מסע חיי בראשי פרקים שלא יגמר לעולם :-) פרק 24
08.12.11 * סתם יום של חול עם בוקר כחול....
בוקר וצהרים - עובדים עובדים ונהנים.
שת"פ והערכה הדדית נרקמו בן רגע
* בערב קיימתי ישיבת הנהלה עיסקית מפרה וביצועית.
* לאחר מכן נפגשתי עם אדם מקצועי ומהנה יוסי נבו..... * המדריך לעמותות ולקהל התורמים מאת דוד אברמוב - יו"ר ומייסד עמותת כמוך.
* וישלח - נקוד על וישקהו
הרב ד"ר יהודה ברנדס
פעמיים בפרשה מתמודד יעקב אבינו עם איום חיצוני עליו ועל ביתו, בית ישראל. בפעם הראשונה, בשובו לארץ הוא פוגש את מחנה עשו. בפעם השניה, כשהוא מתיישב בשכם, הוא נתקל בשכם וחמור. הפגישה הראשונה, לפי פשוטו של מקרא, היתה ביזמתו: "וישלח יעקב מלאכים אל עשו", אמנם, השליחים גילו, כי גם עשו מצידו היה בדרכו להפגש עם יעקב, שהרי בדרך הם פגשו אותו, וארבע מאות איש עמו באים לקראתם. את נקודת ההתחלה של ההתמודדות השניה אפשר להציב בשלש נקודות. הראשונה, יציאתה של דינה "לראות בבנות הארץ", השניה, כאשר שכם בן חמור החוי חוטף אותה ובעקבות זאת גם רוצה לשאת אותה לאשה, והשלישית, כאשר שכם וחמור באים לבקש את בני יעקב לקשור עמהם קשרי ידידות ומסחר.
בשני הסיפורים על המפגשים, קשה להצביע על היוזם, על נקודת ההתחלה המדויקת ועל אופיה של תחילת הפגישה. האם במפגש עם עשו צריך להחשיב את שליחת השליחים על ידי יעקב כיוזמה הראשונית לחידוש הקשר בין האחים, או אדרבה, יש לראות את הליכתו של עשו עם ארבע מאות איש עמו לעבר יעקב ומשפחתו, כתנועה הראשונית. האם אכן פירש יעקב נכונה את הליכתו של עשו, כאיום חמור, שצריך להתכונן לקראתו ב"דורון תפילה ומלחמה", או שמא התפייסותו המהירה של עשו מעידה על נכונות ראשונית מצידו לפתוח דף חדש ביחסים עם אחיו?
גם פרשת המפגש עם השכמים אינה פשוטה. מה משמעות יציאתה של דינה, הפותחת את כל הפרשה? האם אפשר לראות בה נסיון ראשוני, אולי ילדותי ונאיבי מדי, להתקרב ולהתערות ביושבי הארץ? האם יתכן שזהו המסר שקיבל ממנה שכם ולכן הבין ש"הרשות נתונה"? האם היתה זו הזדמנות של השכמים לממש את רצונם הראשוני להתקרב למתיישבים החדשים, בית יעקב? והריגתם של השכמים החריבה את הסיכוי לחיים בשלום עם יושבי הארץ, כדברי יעקב לבניו "עכרתם אותי להבאישני"? או שמא אפשר לקרוא את כל המהלך הפוך, המתח והעוינות התבטאו באונס דינה ובהרג שכם, ואילו המשא ומתן הידידותי לא היה אלא זיוף וכחש?
שתי הקריאות האלה מצויות במדרשים. כך לדוגמה מובאות בתנחומא דרשות מקוטבות להבנת המפגש בין יעקב לעשו. במקום אחד מקשר המדרש את שליחת השליחים על ידי יעקב, עם הפסוק במשלי "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" (משלי כו יז). יעקב, שהקב"ה הבטיח לו להגן עליו מפני כל צרה, לא היה צריך בכלל לפנות אל עשו. הפניה הזאת נמשלת לאדם שעובר ליד כלב מנומנם ומושך באזניו – כדי לעורר אותו מתרדמתו ומרבצו, ובכך מזמין לעצמו צרה (תנחומא בובר וישלח ב). בפיסקה אחרת (שם א) מובא פסוק חריף לא פחות: "מעין נרפש ומקור משחת - צדיק מט לפני רשע" (משלי כה כו). כנגד זה, במדרשים אחרים למדו מהנהגתו של יעקב בפרשה זו ש"לימדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות" (תנחומא נוסח הדפוס וישלח ג').
וכן בענין דינה, ידוע המדרש שהובא על ידי רש"י המאשים את דינה שהיתה "יצאנית". לא חלילה במובן של זנות, אלא שלא נזהרה ב"כל כבודה בת מלך פנימה". (תנחומא נוסח הדפוס ה-ז). זו האשמה כלפי דינה, מפני חובת הצניעות המוטלת עליה. אולם על יעקב עצמו דרשו "ויבא יעקב שלם עיר שכם... ויחן את פני העיר" מטבע תיקן להם, שווקים תיקן להם, מרחצאות תיקן להם. (בבלי שבת לג ב). כנגד זה, טוענים כנגדו במדרשים אחרים, שמכיון שהתחיל להתעסק במסחר, "התחיל פותח אטליסים" ולא התפנה לקיים נדריו לקב"ה, הביא על עצמו את כל האסונות שהתרגשו עליו – החל מפרשת דינה ועד מכירת יוסף וכל מה שנתגלגל בעקבותיה. (תנחומא בובר וישלח כ').
גם את תגובת יעקב למעשה דינה יש מפרשים לטוב ויש מפרשים למוטב. מדרש אחד מציע את הפסוק "בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש" (משלי יא יב). חמור אבי שכם הוא המבזה את רעהו, ואילו יעקב הוא איש תבונות, שקיים בעצמו "והחריש יעקב עד בואם" (תנחומא בובר וישלח יג). העמדה הנגדית מוצגת כבר על ידי האחים בפרשה: "הכזונה יעשה את אחותנו".
כל המדרשים הללו מוסיפים גוונים ותת-גוונים לשניות הקיימת כבר במקראות עצמם: מה טיב היחסים בין יעקב לעשו, אחוה הטעונה במשקעים של עוינות, או איבה עמוקה המעוטפת בגינונים של זהירות הדדית ו"שלום קר". מה מתרחש בין משפחת יעקב לבין תושבי שכם? נסיון להשתלבות זהירה של הזרים בסביבה הכנענית המשולב ברצון כן של המקומיים לבנות קשרים ממשיים עם האורחים, או פער תרבותי ואנושי חריף שאין לו תקנה אלא במפגש כוחני שבו כל דאלים גבר?
הרושם הוא שאין בדבר זה הכרעה ברורה. לא במקרא ולא במדרשים. גם בתקופות אחרות בתנ"ך, בימי בית ראשון ובימי בית שני, נדונו בני יעקב, עם ישראל, לחיות בארצם כשהם מעורבים עם עמים אחרים, בין היושבים בתוכה ובין אם הם שכנים הגובלים עימה. מערכות היחסים היו שונות ומגוונות זו מזו. המסקנה פשוטה – אין מסר חד-משמעי ואחיד. המשמעות מאד מורכבת – יש לשקול בכל עידן ועידן, ומול כל סוג של נכרים וגויים שעמהם אנו נתקלים בארץ, מהו היחס הראוי וההולם שאותו יש להשתדל לכונן. כמובן, לא תמיד הרצון הישראלי יפגוש ממולו רצון דומה. ולכן, עלינו לדעת שגם אם נתגבר על הספק והמבוכה הפנימית, אין זאת אומרת שהתנאים הסביבתיים והתהליכים החברתיים והמדיניים יתרחשו בהתאם להסכמה הישראלית. בכל אופן, הצהרות חד-צדדיות וחד-משמעיות של אישי רוח או מדינאים, נשמעות די שטחיות למי שלמד את פרשת וישלח והפנים היטב את מסריה. הבוחר הנבון מצפה לתפיסה יותר מעמיקה ויותר מורכבת של המציאות מכפי שמציעות לו סיסמאות הבחירות.
פינת הטאו: במה שונה ההן מן הלאו? מה רב כוחה של הזדהות! .......
פינת הקלקלה:
הפרק הקודם: |
