הלכה בידוע את האנקדוטה הבאה, סיפר פעיל בתנועת התשובה, שהיה לאחרונה בביקור באתריה ההיסטורים של פולין. בשעותיו הפנויות, יצא התייר לסיבוב מקומי בעיר העתיקה של וורשה, בירת פולין, להכיר קצת מקרוב את ההיסטוריה המקומית. ״בככר המרכזית שבעיר״ סיפר האיש, ״ישנם דוכנים שונים ומשונים, של אומנים ציירים ושאר רוכלים המציעים את מרכולתם לתיירים נרגשים״ . עיניו של המטייל הסקרן צדו לפתע אמן רחוב מקומי, שהיה עסוק בגילוף דמויות מעץ ומכירתן לתיירים במקום, סוג של פרנסה דחוקה. בין הדמויות גולפה ביד אומן גם דמות של יהודי, עטוף בטלית ו״זקן״ מעטר את פניו, ״איזה יופי, כנראה שיש כאן לא מעט תיירים יהודים, והמגלף מחפש להעניק להם סחורה שתדבר אל ליבם״ חשב המטייל, וניגש להביט מקרוב בדמות העץ הקטנטנה. ״רק אז קלטתי את עומק הסטריאוטיפים הקיימים כלפי יהודים״ שיחזר המספר את שראה. מוכר בובות העץ, שחיפש להרשים את לקוחותיו היהודיים, ביקש להכין דמות של יהודי, שתהיה באמת מושלמת, בעינו לכל הפחות, וכך הוא גילף דמות עטופה בטלית, זקן ארוך לה, ידה האחת פשוטה לקבל נדבות, וביד השניה מעין שק צרור, שעליו מצויר, איך לא, סימן הדולר האמריקנים ״אין לי ספק שהוא לא התכוון לרעה, זה באמת מה שלימדו אותו, היהודי מחזיק הרבה דולרים ביד, ואוהב כסף, זו הדמות שאותה הוא יצר״. האנטישמיות, כך נראה, עדין מוטבעת אצל עמים רבים בגלובוס. אנטישמיות 2011 מלחמת עשו ויעקב המתרחשת בפרשיות השבועות הללו, צברה לה במשך הדורות תאוצה של ממש. כאשר תנועות אנטישמיות היו ועודן בכל רחבי תבל. ההלכה בידוע, של שנאת עשו ליעקב, מצאה לה ביטוי במישורים רבים ובפרסומים בלי סוף, על היהודים והצרות שהם גורמים לעולם. אם חשב אי מי שיש מקום מוגן, אמריקה למשל, מתברר שגם שם המצב לא ממש מלבב. מליוני צופים צפו בסרטון אנטישמי, על רקע המהומות שהתחוללו לפני כחודש וחצי ב״וול סטריט״ על ידי אמריקנים ממורמרים. באחד הסרטונים, נשמעה הכרזה האומרת ״שמי פטרישיה מקאליסטר. אני מייצגת את עצמי בלבד, אך אני עובדת ברשות החינוך של עיריית לוס־אנג׳לס. אני חושבת שצריך לגרש מהארץ הזו את היהודים הציוניים שמנהלים את הבנקים הגדולים״. וזו לא הדוגמא היחידה סקר שנערך שלושה שבועות לאחר מכן, קבע כי לא פחות מ15% מהאמריקנים משהו כמו 35 מיליון אנשים מחזיקים בדעות אנטישמיות מושרשות, כאשר הסקר, שנערך ביוזמת הליגה נגד השמצה, מזהה קשר בין המצב הכלכלי הקשה בארה״ב לבין העליה באנטישמיות. אחד מהנתונים שעלו בסקר גילה, שגם בארה״ב הגדולה והמודרנית, בדותות עתיקות לגבי יהודים היכולת הכלכלית שלהם כמו גם והכוח היהודי בעולם העסקים תופסות תאוצה בתקופה של אי ודאות כלכלית: כשיותר ויותר אמריקנים משוכנעים שליהודים, יש הרבה כוח והשפעה על המצב הכלכלי בארה״ב, והם בעצם שגורמים לבעיות הקשות. מסתבר, שמדינה מודרנית, עולם מערבי ופלורליזם חברתי, כל אלו לא מצליחים למחות את האנטישמיות המוטבעת כל כך, ״הלכה בידוע״. קוף אחרי בן אדם
זקני ירושלים, עודם זוכרים את הטיולים החד שנתיים של ילדי העיר בגן החיות הישן, ששכן במקום בו קיימות כעת חלק נכבד משכונות הצפון הירושלמיות. האטרקציה הנצפית ביותר היתה זו של ג׳וני, מלך השימפנזות הבלתי מעורער, וחביבם של ילדי העיר. ג׳וני הנ״ל נהג לעשן סיגריות מזדמנות שנשלחו אליו בידי צופים אמיצים, לקלף בננות, ולהביע את אהדתו לצופים בהתזה פתאומית של מים מכלובו המוגן. והבטה משועשעת בילדים הדומעים, ש״חטפו״ זרנוק רטוב מפיו של הקוף המשועשע למראה משבתם. ״הנה דוגמא מוחשית״ היה מי שנהג להגיד, כציטוט למימרה של מרן המשגיח רבי ירוחם זצוק״ל, שהגדיר את לב האדם כגן חיות עמוס בחיות טורפות, אדם שלא עבד על מידותיו, מכיל בתוכו בין השאר תכונות של צבוע, נחש, שועל עורב ועקרב עוקצנית. ג׳וני שימש דוגמא חיה, ל״איך מתנהגת חיה״. במחקר שהתפרסם לאחרונה מתברר, שהיו חוקרים שחשבו ששימפנזה זה לא מצחיק, וניתן, כך לדידם, לחנך אותו להתנהגות אנושית. בניסוי שנערך בארה״ב לפני כארבעים שנה, נלקח שימפנזה צעיר וגדל רק עם בני אדם, על מנת לנסות וליצור ״שפה משותפת״ בין הקוף לאנשים. ״נים״ זה שמו של הקופיף, נבחר נים להיות חלק מניסוי שנערך באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, עבר לגור עם משפחה אמריקנית טיפוסית במנהטן. ניסוי שהתברר למפרע כגרוע מאד. די מהר, למד הקוף שפה של סימנים, והתקשר רגשית עם בני המשפחה, רק שמכיון שהוא היה קוף, עלו בדעתו רעיונות לא ממש אנושים. די מהר הפך נים לאלים ותקף את החוקרים שסביבו. חוקר שליווה את הניסוי, העלה מסקנות מענינות דוקא לגבי האנשים שסביב לנים, כשהשהות בסביבתם העניקה לו את ההכרה, שגם בן אדם, מסוגל להיות חייתי, מסוכן אנוכי ופוגע, כלפי בני אדם אחרים שבסביבתו, לא פחות ואולי יותר מאשר חיה. . החוקר, שתיעד את הניסוי, העלה שהאדם, זה שלא טיפל בליבו ומידותיו, נושא בתוכו תכונות חיתיות לא פחות משל השימפנזה, ומותר האדם מן הבהמה, אין. גזענות עליך ישראל
״תגיד, מה אתם מתפללים שם כל היום״? שואל יובל, בתמימות אמיתית, זו המוזנת מהתקשורת העוינת, כשנכנס להיכל אחת הישיבות הגדולות, מנסה להבין, מה קורה פה, מה הם מתפללים שם כל היום... הוא לא אשם, התזונה התקשורתית היא ש״מסבירה״ לו על חיי החרדים. שהרי כל פוליטיקאי מתחיל, מכיר את הנוסחה. רוצה לעלות לכותרות?טפל בחרדים. וכך הפך לאחרונה סילבן שלום לנציג התורן, שמביע את דעתו המלומדת על מצבם של החרדים, ובטיעון הכל כך נדוש, שמסביר שהוא, ממש אוהב אותם, ושהוא יודע מה הם צריכים כבר לעשות... (רמז: להפסיק ללמוד כל כך הרבה) כל כתב עיתונות צעיר, יודע גם הוא להשתמש ב״הכה את החרד״, נתונים לא חייבים להיות ממש מדויקים, העיקר הכורת, וקצת בוץ זרוק, והנה יש לך רייטינג. וכך עסקו לאחרונה טובי הכותבים בבעית ה״גזענות״, לא זו של בית המשפט האשכנזי ברובו (עם משבצת מזרחית), לא זו של הטיקונים ה״אשכנזים״, אלא על החרדים, כי הנייר סובל הכל.
מסתבר, שמכתבה של ד״ר מרים גז אביגל, מהמרכז לשימור יהדות תוניסיה שנשלח לשר החינוך לאחרונה, לא יזכה לפרסום כה מאסיבי. הד״ר, קובלת על העיוותים ההיסטוריים נגד יהודי ארצות המזרח במערכת החינוך, כשהכוונה היא למערכת החינוך הממלכתית החילונית. לדבריה של הדוקטור יש ״להוביל מהלך לתיקון עיוות מביש הקיים במשך עשרות שנים בכל הקשור ללימוד המורשת התרבותית של יהודי ארצות האסלאם״. כך נאמר במכתב: ״המציאות העכשווית היא, שתלמידים לומדים ומכירים היטב את הסוגיות ההיסטוריות שאירעו במערב אירופה מזרחה ומרכזה, את התהליכים ההיסטוריים והעליות לארץ בתקופה קדמה להקמת המדינה וטוב שכך, אך אינם יודעים דבר וחצי דבר על שאירע, באותם סוגיות חשובות בקרב יהודי ארצות המזרח.״ במכתב קובלת הכותבת, על כך שהתלמידים במערכת החינוך, לא לומדים כלל על תרומתה החשובה והעיקרית של ההנהגה הרבנית בארצות המזרחי כשלדבריה מערכת החינוך גורמת לכך שכל ילדי מדינת ישראל מגלים, שלא באשמתם, בורות מוחלטת על אודות תרבותם של יותר מחצית מהעם היושב במדינת ישראל. בפעם הבאה, כאשר יטלו העיתונאים, את המקלדת והמיקרופון, בעינים מצועפות רחמים, ובתביעה אל החרדים טלו קיסם מבין שיניכם, חשוב יהיה להם להביט במראה, ולגלות שהקורה שבראש עיניהם, רק מתעבה והולכת. חגיגה של כספים
חגיגת ההסתה התקשורתית, פוסחת על נתונים שיש מי שמעונין להסתירם. כמו למשל הנתון הבא. ערוץ 10 , הוא גוף תקשורתי שפיטר לאחרונה עשרות מעובדיו, מצבו הכלכלי לא ממש מרנין, אך נתונים שפורסמו על ידי עובדים ממורמרים, מעלה לטענתם, שחמשת ה׳׳כוכבים״ המובילים משתכרים בסך הכל, יותר מחצי מיליון שקל בחודש. לדבריהם, המנכ׳׳ל לשעבר של חברת החדשות, שהתפטר לאחר שסירב לפרסם התנצלות בפני המיליארדר שלדון אדלסון, אחרי פרסום כתבה לא מחמיאה עליו. ממשיך לקבל את מלוא שכרו (מאה אלף שקלים חדשים) למשך חצי שנה לאחר פרישתו. אנשי הערוץ טוענים שהנתונים שקריים, אך אינם חושפים כמובן את עלות שכרם של הפטפטנים הלאומים, שהמקבלים שכר עתק, על פעילות תקשורתית, שקשה לקרוא לה פעילות יצרנית... את הנתונים, כדאי לגזור ולשמור. לרגע שיבוא בשלב מסוים, בו אחד מהמשתכרים הנ״ל יעז להטיף מוסר על יצירה, חברה ותרומה לכלל. בינתים כך נראה, הכלל, תורמים להם והרבה.
לשבת, לקום
לפני כשנה וחצי, פרסמה חברת התעופה האירופית ראיין אייר, על כוונתה להתחיל לשווק בתוך כשנתיים כרטיסי טיסה בעמידה לטיסות הקצרות בתוך יבשת אירופה. לפי התוכנית הכסא יהיה למעשה משטח בזווית קרובה לאנכית, בו יוכלו הנוסעים לחגור את עצמם כאשר אנשי החברה טענו שהם בטוחים ביכולתם של המושבים החדשים לעמוד בכל מבחני הבטיחות. לדברי הפרסומים דאז, המחיר הראשוני של מושבים במחלקה החדשה יעמוד על 4 ליש״ט בלבד. ארתור ברקוביץ, התנסה כבר באופן אישי, בטיסה בעמידה, אך הוא למרבה הצער, עשה זאת במשך שבע שעות ואף שישלם מחיר כרטיס מלא. ומעשה שהשיה כך היה, ״ניו יורק דיילי ניוז״ פרסם לאחרונה, על אירוע מביך שקרה בטיסה של חברת יו.אס. אירוויז מאלסקה לפילדלפיה. ארתור ברקוביץ, שרכש כרטיס כדת וכדין, גילה בסמוך לו נוסע ששקל ״לפחות 180 קילוגרם׳/ הנוסע הנבוך התנצל בפני שכנו, אך זה לא ממש עזר לו. ברקוביץ נאלץ לעמוד במעבר במשך רוב שעות הטיסה, ״אפילו חגורת בטיחות לא יכלתי לשים על עצמי בהמראה ובנחיתה״ אמר. כשחזר הביתה, מסויט למדי, פנה ארתור הנזעם לחברה וביקש פיצוי על הכרטיס שעלה לו כשמונה מאות דולר. והוא אכן זכה למענה מידי בדמות שובר הנחה בסך 200 דולר בלבד. את מחיר הטעות, שילמה החברה בפרסום העולמי, לו ״זכתה״ בעקבות נסיעתו המסויטת של ברקוביץ.
קשר ישיר
״הרבנים שלכם חכמים״ שח השבוע איש עסקים גלוי ראש, מסתכל בהתפעלות משהו על הטלפון הכשר. זה שנועד לדיבור. הדובר, החזיק בידו את אחד המכשירים החדשים, ״סמארטפון״ מצוי, והחל במונולוג ארוך. ״אין לי חיים, אני מרוכז במכשיר שבידי, איתו אני מדבר, הולך, מקבל מיילים, משחק ומתעסק. פעם עוד דיברתי עם האנשים שמסביבי, היום כולם עם האצבע על המכשיר, משתעשעים באיזו אפליקציה חדשה ושוכחים שמסביבם יש בני אדם״. מגפת הסמארטפונים העולמית, הפכה לתופעה מדבקת של ממש. כשבכל מקום נראים האנשים עם מכשירים קטנים בעלי מסך מגע, מקישים מהכא להתם וחזור. מכשירי המגע, כמו גם ה״טאבלטים״ מחשבי המגע, נכנסו לשימוש כמעט בכל מקום אפשרי. כאשר לאחרונה הודיע הסנאט הודיע על כוונתו להעביר את כל תהליך החקיקה במדינה מנייר לאייפד של אפל. עם פרוץ המהפכה, יגישו כל הסנאטורים תיקונים להצעות חוק דרך האיפד, וכמו כן המסמכים הממשלתיים יופצו אך ורק בפורמט דיגיטלי. ״שנייר לא יכנס יותר למקום שבו שוכן הבית העליון של הפרלמנט ההולנדי״. להערכת יזמי המהפכה, החיסכון בנייר שווה לכ194 אלף דולר מידי שנה, ומצדיק את ההשקעה במכשירים המשוכללים. ורק לפתקים הסודיים, אותם נוהגים חברי פרלמנט בעולם להעביר מייד ליד מקומטים ומקופלים, עדין לא נמצא פתרון טכנולוגי מתאים.
איך שולחים מכתב?
השימוש במכתבים בכלל, מתיחס גם הוא למהפך הדיגיטלי. המהפכה הממוחשבת, פגעה גם בדיוור העתיק, מעטפה עם בול, או גלויה (מי בכלל זוכר) המספרת על חוויות המשחה במדינה או בעיר רחוקה, כשתמונה מרהיבת עין מעטרת את הגלויה מצידה האחר. מכתב? היום בעידן האימיילים, זו כבר מטלה פשוטה. אולם עדין, גם כיום ברוך ד׳ ידי הדוורים עמוסות. גם כיום תיבות הדואר מלאות במעטפות מבוילות. פעם, בעבר הרחוק, יורדי הים רצו גם הם להשאיר מכתבים, לשם כך הם היו מכניסים את אגרותיהם אל בקבוק חתום בפקק שעם מונע רטיבות, בתקוה שזה יצוף על פני הגלים, ויצוץ כעבור ימים או חודשים, ויעביר את הד״ש הרצוי ליעדו. ההיסטוריה מלאה בסיפורי בקבוק שכאלו, כאשר האחד המרגשים שבהם בקבוק שדוקא הוטמן בתוך קיר. היה זה כאשר נמצא פתק, שנכתב בעיפרון, גולגל והוכנס לבקבוק בפולין הכבושה. בפתק שנכתב ב ־9 בספטמבר 1944, מצוינים שמותיהם, מספרי האסיר וערי המוצא של שבעה אנשים - שישה מפולין ואחד מצרפת שהיו בדרכם לאושוויץ, הפתק נמצא על ידי בנאים פולנים, ששיפצו מרתף בבית ספר שנמצא סמוך למחנה ההשמדה המפורסם שם הם מצאו את הבקבוק חבוי בתוך קיר בטון. מכתבי הבקבוק הפכו זה מכבר לתחביב ילדותי משעשע, כשבקבוקי פלסטיק ופקקי הברגה ממלאים את מקומם של הזכוכית והשעם. אך יש גם כאלה שעלו לכותרות. סוכנויות הידיעות, המחפשות פה ושם סיפורים ״פיקנטיים״ עטים על ״סיפורי בקבוקים״ שכאלו, כך עלה לכותרות סיפורו של מכתב בקבוק שכזה. לפני חמש שנים השליכה ילדה יפנית בקבוק למי האוקיינוס השקט. הבקבוק שנמצא על ידי ג׳ון מור, קצין המשרת באחד מבסיסי הצי האמריקני בהוואי. בתוך הבקבוק מצא מור ארבע ציפורים מנייר אוריגמי מקופל, ותמונה של ילדי הכיתה. ״באותו יום לפני חמש שנים השליכו כל תלמידי הכיתה חמישה בקבוקים כל אחד לים. עד כה התגלו שלושה בקבוקים נוספים: שניים מהם באלסקה ואחד גם הוא בהוואי״ ספרה כותבת המכתב הנרגשת, שקבלה ידיעה על מציאת הבקבוק. ואולי, מיד יודע באחד הימים, יזם זריז ויצירתי, אפליקציה דיגיטאלית של בקבוק חתום, למשלוח מכתבי הפתעה. |