"עליזה, אה, אליזבת, טעים?" (דן מרגלית מפגין בקיאות בשמות צוות התחקירניות שלו)

1. "והיא מבקשת עוד" מדווח מר מרגלית, "רגע, אל תגמרי לנו את כל העיזה" הוא מוסיף בהומור-מבוגרים. אליזבת, לבושה כמו שגופה של זונה בתחילת פרק של סי.אס.איי צריכה להיות לבושה (שמלת סטרפלס שחורה וקצרה (1), ומגפי עור חומות), משתפת פעולה ומודיעה שהיא תשתדל, ואז, אולי כדי לתקן את מחדל הטעות בשם, היא מוסיפה- דן. למה היא בעצם מוסיפה דן? האם מישהו חשב שהיא משתפת את ההשתדלות שלה לא לגמור את העיזה עם שאר הנובאדיז בפאנל? האם דן מרגלית מבקש שיציינו שמדברים אליו, כשמדברים אליו? 

"אני גם שותה הרבה חלב עיזים (אליזבת' מרגישה מרואיינת).

2. אליזבת' לא אשמה. העולם רימה אותה וסיפר לה ש-15 דקות התהילה שלה משחרות מעבר לפינה. גברים שרצו לשכב אתה סיפרו לה שהיא מדהימה. חברות עשו לייק וצירפו מחמאות לא פרופורציונליות לתמונות שלה בפייסבוק. האישה שראיינה אותה סיפרה שהיא תתחיל כתחקירנית אבל השמיים הם הגבול. לא מפתיע, אם כן, שאליזבת' התנדבה לשתייה פומבית של חלב עז (ויסלח לי מר מרגלית, אבל אין דבר כזה עיזה) היישר מהעטין.

 -מה שותה פרה?

 -חלב.

 -כן, אבל איזה? 1 אחוז, 3 אחוז, חלב של עיזה, של אמא...

 (ילד ואבא ממש גרוע)

3. חלב הוא בצבע לבן. אני חושב שאני לא אגזים כשאני אטען שמדובר בתפיסה אנושית בסיסית. לא רק אצלנו בישראל, לא רק במזרח התיכון או כל נקודה צפונית לחוג הגדי, חלב, ובפרט חלב עז, נתפס אצלנו כדבר שצבעו לבן. בדומה, ההקשר שעולה בנו אל מול אישה שנוזל לבן מעטר את שולי פיה הוא גם אחיד למדי, לפחות בחלקים בהם תחת סעיף התרבות רשום "מערבית". הנקודה היא, שאליזבת' ידעה בדיוק אל מה היא נכנסת כשהתנדבה לפסוע אל אור הזרקורים (2), גם במחיר חשד מצד הסביבה לפצעים בפה. לסיכום, אני חושב שמגיע לאליזבת' טיפול פסיכולוגי, אבל יטיב השרינק אם יתרכז ברגשות והתחושות שעיצבו את האליזבת' שהייתה בטוחה שזאת הולכת להיות המקפצה שלה.  

"יש לאליזבת' דף בקפה דה מרקר?"      

4. האמת שאלי (אני יכול? בכל זאת, נוצרה איזושהי קרבה במהלך הטקסט) נראית בסך הכול טוב. היא צריכה להשקיע, לא הבחורה שיכולה לכוון את השעון המעורר לחצי שעה לפני שהיא יוצאת מהבית, אבל התוצאה הכללית לא רעה. אני יכול לדמיין את עצמי לוקח אותה למסעדה הדורה ונוצצת מאור זרקורים במתחם התחנה החדש, מזמין יין יקר- נדלג קדימה כדי להימנע מהאפשרות שסודות מקצועיים יזלגו- ומסיים את הערב שנוזל לבן מעטר את שולי פיה, כומו שהיא אוהבת.    

1. כל כך קצרה, עד שאפילו אם הארנב הקטן והוורוד שלה היה אלרגי לחומר ממנו עשויה השמלה, היא לא הייתה שמה לב.

2. עד כמה שניתן לכנות השתתפות בתוכנית אקטואליה בערוץ ששורד עקב אותה סיבה שקשה להשיג דירה בשדרות חן (זקנים שמסרבים למות) אור זרקורים.