן, שאין לדעת כיצד יסתיים.

ההערכה היא כי החלטת נתניהו להקדים את הפרימריז בליכוד, היתה מעין בלון ניסוי. מצד אחד הוא חושב להקדים את הבחירות הכלליות ואינו מעז, ומצד שני רוצה לקבל את תמיכת הליכוד כדי להבטיח את מנהיגותו הפנימית עד 2017. הכל תלוי זה בזה.

מי שעוד תלוי בנתניהו, הוא שר הביטחון אהוד ברק. נתניהו אמנם הבטיח בישיבת סיעת הליכוד השבוע, שלא שריין מקום לברק ברשימת הליכוד הבאה, אבל אין זה אומר שלא ינסה לעשות זאת בעתיד. ההכרעה נתונה בידי מרכז הליכוד.

ברק עצמו אמנם התחייב בישיבת סיעתו השבוע, כי בבחירות הבאות יהיה בקלפי פתק עם השם ״עצמאות״, אבל בפוליטיקה נאמרים הרבה דברים, שאינם בינם למציאות דבר.

"היסטוריה של פעולות"

בבית הלבן עוקבים אחר המהלכים הפוליטיים הפנימיים בארץ, ולבטח גם שם תהו לפשר החלטתו של ראה״מ לקיים את הפרימריז בליכוד בעוד כחודשיים. כל דבר מתקשר שם לנושא האיראני, ומכאן החשש כי אכן נתניהו רוצה להקדים את הבחירות הכלליות, כדי לזכות ברוב, ואז לקבל החלטה על פעולה באיראן. מכך בדיוק חוששים בממשל, ולא מסתירים זאת.

בכיר בסי.אי.איי לשעבר, המייעץ לממשל אובמה, צוטט השבוע באומרו כי ״למדינת ישראל יש היסטוריה ארוכה של ביצוע פעולות צבאיות יזומות, מבגדד עד תוניס - מבלי ליידע את ארצות הברית״. לדבריו, הממשל אינו יודע מהן כוונותיה של מדינת ישראל באשר לאפשרות תקיפה צבאית של מתקני הגרעין באיראן.

אי הודאות הזו מעוררת דאגה בוושינגטון, המעדיפה לחץ דיפלומטי באמצעות סנקציות ולא פעולה צבאית. לדעת אותו גורם, נחשבת אמנם מדינת ישראל לאחת מהידידות הקרובות של ארצות הברית, ואף נערכים מפגשים רשמיים רבים בין בכירי שתי המדינות. אולם עדיין קיימת ״תחושת עמימות״ במסדרונות הממשל, בכל הקשור למועד ולסיכויי ההוצאה לפועל של תקיפה ישראלית באיראן.

הסנטור ג׳ון מקיין, הנציג הרפובליקני הבכיר, שהיה מועמד המפלגה לנשיאות בבחירות 2008, הדגיש אף הוא כי הוא ״בטוח שהממשל לא יודע מה מדינת ישראל תעשה. הם לא ידעו שמדינת ישראל התקיפה את המתקן

הגרעיני בסוריה״, אמר מקיין, ״אבל הישראלים בדרך כלל יודעים מה אנחנו הולכים לעשות״.

מדוע כעס סרקוזי?

גורם רשמי בארה״ב אמר כי ממשלת ישראל הציבה לעצמה ״קווים אדומים״ פנימיים בעניין ההתקדמות בתוכנית הגרעין. חציית הקוים הללו מצד איראן, תוביל לפעולה ישראלית. אולם הנשיא אובמה וצוותו לא יודעים בבירור היכן עוברים אותם אותם קווים.

אובמה יוכל להתרשם מקרוב בכוונות הישראליות, אם אכן נכונים הפרסומים שבכוונתו להגיע ארצה בקרוב. יועציו הפוליטיים המליצו לו להגיע לביקור רשמי, ואומרים כי מדובר במהלך שיועיל מאוד בקרב על הקדנציה השנייה בבית הלבן ובהשגת הקול היהודי.

מנגד, סבורים יועציו המדיניים של אובמה, וביניהם גם שרת החוץ הילארי קלינטון, כי מדובר במהלך שגוי. זאת משום שהמצב המדיני אינו מאפשר זאת. ההערכה היא כי אובמה יגיע למדינת ישראל וישמע לעצת יועציו הפוליטיים, כיון שהוא מעוניין בראש ובראשונה לנצח בבחירות הקרובות.

אם אכן יחליט הנשיא האמריקאי להגיע ארצה, יהיה זה ביקורו הרשמי הראשון מאז נכנס לתפקידו בבית הלבן. הביקור עשוי לצאת לפועל בתוך חודשיים־שלושה. מי שעוד עשוי להגיע בקרוב ארצה הוא הנשיא הצרפתי סרקוזי. זאת כדי להפשיר את היחסים עם נתניהו, לאחר שכינה אותו שקרן.

השבוע הסביר סרקוזי לאנשי הקהילה היהודית בצרפת, כי כעס על נתניהו בגלל הדברים שהתרחשו סביב העסקה לשחרור גלעד שליט. מתברר כי סרקוזי הציע לנתניהו, שמסוק צרפתי יגיע למצרים כדי להטיס את שליט לבסיס תל־נוף בישראל. נושאת מסוקים של הצי הצרפתי שהיתה באזור אף הוכנסה לכוננות. אולם נתניהו השיב בשלילה להצעה, ולבסוף שליט הועבר לשטח מדינת ישראל ברכב דרך מעבר כרם שלום ומשם הוטס לתל־נוף.

סרקוזי היה מתוסכל מהסירוב הישראלי ומכך שלא זכה לקרדיט על שחרור שליט, שהוא גם אזרח צרפתי. וזאת בשל המאמצים שהוא השקיע אישית כדי לסייע לשחרורו. מכאן היה הכעס שלו על נתניהו. הכל איפוא עניין של קרדיט אישי.