כל כך הרבה עננים יש בעיר הזאת

וקשה לי לראות או לחשוב.

יש לי בראש הרבה עיגולים,

סיבוב לכל מחשבה

שם לכל מחלה.

הרגש התפקע ממני,

אני לא מצליחה להיזכר בו,

עכשיו ימים כמו קוים

בלי נפח נשימה.

אני נותנת מעט, על כל אחד

מבט על אוטומט..

מילים עקרות כמו שכחתי לדבר

אומרת משפט ארוך ומתכוונת למשהו אחר..

אז אני יוצאת להתאוורר.

רק פרחים רטובים

עושים לי לבכות

אני מסתכלת באנשים ומדמיינת אותם יחפים

מפחד וקשרים.

פעם אהבתי לשמוע את הקול שלך השקט

ניגנת עליי סונטות כבירות,

נרעדתי תחת ידך

עכשיו נחרשתי לקולך המילים שליטפת

קופאות בדממה

קולות הבית שלנו, קשקוש סכינים

אפילו צחוק ילדים

נשמעים לי חורקים

כמו פטיפון שנשכח פתוח על שיר ישן

שפעם היה יפה, כלכך יפה.