לא קורצתי מחומר של מלאכים...

אני בן אנוש הממלא כאן את יעודו, חיי את חייו הלא קדושים....

לא יודע סגפנות מהי, אני חי, מושפע, משפיע, זורם, מביט לפעמים בהשתאות אל סביבתי, מביט נכוחה ושואל שאלות של בני אנוש, חיים שגרתיים למדי של בן בשר ודם...

מותר לי לשגות ולטעות, לתהות ולבהות והכל בקצב נשימתי... אני לא זורם בזרמים שלך... אני חי ובועט, קורם עור וגידים, פורץ גדרות או מתחבא במשעולים...אני הנווט המעורה בכל צעד וצעד שבדרך... מותיר עקבות עמוקים או קלים, פורץ קדימה או נסוג אחורה כי אני נוצרתי יש מאין והאין שופע גם בי... גם לחלל שבי יש משמעות, להוקיר כבוד ליום בין הימים, לעטוף במצע רך את אשר יוולד בי.. חיים חדשים אשר יעלו ויצופו מתוכי....

אני חי את חיי הפשוטים, מנגן את מנגינותיי, אך בתוך תוכי עמוק, מבעד לחיי שתי וערב, יש קיום אחר המבעבע אל בין מחוזותיי הכמוסים...מביא הוא איתו אור אל החדרים החשוכים ובורא  עולם עם סדרים משלו... משהו אשר איננו נושק אל החוץ והחוץ אינו יכול מלשלוח את ידו אלי פנימה, כמבקש לשמור לו אחיזה...

לא קורצתי מחומר של מלאכים...

אני בן אנוש עם גחלת אלוהית, זכר לימים עברו, סימן לימים שעוד ייטיבו להגיד....