משבוע לשבוע אני מותשת יותר.

עייפה יותר. 

הגוף כואב יותר. 

כל יום קורה משהו שונה, לחוץ ומגוון.. 

יום אחד חוג, שני לימודים, שלישי חברים, רביעי עבודה, חמישי קניות ובישולים. 

וכשכבר מגיעה השבת, אני קמה מוקדם... (כרגיל חוק מרפי)

אבל הפעם! הצלחתי לעבוד עליו  :)

הלכתי לישון בשישי בצהרים - מאורע נ ד י ר ביותר. 

הלכתי לישון בשישי בערב מוקדם מאוד.

כבר בשעה 21:00 לא היה עם מי לדבר.

שבת בבוקר ביקשתי מהילדים שעה של התחשבות, והם היו נהדרים, וקמתי בשמונה!!!! 

אח"כ היה מזג אויר מצויין אז החלטנו לצאת לטיול רגלי קצר

(שעייף אותי לאללה!) אז נחשו מה? אחרי ארוחת הצהרים פרשתי למיטה שוב לעוד שעה וחצי בערך... 

והנה מגיע מוצ"ש, ואני..... קצת לא נעים לי לספר או להתלונן.... אבל אני מ ת ה מעייפות! 

אז או שזאת העבודה, שהיא באמת פיזית וקשה, אבל ממש כיפית ומלמדת.. 

או שזאת הזיקנה :-) 

והגוף, איך לומר, קצת קשה לו לעמוד בקצב. בכל זאת בגילי המופלג....