לדברי שריד, אנשי המלמ״ב אמרו בפתיחת הפגישה כי ״באו לדבר אתו על ספרו״, ואולם במלמ״ב אמרו בתגובה, כי מדובר בהליך שגרתי של פגישות עם גורמים שנחשפו בעבר למידע מסווג.

בתגובה מפורטת של משרד הביטחון שצוטטה בתקשורת, נאמר עוד כי לו היה הספר מהות הפגישה, היו מקיימים אותה כבר לפני שלוש שנים. לדבריהם, מדובר כאמור בהליך שגרתי, ש״נועד לסייע לאותם גורמים בכל הקשור למניעת חשיפת מידע רגיש״.

התקשורת הגרמנית

מחקר: "ההסברה הישראלית נגד הגרעין האיראני אינה אפקטיבית"

רשת התקשורת cnn הגרמנית, דווחה לאחרונה כי ההסברה הישראלית נגד הגרעין האיראני אינה אפקטיבית. הרשת קובעת כי לעומת מדינת ישראל שאינה פורצת לעולם עם מסריה, מצליחה איראן להסביר למאות מיליונים את הצורך בהשמדתה של מדינת ישראל.

במחקר שנערך על ידי חברת ״קבוצת פרופיל״ הישראלית, והתפרסם באתר התקשורת הגרמנית, התברר כי לעומת מסריו הארסיים של חמינאי נגד מדינת ישראל המועלים באתר התקשורת שלו, וזוכים לפופולריות בכל העולם, המסרים שמעלה ראה״מ הישראלי בנימין נתניהו באתר שלו, אינם חוצים את גבולות מדינת ישראל.

המחקר קובע שבזמן שחמינאי דואג שאתר שלו יהיה מעודכן מדי יום בכתבות מקוריות, שמתפרסמות בשלל שפות הפונות למאות מיליונים באירופה, ארה״ב, אפריקה והמזרח הרחוק, הרי שהאתר התקשורתי המקוון של נתניהו אינו מעודכן, ומתורגם רק לאנגלית ורוסית ופונה רק לישראלים.

עוד צוין במחקר הישראלי שהתפרסם בגרמניה, כי בניגוד לפעילות התקשורתית הדלה של מדינת ישראל, נעשית עבודה אינטנסיבית של האיראנים בתחום התוכן. על פי המחקר, חוסר ההשקעה בתכנים של נתניהו גורמים להסברה של מדינת ישראל לדשדש, בזמן שחמינאי משתלט על ההסברה המקוונת נגד מדינת ישראל.

״האביב הערבי הוביל את המנהיגים המזרח תיכוניים להגביר את פעילותיהם התקשורתית על מנת להישאר רלוונטיים״, מסבירים בקבוצת ״פרופיל״.

על פי הבדיקה, האתרים התקשורתיים של מלכת אנגליה ואתרו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, נמצאים מדורגים במקום השני באירופה ונצפים על ידי רבים מכל העולם, אחריהם נמצא ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, והרחק מאחור מדשדשת קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שאינה מצליח לצאת עם ההסברה מחוץ לגבולות ארצה.

למרות כך אחוזי הקריאה באתר התקשורתי של הקאנצלרית מרקל, מצליחים לעקוף רק את האתרים המקוונים של המנהיגים המזרח תיכוניים בנימין נתניהו ויו״ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן. המחקר מדגיש כי האתר התקשורתי הפופולארי ביותר מקרב המנהיגים בעולם, הוא אתרו של הנשיא אובמה. כך הוא נבחר בעבר, וכך הוא מתכוון להבחר לקדנציה נוספת.

דיווחים סותרים

האם גלעד שליט שבת רעב בכלאו או לא? תלוי את מי שואלים!

במאבק הניטש בין כלי התקשורת השונים, יש לא פעם דיווחים שנועדו לסתור זה את זה. אם אחד מכלי התקשורת חושף סקופ מיוחד, ינסה מיד כלי התקשורת השני לגמד את העניין ואפילו להכחישו. כך ארע השבוע בפרשת גלעד שליט.

״הנפוץ במדינה״ פירסם חשיפה גדולה ובה פרטים נוספים על 1,941 ימי השבי של גלעד שליט. במרכז הכתבה

עמדה החשיפה כי החייל החטוף החליט להפסיק לאכול בשבי חמאס, והגיע למצב תת־תזונה שהידרדר עד סכנת חיים. בכתבה נכתב כי מחאתו של שליט קידמה את שחרורו, כיון שבכירי החמאס חששו לחייו והתפשרו על פרטי העסקה.

לפי הכתבה, ראשי ארגון הטרור חששו, שאם יעכבו את העסקה, ימות החייל הישראלי בשבי. ״היו בחמאס כאלה שחששו שבתנאי הכליאה הקיצוניים בהם הוחזק, הם לא יצליחו להושיט לו את העזרה הדרושה והוא ימות לה בידיים״, צוטט מקור מודיעיני.

כמו כן פורסמו פרטים חדשים על תנאי החזקתו של שליט. על פי הכתבה, שמרו על גלעד ארבעה אנשי חמאס שהובאו מחו״ל במיוחד לצורך המשימה החשאית. הפעילים הזרים לא התחלפו במשך כל תקופת הכליאה, וגזרו על עצמם את אותם תנאי כליאה שבהם הוחזק שליט״, סיפר גורם מודיעין ישראלי. אם היו אלו תושבים מקומיים, היה המודיעין הישראלי מצליח לגלות את העדרותם, ולכן הובאו השומרים מחו״ל.

עוד דווח כי שליט לא הוחזק בחושך מוחלט, אלא בדירה קטנה מתחת למפלס הרחוב. לתאו בקומת המרתף חדר מעט אור דרך חלונות מכוסים. גילוי נוסף: החמאס ואיראן הדליפו למודיעין הישראלי מידע כוזב על מיקומו של שליט, כדי לגרום לכח חילוץ צבאי להגיע לבניין נטוש וממולכד בצפון רצועת עזה.

הגילויים הללו בתחילת השבוע, זכו להבלטה רבה וכולם מיהרו לצטטם. אולם היה כלי תקשורת איד, שהחליט לסתור את החשיפה, באמצעות האב נועם שליט. בכנס אילת לעיתונות, רואיין נועם שליט, והכחיש את הפרטים, כי בנו שבת רעב במטרה לקדם את שחרורו. הדברים זכו מיד בכותרת גדולה, העיקר לסתור את הדיווח של כלי התקשורת האחר.

לדברי האב, גלעד היה במצב גופני ירוד עד שחיברו לו אינפוזיה, ישר כשהגיע ארצה ״הוא לא שבת רעב. המצב שלו הוא תוצאה של מכלול דברים שקשורים לתנאי השבי, חוסר באור יום לדוגמא״.

האב סיפר כי בנו אכל תקופה ארוכה אוכל מזרחי שהובא לו. כמו כן דיבר עם שוביו בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. השיחה נסובה בעיקר על ספורט, הנושא היחיד שאפשר היה לדבר עם השובים.

״הוא לא מספר לנו הרבה״, אמר האב. ״היציאה מהחושך הביתה וקבלת הפנים שחיכתה לו בישוב הקטן שלנו, הדהימה אותו. הוא לא היה מוכן לזה. כיום הוא מחלים מהניתוח שעבר ביד, עובר טיפולים ומתאושש, וכן נמצא בתהליכים עם הצבא. כשיסיים את התהליך, ויותר יתאקלם, לבטח יספר יותר״.

איש "יקר"

מה מגישים לאורחים המגיעים למשרד הביטחון ומה מגישים באוצר?

כאשר שר האוצר יובל שטייניץ, אומר על שר הביטחון,

אהוד ברק, שהוא ״איש יקר״, הוא אינו מתכוון ליקר במובן החיובי. לדעת שטייניץ, ברק הוא איש יקר כפשוטו. יקר מבחינת יוקר. ״אהוד ברק הוא האדם היקר ביותר בתולדות מדינת ישראל״, אומר שטייניץ.

המאבק שמנהל שר האוצר הוא ליצור מערכת שקיפות בתקציב הביטחון. ״לא אני כשר אוצר ולא ראש הממשלה, יודעים מה קורה בתקציב הביטחון״, אומר שטייניץ.

לדברי שר האוצר, הצליח ברק באיומים ובאובססיביות, להוציא מאולמרט ולאחר מכן מנתניהו כ־12 מיליארד נוספים למערכת הביטחון, מעבר למיתווה דו״ח ברודט, שקבע את התקציב הנדרש ואת הצימצום הרצוי.

שטייניץ לא נואש והוא מבקש לחסוך ולחשוף את עודפי השומן במערכת הביטחון. כך לדוגמא, הגיש משרד הביטחון הצעה בסך 2.8 מיליארד שקל לצורך הקמת גבול הגדר עם מצרים. באוצר בדקו את העניין עם מע״צ וקיבלו הצעת מחיר הזולה במאות מיליוני שקלים.

במשרד הביטחון הבינו כי עליהם להשיג הצעה זולה יותר ובסוף מצאו כזו בסך 1.5 מילארד שקל. מדובר בחיסכון של 1.3 מיליארד שקל - סכום הכפול בגודלו ממערכת התרבות כולה.

שטייניץ ממשיך ומסביר מדוע ברק הוא ״שר יקר״. ״אחד מהשרים סיפר לי, שכשהוא מגיע אלי למשרד האוצר, הוא מקבל לשתות מים חמים ותיון. אבל אצל ברק הוא מקבל יין יקר ושוקולד בלגי, ומיד לאחר מכן, ברק עובר לדבר איתו על חוסר יכולת המשרד לעמוד בקיצוצים״.

סיפור נוסף של שטייניץ, הוא על אלוף בדימוס, שברק פנה אליו לאחרונה, כדי שיביע דעתו נגד הקיצוצים במשרד הביטחון. האלוף שאל את ברק, כמה דיונים קיים בשנה האחרונה בנוגע להתייעלות תקציב הביטחון. ברק ענה: אפס. בתגובה סירב האלוף להשתתף בקמפיין של ברק נגד הקיצוצים ואמר כי מדובר בצביעות.

ברק אינו אוהב את ההתקפות של שטייניץ. בהודעה שיצאה ממערכת הביטחון, נאמר כי לברק אין ויכוח אישי מול שטייניץ. ״במערכת הביטחון מתקשים להבין מה עובר על שטייניץ ומדוע הוא מתבטא באופן כה הסטרי. אולי זה קשור למצוקותיו האישיות״..

מלאכת החקיקה

שיעור פרלמטרי: כך מעבירים חוקים וזוכים להסכמה גורפת מקיר לקיר

מלאכת החקיקה נחשבת לאחת המרכזיות והחשובות בכנסת. מדובר במלאכה לא פשוטה לכשעצמה, הן לחברי כנסת ותיקים, ועל אחת כמה וכמה לחברי כנסת חדשים, המוצאים עצמם בתהליך חקיקתי ארוך ומתיש. בסופו של התהליך זוכים אמנם המחוקקים בזרי דפנה תקשורתיים,

אבל עד אז, הם נאלצים לעבור דרך חתחתים בוועדות הכנסת, ובייעוץ המשפטי שחוסם את התקדמות החוק. הקוצים שבדרך גורמים לחכי״ם לא מעטים להרים ידיים, לא להכנס מלכתחילה למהלך, או לנטוש אותו באמצע.

אלופי החקיקה בכנסת הם החכי״ם שמוצאים את הדרך הפרלמנטרית לנווט בין הדברים, ולהגיע להסכמה בנושאים שונים, שמצד אחד יסייעו לציבור וייטיבו עם הצרכנים, ומאידך לא יגרמו לבעיות משפטיות שיגרמו לחוק להיתקע. כמו כן צריכים החכ״ים לקחת בחשבון שלא לחלוק על מדיניות הממשלה המכהנת, כיון שהקואליציה באמצעות הפקידים השונים של המשרדים, יכולים תדיר להסיר את החוקים ולהתנגד להם, ובכך לקבור את הצעת החוק בוועדות הכנסת השונות.

יו״ר ועדת הכספים הרב משה גפני, נמצא זה שנים ברשימת ״אלופי החקיקה״ בכל מושב. גפני הוא מחמשת החכי״ם הבולטים, המצליחים לחוקק חוקים רבים ולחצות את הגשר עד הסוף, בקריאה השנייה והשלישית במליאה. גם השנה הצליח לחוקק חוקים רבים, שהכניסו אותו לרשימה המובילה.

השבוע הגיעו הדברים לשיא, כשגם הפרלמנטרים הוותיקים ביותר בבית, לא חשבו כי יצליח לסיים את המהלך הפוליטי המבריק שהוביל. הרב גפני גרם לכך, שוועדת טרכטנברג על הפרק המרכזי שבה, פרק המיסים, הפכה ללא רלוונטית. כדי להבין זאת, יש לחזור עשרה חודשים לאחור.

יו״ר ועדת הכספים עסק לא אחת בנושא מדיניות המיסים הנהוגה בארץ, וטען כי היא מעוותת, ונותנת יותר לעשירים ופחות לעניים. זו למעשה מדיניותו הכלכלית של נתניהו, המעדיף לעודד עשירים להקים מפעלים, ולצורך כך מפחית מהם את נטל המס. גפני ניסה שוב ושוב ללחום נגד המדיניות הזו. הוא הסביר כי היא אמנם נכונה, אך לא בעת הזו, בה הציבור כולו סובל מבעיות כלכליות ומאי יכולת לגמור את החודש.

וכך, לפני כעשרה חודשים יזם הרב גפני קידום חוק, שאמור היה להוביל למהפכה במדיניות המיסים של מדינת ישראל. המטרה: הפחתת מס ממעמד הביניים, והכבדה (במעט) על אלו שיש להם. גפני ידע היטב, שהממשלה תתנגד לחוק הזה, עקב מדיניותו הכלכלית של נתניהו, אך התקדם אט אט, צעד קדימה, ושני צעדים אחורה. הוא הבטיח לא לזוז בלי תיאום, ואכן פעל בחוכמה עד שהגיע לשלב האחרון, הקריאה השנייה והשלישית, שם עצר. הוא ידע שאין למהלך סיכוי ללא הסכמתה של הממשלה.

העצירה היתה זמנית בלבד. הוא ידע שההזדמנות תגיע. והיא אכן הגיעה, כפי שיכתב בקטע הבא.

עוקף טרכטנברג

יו"ר ועדת הכספים הצליח לגבש רוב לתוכניתו ומצא את ההזדמנות לכך

המחאה החברתית קמה, הציבור נזעק נגד מדיניותו הכלכלית של נתניהו ונגד מדיניות הממשלה, וועדת טרכטנברג הוקמה.

הסוף ידוע. ההמלצות של הוועדה על שישים הפרופסורים שבה, היו זהות להפליא לאלו שקידם הרב גפני בוועדת הכספים. המוטו: לקחת מהעשירים ולתת לעניים. מדובר בהליך פשוט, קל. הגיוני ונכון.

עקב הלחץ הציבורי, ניאותה הממשלה והעומד בראשה לשנות את המדיניות ולקבל את הדו״ח, כאילו לא היה חוק אחר של גפני ושל ועדת הכספים שהובילו בדיוק לאותה מטרה.

הרב גפני, (כמו הרב גפני), לא ויתר, בעיקר כאשר הדו״ח של טרכטנברג כלל גם אלמנטים אנטי חרדיים,

הכוללים פגיעה בישיבות ובכוללים. הוא החליט לצאת למלחמה, בדו״ח כולו. וכאשר הרב גפני יוצא למלחמה, רועדים אמות הסיפים בכנסת ואת זה כולם יודעים.

הדרך לכך הייתה מרתקת לכשעצמה. כל מי שהגיע לוועדת הכספים, ידע כי השם טרכטנברג לא נכנס אליו. כך יודע שר האוצר, וכך נגיד בנק ישראל ואחרים. אם רצו להזכיר את הדו״ח, מצאו לו כינויים אחרים, דוגמת ״הדו״ח החברתי כלכלי״ וכדומה.

הרב גפני לא ויתר וערך במסע צודק של דהלגיטימציה לדו״ח, תוך שהוא מסביר כיצד לא שותפו בוועדה גם נציגים חרדים. במקביל המשיך בעבודה פרלמנטרית מאומצת, לקדם את החוק שלו.

בממשלה הבינו כי אם הם רוצים לקדם את דו״ח טרכטנברג, הם חייבים לעשות זאת דרך ״חוק גפני״ ולהגיע לאותו כיוון כלכלי. הרב גפני עצמו הוסיף לחוק שלו כמה סעיפים, שיסייעו למעמד הביניים והשכבות החלשות, דוגמת אחוז פחות בעלות האשראי למשכנתאות לזכאי משרד השיכון, הפחתה במס על מעמד הביניים ועוד סעיפים נוספים.

השבוע הגיע השלב הסופי והמעניין. החוק ששכב לו חודשים רבים אין אונים, עקב אי הסכמת הממשלה לקדמו, קם לפתע לתחייה מחודשת. הרב גפני עמד על דוכן הנואמים, וגרף אחריו את הכנסת כולה לתמיכה מלאה ופה אחד בחוק שישנה את המדיניות החברתית כלכלית במדינה.

התקשורת לא יכולה היתה לעמוד מהצד, ובין אם רצתה, בין אם לאו, הבינה מי פעל ומי קידם את החוק. הכתבים הכלכלים יצאו מכליהם ושיבחו את יו״ר ועדת הכספים על ״תבונתו הפוליטית״ ועל ״מהלכיו המבריקים״, שהובילו לרפורמה במדיניות החברתית והכלכלית.

החוק עתיד להיחקק תוך ימים, בצורה הטובה ביותר עם שינויים נוספים שיסייעו לציבור, בסעיפים שטרכטנברג אפילו לא חשב עליהם.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

משל הפרפר נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית־המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, ביקשה לתאר בכנס העיתונות באילת, את מהלכי השלטון האחרונים כלפי התקשורת ודימתה אותם לאדם המנסה לאלף פרפר. ״רואה השלטון פרפר יפה ואומר, ׳הנה, רוצה אני את הפרפר הזה שישרת אותי׳ אבל ברגע שנוגעים בפרפר, הצבעים שלו נעלמים. אם הביקורתיות הנשכנית של התקשורת תיעלם, מי יאזין לה? מי ישמע לה?״. משל יפה ושאלה בצידו: האם הכל מותר כדי להיות נשכן? האם גם להמציא דברים שלא היו כלל וכלל, רק כדי להראות נשכן? תשובות בכנס הבא.

השלכת סיגריות - בפאנל התקשורתי בכנס העיתונות באילת, שעסק בנושא חופש הביטוי, השתתף יריב לוין ממובילי החוק. אחד העיתונאים אמר לו, כי הוא רוצה לשחק איתו משחק, כדי להדגים את הבעיתיות. מיד לאחר מכן השליך לעברו חפיסת סיגריות. ״זה היה לצורך הדגמה״, הסביר. ״מחר יתפרסם בעיתון שזרקתי חפיסת סיגריות על יריב לוין, ואני אתבע את העיתונאי. אף אחד לא

יודע למה זרקתי. יכול להיות שרציתי להצחיק אתכם, יכול להיות שרק רציתי להביא לו סיגריה, ויכול להיות שרק רציתי להדגים משהו״. לדבריו, ״יש שורה של עובדות שלא עומדות מאחוריהם שום פרסום זדון, והן עלולות לקבל משמעות אחרת״. לוין לא התייחס לסיגריות אלא הסביר בהמשך את מהות החוק עצמו.

מכה בעורף - הסיוט הגדול ביותר לפוליטיקאים, זה ללכת ברחוב או להגיע לארוע כלשהו, מבלי שיזהו אותם ולא יתנו להם את הכבוד המתאים. כך ארע לשר להגנת העורף, מתן וילנאי. היה זה כאשר הגיע לבסיס הצבאי בצריפין, כדי לשאת הרצאה בפני קצינים בכירים. לוילנאי שהיה בעבר סגן רמטכ״ל וכיהן בשורה של תפקידים

צבאיים בכירים נוספים, לא היתה אף פעם בעיה להכנס למחנות צבאיים. אבל העבר הצבאי שלו, לא סייע לו כאשר הגיע לבסיס צריפין. החייל לא זיהה את וילנאי ולא אפשר לו להכנס. הוא ביקש מהשר תעודה מזהה, אך לוילנאי לא היתה כזו בכיס. נהגו של השר אמר כי הוצגה תעודה בפני הש.ג. אך הוא סירב לפתוח את השער. וילנאי כעס, הסתובב ועזב את המקום. ״היה על וילנאי להשאר עד שכניסתו תוסדר״, אמרו גורמים בפיקוד העורף. אולם וילנאי כאמור כעס ועזב. ההרצאה בוטלה. כך חולפת לה ״התהילה הצבאית״.

לאמה? ככה! - במהלך אחד התרגילים שנערכו לאחרונה בצבא, הופתעו טייסים של מסוקי יסעור, כאשר גילו את מי הם צריכים להטיס. על מנחת המסלול עמדו כמה לאמות - בהמות המשא והמתינו ל״טרמפ האוירי״. בצבא עושים שימוש בלאמות, כדי לשאת משא כבד בתנאי שטח קשים ביותר, שם לא יכולים לעבור כלי רכב. במלחמת לבנון נעשה שימוש בלאמות, אבל החיילים טענו כי הבהמות התקשו לטפס על ההרים והדבר עיכב את התקדמות הכוחות. בצבא בדקו את העניין והגיעו למסקנה שיש לערוך יותר אימונים משותפים בין החיילים והלאמות. לצורך כך ביקשו להטיס אותן לשטח בו התקיים אימון. אולם הטייסים סירבו להעלות את הלאמות, וטענו כי הן יקיאו וישתוללו לאחר ההמראה ויסכנו את הנוסעים האחרים. בסופו של דבר הועלו הלאמות למשאיות וכך הגיעו לשטח האימונים. גובה דיפלומטי - על הכל חשבו במשרד החוץ, כאשר אירחו את נשיא אוקראינה, ויקטור ינוביץ, אך דבר אחד לא לקחו בחשבון. מדובר בנשיא גבוה מאד. במלון בו שוכן הנשיא לא היו ערוכים להכין עבורו מיטה שתכיל את כל שני המטרים שלו. בפעולת בזק מהירה וכדי למנוע תקרית דיפלומטית, נרכשה מיטה גדולה וכן נרכשו חלוקים ונעלי בית מתאימים עבורו. הביקור עבר בהצלחה. עם סרקוזי לא יהיו תקריות דומות.