11/12/11 ליקוי ירח/ נעם לפיד רגע לפני שאוותר על מה שלא נהייה ומה שלא היינו, רגע אחד טרם העברת הדף ממה שהיה יכול להיות ומה שהסתמן, דקה קטנה אחת לחלומות על מה שלרגע נגענו בו ובן רגע חלף מן העולם.
על שיערך האדמוני, על חיבוקך החם, על קולך המברך, בשכבי ובקומך, על לילה אחד ועוד לילה שהיו עבורי תחילתם של לילות רבים... הלילות הרבים הללו – לא יתגשמו, לא יהפכו דמיון לממש – לחיים.
רגע לפני שצל כדור הארץ מכסה את ירחו, רגע לפני שאדם נפרד מחלומו, מיופיו, מריחו. שעה קטנה להיות בה, ברגע קסום אחד, שיכול היה להפוך לאהבה גדולה, לפתור לשנינו את הלבד !
במשך שעה אחת עלי להיזכר בשיחות לתוך הלילה, בשקט הסוער, בימי החופש שלקחתי עוד בטרם היה על מה להצטער, חושב אולי נוכל לברוח לבקתה שקטה ליומיים, חושב על הנסיעה על המקלחת, הגשם והמים. קולות של רוח צפונית, מלטפת חלוננו, קולות של עתיד לא מנוצל – העתיד של שנינו.
השעה חולפת וסופה קרב, דקה אחרונה נשאבת לתוך שעון הלב. נגעת בשפתיי כשנישקת אותי בלילה ההוא אחרי הארוחה, זאת לא אשכח, חשבתי לרגע שאולי זו את, שמצאתי אותך! |