השיחה הוקלטה

מה עשו הרמטכ"ל ושר הביטחון בתרגיל הצבאי הגדודי ברמת הגולן?

לא היינו נזקקים לשיחה שהיתה השבוע בין שר הביטחון אהוד ברק, והרמטכ״ל בני גנץ, כדי להסביר עד כמה השירות של החיילות בצבא, אינו אסור רק הלכתית והוא בבחינת יהרג ובל יעבור, כפי שהורו גדולי ישראל מתקופת מרן החזון איש זיע״א ועד היום, אלא שהוא גם מיותר לחלוטין מבחינה צבאית.

ברק וגנץ, בדיוק כמו נשיא צרפת ניקולא סרקוזי והנשיא האמריקאי ברק אובמה, הוקלטו שלא בידיעתם בשיחה סתמית שקיימו בינהם. שיחות כאלו הן האמיתיות ביותר, כיון שהן נאמרות ללא חשש של ציטוטים וללא חשש שהדברים יצאו החוצה. אולם הדברים צולמו, הוקלטו ותועדו, והסערה פרצה.

גנץ וברק הגיעו לצפות בתרגיל גדודי ברמת הגולן, בעיצומה של הסערה התקשורתית סביב בקשת חיילים דתיים להמנע משמיעת שירת נשים בטקסים שמקיים הצבא מעת לעת וב״ערבי הווי״.

בקשתם זו של החיילים שומרי המצוות, הפכה בשבועות האחרונים לכלי הסתה של התקשורת נגדם, ועוררה פולמוס ציבורי. מעבר לפולמוס היא הוכיחה שוב את הבעיתיות של אדם שומר מצוות (כל שכן נער צעיר), להשתלב בצבא. הדבר הביא אפילו רבנים דתיים לאומיים, לצאת נגד החיוב להשאיר את החיילים באולמות הטקסים בעת שירת הנשים.

בעיצומו של הפולמוס הזה, הגיעו כאמור גנץ וברק לתרגיל הגדודי. כאשר המתינו לתחילת התרגיל, התבדחו השניים בינהם על תפקיד החיילות בצבא, תוך שהם מזכירים את שירת הנשים. לא ניכנס כאן לבדיחות שנאמרו בינהם, עקב רדידות השפה והמחשבה, אולם היוצא מהדברים היה, שאכן לחיילות אין מה לעשות בצבא.

השיחה כולה הוקלטה על ידי שני כתבים שהיו במקום. הראשון היה מהתחנה הצבאית והשני מאחד מכלי התקשורת המסחריים. מה שקרה לאחר מכן שווה בהחלט קטע משל עצמו.

"הכתבה האחרונה"

כך ניסה הרמטכ"ל למנוע את פירסום השיחה שקיים עם שר הביטחון?

לאימון הגדודי ברמת הגולן, הגיעו כאמור נציגי שני כלי התקשורת שהוזכרו לעיל כחלק מהסכם ״פול״. מדובר בהסכם בין כלי התקשורת השונים, המבינים שאי אפשר להגיע לכל ארוע בהמוניהם. גם הרשויות (הצבא ומשרד

ראה״מ) אינן יכולות לאפשר הכנסת נציגי תקשורת רבים לכל ארוע וארוע.

לפיכך קיים הסכם לשגר נציגים בודדים מהתקשורת על פי תורנות, והם מתחייבים להעביר את החומרים המצולמים והמתועדים לכל כלי התקשורת. כך היה גם הפעם. שני נציגי התקשורת התלוו איפוא לרמטכ״ל ולשר הביטחון, ותיעדו את הדברים שנאמרו בינהם.

הרמטכ״ל גנץ שהבחין לפתע כי השיחה (הרדודה) בינו לברק תועדה, ניסה למנוע את פרסומה, ונפנה לכתב מהתחנה הצבאית, שהקליט הכל. ״זה לא משודר אצלך. ברור?! גם אם זה סקופ של החיים שלך, זה נשאר בטייפ״!!

מיד לאחר מכן פנה גם לנציג הערוץ המסחרי, ופקד (בקול מבודח אמנם), ״גם אצלכם שלא ישודר. אחרת זו תהיה הכתבה האחרונה שלך. אתה יודע. חבל.. אני מבטיח שזו תהיה הכתבה האחרונה שלך״!

התחנה הצבאית המקבלת פקודות מהרמטכ״ל, אכן לא שידרה את השיחה. אבל כתב הערוץ המסחרי לא שעה לבקשת הרמטכ״ל (ואינו מפחד מהאיום, שזו תהיה הכתבה האחרונה שלו), והעביר את הקלטת לכל כלי התקשורת.

הדברים עוררו סערה מובנת. הנה גם הרמטכ״ל ושר הביטחון מתבדחים על תפקיד החיילות בצבא ועל ״שירת הנשים״. עד מהרה יצאו גינויים מכל עבר. ״מצער מאד שזו רמת השיחה בינהם״, היתה התגובה הכללית.

גנץ הבין כי נפל עם פליטת הפה, ומיהר להתנצל. משר הביטחון איש לא ביקש להתנצל. יש דברים שלא מבקשים מברק.

ובשורה התחתונה: עוד הוכחה של הדרג הבכיר ביותר על התפקיד המיותר של החיילות בצבא. וכמובן אי אפשר שלא להתיחס לחוסר הזהירות ואי שימת הלב של שני בכירי הביטחון, כאשר הם מפטפטים בינהם.

קול בודד

מיהו העורך "שהעז" להאשים את התקשורת במיתקפה המופנית נגדה?

אם בעבר עוד נהגו כלי התקשורת לנסות ולהסתיר את המתקפה הקבועה שלהם על ממשלות הימין, הרי שעתה נפרצו כל הגבולות ואיש הישר בעיניו יעשה. המתקפה נעשית גלויה והכל מודים בה ללא כל ניסיון להתחבא מאחורי המיקרופונים והמקלדות.

הדבר התבטא השבוע בפאנל בכנס אילת, בו נטלו חלק העורכים הבכירים של כלי התקשורת. הכנס עמד בסימן התקפה על ממשלת נתניהו. יו״ר הכנס, יו״ר אגודת העיתונאים תל־אביב, יוסי בר־מוחא, מנהל עימות ממושך עם בכירי רשות השידור ומנצל כל הזדמנות כדי לצאת נגד ״המאפיה הפוליטית״, כלשונו, שפועלת בחסות ראה״מ.

עורך ״הארץ״ דיבר כצפוי על ״המתקפה״ שמוביל נתניהו נגד התקשורת, כחלק ממהלך כולל נגד גורמים המפריעים לו לקדם את מטרותיו הפוליטיות. לדבריו, להבדיל ממתקפות עבר שהיו נגד התקשורת, הרי שזו הנוכחית היא ״אולי אחת החזקות שהיו אי־פעם״.

עורך אחר אמר כי ״בלשכת ראה״מ ובשלטון יושבים אנשים שהחליטו לעשות סדר בתקשורת, באמצעות הצבת אנשים מטעמם בכל עמדות הכוח״.

העורך השלישי של עוד כלי תקשורת, המשיך באותו קו ואמר כי הממשלות במדינת ישראל התעמתו תמיד עם התקשורת. אולם זו הנוכחית לוקה ב״גרגרנות פוליטית״. לדבריו, יש ח״כים הנהנים לראות את בעלי הזכיונות בערוצים המסחריים זוחלים לוועדות ומבקשים הקלות.

העורך הבא השתמש במשל מעולם החי, ואמר כי ״השלטון רואה אותנו כחיידקים״, ולכן כמה מהצעות

החוק שמקודמות לאחרונה בכנסת, ״נועדו לבער את החיידקים האלה״.

והיה קול בודד שניסה למתן את הביקורת. מדובר היה באחד העורכים של כלי תקשורת מרכזי, שאמר כי הוא מסכים אמנם עם הטענות על המתקפה חסרת התקדים נגד התקשורת, אבל, לדבריו, התקשורת עצמה היא שגרמה זאת. ״אנחנו צריכים לראות, במה אנחנו תרמנו בשנים האחרונות כדי שזה יקרה״. בדבריו הזכיר שתי דוגמאות לחוסר האיזון התקשורתי. סיקור גלעד שליט וסיקור המחאה החברתית.

העורך הנ״ל הזכיר בדבריו תוצאות של סקר דעת קהל, שנערך לקראת הכנס בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, וממנו עולה כי לדעת הציבור היהודי, רוב כלי התקשורת במדינת ישראל נוטים לשמאל (קטע נפרד בהמשך). ״אנחנו הרווחנו את זה ביושר בשנים האחרונות״, אמר, וקרא ליתר איזון בתקשורת.

ולמי שתוהה - מיהו הקול הבודד הזה, שקרא לחשבון נפש פנימי, נספר כי שמו הוא ניר חפץ, עד לא מכבר ראש מערך ההסברה הלאומי - דוברו של ראה״מ, וכיום עורך את אחד מכלי התקשורת הגדולים במדינה. מה שרואים משם, לא רואים מכאן.

פערי השכר

האם יש קשר בין שכר העיתונאים לאי השויון הכלכלי והחברתי במדינה?

כנס העיתונות שנערך השבוע, הציף בעיה נוספת -השכר. בעוד בעולם מדברים על פערי השכר בין עניים לעשירים(מדינת ישראל במקום השלילי הרביעי), טענו העיתונאים כי שכרם נמצא בחלק התחתון של המשתכרים. זאת בניגוד לדיעה הרווחת בציבור, כי השכר של העיתונאים הוא גבוה.

מהסקר שהוצג בכנס עולה, כי ההערכה הרווחת בציבור היא כי השכר הממוצע של עיתונאים בישראל הוא

13,600 שקל בחודש. אולם השכר הממוצע מסתכם בפועל ב־7,000 שקל בחודש בלבד. עוד עולה מהסקר כי 89% מהציבור סבורים כי שכר עיתונאים בכירים ומוכרים גבוה מדי.

״התקשורת הישראלית משקפת את החברה הישראלית. מדובר בחברה של פערים גדלים והולכים״, אמר בכנס פרופ׳ דן כספי. ואכן בדיוק באותו יום בו נערך הכנס, התפרסם דו״ח של ארגון או.אי.סי.די, שקבע כי אי השוויון במדינת ישראל גדל בקצב מהיר ביותר.

הדו״ח קבע כי מדינת ישראל היא אחת המדינות המפותחות בה התרחב האי שוויון בקצב מהיר. בעוד ההכנסה הממוצעת של העשירון העליון ברוב הכלכלות המפותחות גדולה פי 9 מזו של העשירון התחתון, הרי שבמדינת ישראל היא גדולה פי 14 בדומה למצב בטורקיה ובארה״ב.

לפי הנתונים מאז 1985 ועד 2010 הורע מצבו של העשירון התחתון במדינת ישראל, יותר מכל המדינות הנמצאות בארגון האו.אי.סי.די. הדו״ח מדגיש כי הגורם הגדול ביותר הוא האי שוויון בשכר ובמשכורות.

כך או אחרת, העניין עלה כאמור בכנס העיתונות באילת. אחד ממנהלי כלי התקשורת, הודה כי הוא לא מרוצה מהשכר שהוא משלם לעובדים. ״קשה לי להסתכל להם בעיניים. בכל חצי שנה הם מזכירים לי שהבטחתי להעלות להם את השכר ואני מורח אותם עוד שנה, כי אי אפשר להעלות להם את השכר כשבעלי כלי התקשורת מפסידים״.

השמאלני ביותר

סקר: איזה כלי תקשורת בארץ נחשב לשמאלני ביותר, ומה יעשה יאיר לפיד?

הציבור רואה בעיתונות, כלי תקשורת שמשרת בעיקר את השמאל. הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב, ואף שיש בכלי התקשורת גורמים המנסים לטעון, שהמצב אינו כזה, הרי שהציבור משוכנע שהעיתונות נשלטת בידי השמאל.

כך עלה גם מתוצאות סקר שהוכן לקראת כנס העיתונות באילת. בכנס נטלו חלק 1500 אנשי תקשורת מהארץ ומחו״ל, עיתונאים, שרים, חברי כנסת, אנשי אקדמיה וכלכלה.

בפתיחת הכנס הוצג דירוג של כלי התקשורת, על פי הנטייה הפוליטית שמייחס להם הציבור. הסקר נערך באמצעות פאנל ״פרויקט המדגם״, בהשתתפות 502 איש המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל.

מהסקר עולה כי עיתון ״הארץ״ וערוץ החדשות השני,

נתפסים בעיני הציבור ככלי התקשורת השמאלנים ביותר במדינת ישראל. ״הארץ״ נתפס כשמאלני ביותר עם 84%. אחריו חדשות 2 עם 65%, העיתון ״הנפוץ במדינה״ ידיעות, 63%, מעריב וחדשות 10 עם 58% , תחנת התקשורת הצבאית - 55%, תחנת התקשורת הרשמית ״קול ישראל״ %52 וערוץ החדשות הראשון - 49%.

הנשאלים התבקשו לחוות דעתם גם על העיתון, שהשמאל מייחס אותו כקרוב לדעותיו של ראה״מ - ״ישראל היום״. מהסקר עולה כי 66% סבורים שהוא נוטה ימינה. רק כ־7 אחוזים ענו כי גם הוא מוטה שמאלה.

בשורה התחתונה: 72 אחוזים מהנשאלים סבורים כי התקשורת מוטה שמאלה. 22% ענו כי היא איננה מוטה, ו־6% ענו כי היא מוטה ימינה (מעניין כיצד הגיעו למסקנה הזו).

הנסקרים נשאלו גם על עמדתם בעניין מעבר עיתונאים לפוליטיקה, על רקע המעבר הצפוי של השדרן יאיר לפיד,

מהמיקרופונים לכנסת. 63% תמכו במעבר, לעומת 37% שמתנגדים לכך. אולם קיים רוב של 56% התומכים בחוק הצינון, שימנע מעיתונאים לעבור לפוליטיקה במשך 3 שנים ממועד פרישתם מהתקשורת.

מדובר בזמן של פי שלוש מהמועד המקסימלי הקיים כרגע, בהצעת החוק בנושא. רוב גדול מאוד ממשתתפי הסקר - 87 אחוזים - אמרו, כי הם סבורים שאיר לפיד יעבור בסופו של דבר לפוליטיקה.

חוסר אמון

האשמות הדדיות בין התקשורת למובילי המחאה: מי הביא לסיומה

המחאה החברתית עלתה גם היא בכנס העיתונות באילת, אבל מנקודת מבט תקשורתית. האם התקשורת העצימה את המחאה? האם היתה מעונינת שהיא תמשיך עד להפלת נתניהו? כיצד נעשה הסיקור? האם עורבו גם שיקולים אישיים, או שהסיקור היה אוביקטיבי?

התחושה בקרב רבים, עוד לפני הדיון בכנס, היא שלתקשורת היה עניין להעצים את המחאה ולנפח את הנתונים. גם בשטח ראו זאת. כל הפגנה קטנה נהפכה להפגנת המיליונים. כל ארוע הפך לגדול וענק, וכל ציוץ הפך לכותרת שפתחה מהדורות חדשות.

זו גם היתה אחת הסיבות שהמחאה נעלמה. הציבור שקץ בתקשורת עוינת, הבין כי מישהו מנסה לעשות מניפולציות ולקדם סדר יום (להפלת נתניהו) על חשבון הצעירים, שיצאו באמת למחות ולזעוק. כמו כן נעשה ניסיון להכתים ציבור ומגזר אחר, במטרה ללכוד תשומת לב. גם הניסיון הזה לא צלח.

כך או כך, העניין הגיע לדיון בכנס העיתונות באילת. אחת ממנהיגות המחאה, סתיו שפיר, האשימה את התקשורת בסיקור שאינו הוגן, ולכן לדבריה המחאה הסתיימה. שפיר הסבירה כי התקשורת התמקדה במאבק שבין מובילי המחאה ובמה שקורה בינהם, והחמיצה את הסיפור של המחאה עצמה.

״היה ברור שיש צורך בפוליטיקה חדשה, ושהפער החברתי נהפך להיות גדול מידי, אבל התקשורת המשיכה לסקר את העניין מנקודת מבט של המאבקים בין מובילי המחאה״, המשיכה וטענה שפיר.

בתשובה הגיב מנכ״ל חברת החדשות השנייה, כי מי שהביא לסיום המחאה, הם מובילה בעצמם. המנכ״ל סיפר כי בתחילת הקיץ, לא פתחו מהדורות החדשות עם המחאה, אלא רק סיקרו אותה באיפוק. אולם כשההמונים יצאו לרחובות, הפך העניין לכתבה מובילה שפתחה מהדורות.

מנכ״ל החדשות אמר כי הסכסוכים האישיים בין מובילי המחאה הם שסיימו אותה. כמו כן טען, כי חוסר הבושה של חלק מהמובילים, שדיברו בצורה מבישה נגד ראש הממשלה, גרמה לציבור לאבד את האמון במחאה, ולחשוב שיש כאן אינטרסים אישיים.

יו״ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, שנחשב על ידי רבים כדמות השפויה (היחידה) בין מובילי המאבק, סיפר כי נעשה ניסיון במהלך המחאה על ידי גופים שונים להוביל את המחאה נגד הציבור החרדי ולהטיל עליהם את בעיות החברה. אולם מובילי המחאה נמנעו מכך. ״תפקיד המחאה למחות ולא להצביע על בעיות, ותפקיד הממשלה למצוא פתרונות״, אמר.

כמו כן התייחס לדרישה לקצץ בתקציב הביטחון, ואמר כי גם מכך נמנע. ״אף אחד לא נתן לי את הידע והמנדט להגיד האם צריך עוד כיפת ברזל או לא״..

העיתונאי הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר, שהתייחס גם הוא לעניין, אמר כי התקשורת נכשלה בסיקור המחאה, כאשר חזרה מהר לסקר דברים פחות חשובים, והתעלמה מהמשך המחאה.

קטע בדיוני

ניסוי גרעיני: מה חיפשו אנשי המלמ"ב בביתו של השר לשעבר יוסי שריד?

לפני כשבועיים הגיעו אנשי הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ״ב) לביתו של ח״כ לשעבר יוסי שריד. קודם לכן תיאמו את הפגישה בטלפון. הם ביקשו לדבר איתו על ספרו ״לפיכך נתכנסנו״, אותו כתב לפני שלוש שנים.

שריד, שכיהן בעבר כשר החינוך, שימש גם כחבר בוועדת החוץ והביטחון וכן כחבר בתת־הוועדה לענייני השירותים החשאיים. בהיותו שכזה נחשף לחומר סודי רב. באחד מקטעי הספר כותב שריד קטע בדיוני, בו הוא מתאר כיצד שמעון פרס מציע לערוך ניסוי גרעיני.

במאמר בתקשורת, תיאר שריד את מה שהיה בפגישה. לדבריו, אנשי המלב״ב אמר לו כי שמו לב שהוא מתייחס לשיחה בין שמעון פרס לבן גוריון. ״זה מאוד בעייתי בעינינו״, אמרו לו.

התיחסותם נגעה לפרק האחרון בספר, בו מתאר פרס לבן גוריון את רעיונותיו, כפי שעלה בדמיונו של שריד. ״ישראל תערוך ניסוי גרעיני, והקמים עלינו יבינו שלא ניתן לכלותנו, והמלחמה תהפוך למיותרת . אני משאיר לך את הרעיון שלי, תחשוב עליו, ואם יכלו כל הקיצין - אתה, בן גוריון, תציע אותו בדיסקרטיות לממשלה״.

שריד אמר כי הדבר נכתב מפרי דמיונו. ״הייתי כמשתומם, מה למומחי הביטחון בבית הקברות לספרים״, כתב. לדבריו, מאז פירסם את חקירת המלב״ב בביתו, חשבו רבים כי גם הפגישה הזו היתה סיפור פרי דמיונו. ״זה לא״, הבהיר שריד. ״זה מדויק לפרטי פרטיו״.