כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    שישי סלאם - בית הקהוֶה

    0 תגובות   יום שישי , 9/12/11, 18:17

    ''

    [מקור-וואלה!]

     

    שישי שלום לבית ישראל ולבית ישמעאל!

    האם ידעתם שבתי קפה התחילו לצוץ בירושלים בסביבות 1450-1500? התופעה הפכה למטרד (לפי מחקרו של פרופ' אמנון כהן, חתן פרס ישראל) כאשר רעשי השיחות וריחות הבשר הפריעו לשכנים. למרות שהשולטאן העות'מני מוראד ניסה לאסור את התופעה, בתי הקפה ובמיוחד "גילדת מוכרי הקפה" הירושלמית היו כה מושרשים בחברה ברחבי האימפריה העות'מנית, שהצו של השולטאן נידון לכליה.

    הקפה המשיך והתפשט, עד שאלפים בילו את זמנם בשתייה ובדיונים בבתי הקפה (מה שתרם להתפתחות האינטלקטואלית של מעמד הביניים ולמהפכות העממיות במאה ה-18 וה-19).לאט לאט הפכה פעולת שתיית הקפה בצוותא לפעולה המזוהה עם אינטלקטואלים.

    המסקנה היא שקפה רע לדיקטטורה.

     

     

    ''

    [בתמונה - בית קהווה בפלסטינה, מתחילת המאה העשרים]

     

    אני אישית לא מוצא הרבה זמן להיות בבתי קפה, אבל מאוד אוהב בתי קפה. כשאני אומר בית קפה, אני לא מדבר על בית קפה מפונפן של "לשתות-להיראות-ולשלם", אלא על מקום, כלומר, מין "רחם" שכזה לאנשים מעניינים, מקום שבו אתה יכול לשהות המון זמן על כוס קפה קטנה, לקרוא, לשכב אפילו, להשרות את עצמך באווירת המקום. אינטימיות היא המילה הנכונה.

     

    אני מכיר שני מקומות שהם שונים מאוד אחד מן השני.

     

    הראשון הוא סניף של "קפה-קפה" בקניון שרונים. מין "תחנת שירות" של הקהל הבורגני שבו שותים במקרה קפה וגם מזמינים משהו לאכול. בנוסף לשולחנות וכסאות בחלל פתוח, אפשר למצוא "כאילו" פינה "אינטלקטואלית" - מעין ספות שמופנות כלפי הפסאז' שבקניון, מחוללות מכל אינטימיות. בית קפה עם אישיות פרווֵה. על הקירות יושבים להם "ספרים" שנועדו ליצור פסאדה אינטלקטואלית ומעניינת. אני כותב "ספרים" כי מדובר בניירות מודפסים וכרוכים, אבל כאלה שאינם שווים את המאמץ של להרים אותם, כגון ספרי קורסים של ראיית חשבון של האוניברסיטה הפתוחה. בלעעעעע. תוגה בורגנית.

     

    המקום השני הוא בית קפה אמיתי שכבר עבר מקום - "הנסיך הקטן". מדובר בשלוש חדרים בבניין קטן ב"סמטה פלונית", לצערי בתל אביב (ולא גם בכל עיר). המקום היה מוצף ספרים ישנים במדפים, ספרים על שולחנות, רהיטים ישנים, ספות, כסאות, צפיפות. זה היה מקום באמת. המקום היה פתוח 24 שעות ויכולתי "לחנות" שם ולקרוא בלי סוף. אפילו נעזרתי בספרים למחקר מסויים. האנשים שפקדו את כתלי בית הקפה היו מרתקים, והרווחתי כמה שיחות טובות. הקפה היה טוב יחסית, האוכל היה סביר, אבל זה לא ממש שינה לי - המקום הציע חוויה שהיא מעבר ליחסי תועלת וקפיטליזם, מעבר להגדרה של "עסק". זה היה מקום.

     

     

    ''

    [מקור - וואלה!]

     

    ועכשיו במעבר חד לאינטלקטואלים של המעברות, (או הגרסא של קישון)

    הפעם איזה שיר שאני ממש שמח שמצאתי באינטרנט.

    המציאה נמצאת בערוץ המעולה של HectikTheBionic והיא שיר מתוך פס הקול של "סאלח שבתי" עם חיים טופול המעולה. זה שיר שהוא כמו קפה בדואי - מאזכר זמנים קלאסיים, אבל גם מאוד מגורען, מריר, ומרוכז.

    "טוב למשיח" (מתוך סצנת החגיגה בבית הקפה במעברה, שם שתו יותר אלכוהול מאשר קפה).

     

    ''

     

    אני לא יודע אם אתם אוהבים קפה ערבי, הנה משהו טורקי מעולה:

    ''

     

    ואחרון חביב, ניחוחות תימניים מעיר הקודש:

    ''

     

    עד לשישי הבא, שיהיה שישי שלום ואלג'ומעה סלאם!

    שלכם,

    ירונימוס

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה