כבוד הגברת ה. קלינטון מזכירת המדינה וושינגטון מאת נ. שוורצברגנדרוביץ׳ דור ראשון לניצולי שואה בני ברק ג. מ. נ. חן־חן לך, מזכירת מדינה־נכבדה, על דאגתך הרבה למתרחש במדינת ישראל, כפי שהבאת אותה לידי ביטוי בדברים שאמרת השבוע, ולפיהם: ״יש חשש כבד לפגיעה בזכויות הנשים בישראל. המקרה בו עזבו חיילים דתיים בצה״ל את הטקס עקב סירובם להאזין לשירת נשים, מזכיר לי את המתרחש באיראן״.
אין ספק, גברת, ההשוואה לאיראן באמת מדאיגה. אם מצב הנשים במדינת ישראל יהיה כמו מצבן באיראן אוי לנו ואבוי כנ״ל. אומרים שבאיראן מצב הנשים גרוע עד כדי כך, שהוא לא הרבה יותר טוב ממצב הגברים שם. מסכנות.
מעניין, ללא כל תיאום ביניכם, גם יו״ר תנועת עם שלם מר הרבאמסלם. התבטא השבוע בצורה דומה. גם הוא השווה את מה שנקרא היום ״הדרת נשים״ (מלשון להדיר, להרחיק) למה שקורה באיראן. ליתר הדגשה הוא אמר, כי הדרת נשים מזכירה לו גם את איראן וגם את טהרן. שיהיה. כנראה שבין האינטלקטואלים הרבים המזדהים עם ערכיה הנעלים של תנועת עם שלם, ישנם גם כאלו שלא יודעים כי מצבן של נשות טהרן לא פחות גרוע ממצבן של הנשים באיראן.
על כל פנים, כשאת ויו״ר תנועת עם שלם מביעים בצוותא, כל אחד בשפתו וברמתו האינטלקטואלית, את הזעזוע מהעובדה שחיילים דתיים פגעו בזכויות הנשים עקב סירובם לשמוע שירת נשים - זה מחייב תגובה. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שבה אישיות מדינית כל כך בכירה בארצות הברית כמו מזכירת מדינה, מאמצת גישה של תנועה פוליטית ישראלית כל כך איכותית ונחשבת. כנראה שאת באמת חוששת שקיימת במדינת ישראל הדרת נשים הפוגעת בזכויותיהן. ובכן, מזכירה נכבדה, תנוח דעתך. מישהו מסר לך אינפורמציה שגויה. לא מדובר בהדרת נשים. ההיפך הגמור הוא הנכון. המקרה שציינת בהודעתך הוא מקרה קלאסי של הדרת גברים.
נשים במדינת ישראל יכולות לשיר כמה שהן רוצות. למה לא ? אף אחד לא אוסר על נשים לשיר. אם תבואי פעם לבקר במוסדות חינוך דתיים לבנות, תוכלי להתענג משירתן היפה. נשים שרות, גברים שרים. כל מי שרוצה שר. אין מישהו שנמנעת ממנו הזכות לשיר. גם בטקס שהחיילים נאלצו לעזוב אותו, אף אחד לא ניסה למנוע מהנשים שם לשיר. הן שרו והחיילים לא ניסו למנוע מהן לשיר. מה שהיה שם זה ניסיון לכפות על החיילים לשמוע את שירת הנשים בניגוד לרצונם. במילים אחרות: כפו ״הדרת גברים״ על החיילים שביקשו לממש את זכותם הבסיסית שלא לשמוע שירה בניגוד לדתם ואמונתם. כאילו אמרו להם: מי שחפץ לעמוד על זכותו שלא לשמוע שירה בניגוד לרצונו, שיעוף מפה. אין לו מקום כאן. כלומר ״הדרת גברים״.
מיותר לומר לך כי חיילים מתגייסים לצבא למטרות צבאיות ולא למטרות מוזיקליות. הצבא הישראלי אינו צבא המוזיקה לישראל. אי אפשר לכפות על חיילים להשקיע כספים בבורסה; אי אפשר לאלץ אותם למצוץ סוכריות מנטה; אי אפשר להכריח אותם לנגן בגיטרה - וגם לא לשמוע שירים ממי שמר הרבאמסלם חושב שאם מסרבים לשמוע אותם, זה טירוף מטורף הגובל בהקצנה פנאטית מסוכנת עד כדי סכנת טירוף ממשי העלולה לדרדר אותנו לטירוף מוחלט. אלא אם כן נדע להתעשת בזמן, ולהבין סוף־סוף שצריך להפסיק עם המירוץ המטורף הזה לפני שנגיע לפנאטיות מטורפת. לגמרי. כפי שתוכלי להתרשם, מישהו כאן באמת איבד את השפיות. אבל לא החיילים שנאלצו להדר עצמם לדעת. הם לא המציאו שום דבר חדש. ההפרדה בין גברים לנשים קיימת ביהדות מקדמת דנא. אולי אפילו קודם.
ההפרדה, איננה הדרה. אף אחד לא מדיר אף אחד. גברים לומדים במסגרות שלהם, נשים במסגרות שלהן. נשים אוכלות באולם המיועד לנשים, גברים אוכלים באולם המיועד לגברים. נשים מתפללות במקום המיועד לנשים, גברים במקום המיועד להם. לכולם יש מקום מכובד במקומם. גם כשהאבא של מר הרבאמסלם התפלל בבית הכנסת, הוא לא ישב בסמוך לאשתו. הוא התפלל בעזרת הגברים והיא בעזרת הנשים. אלא מה. ככה זה ביהדות. יתירה מכך, לכל אורך התפילה רק הגברים שאבא שלו ישב בחברתם שרו ופייטו. הנשים התפללו בלחש, כדי שלא לכפות על הגברים לשמוע את תפילתן. כולן. כולל אמו. בוודאי ובוודאי שהן לא שרו ופייטו בבית הכנסת כמו הגברים.
בהקשר הזה, גברת קלינטון, הרשי לי להזכיר לך עוד דבר. גם בתקופה השואה, כשהגרמנים יש״ו הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור - היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ולנשים. אפילו חיות האדם הללו, התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי. גברים הושלכו להתגורר בבלוק הגברים ונשים בבלוק הנשים. זאת לא הייתה התחשבות. גם לא מחווה אנושית. הנאצים לא התחשבו ולא היו אנושיים. זה היה דבר טבעי. אף אחד לא נזכר שם בטהרן. נ. ב. - בוודאי כבודתך תמהה מדוע המכתב יועד אליך ולא ליו״ר תנועת עם שלם. התשובה פשוטה: נו, באמת.
|