0
על הזיכרון / יוכי פ.
לפני כארבע שנים קראתי את ספרה של מגן, כך נדמה לי, בו היא מתארת אשה שעזבה את סביבת הנוחות שלה ועברה לגור ליד הים. אופן הכתיבה, הפואטית כל-כך, השקתה אותי בתמונות, מילים, ריחות, צלילים עד שלא יכולתי להכיל. מידי פעם הפסקתי את הקריאה כדי לשוב מאוחר יותר לממתק הזה, לקרוא כמה דפים שכבר קראתי ולהתקדם עוד כמה. איני זוכרת את שמה המלא של המחברת או את פרטי הספר – אף שבמשך זמן מה יכולתי לצטט, או למצוא משפטים שלמים שנגעו בי והיו להם חיים עצמאיים. כיום אני זוכרת את המלאות שבחוויה ואת האושר שרציתי לחלוק עם אחרים. כיום איני זוכרת את המילים – הם פרחו כפרפרים בגשם.
לפני כשבוע מצאתי, על אחד המדפים אצלי, את הספר "פרפרים בגשם" של מירה מגן ולידו את "שנה ליד הים" של ג'ואן אנדרסון.
|