שלום ושבוע טוב לכולם.

אתמול לא יכולתי להציג קטע נוסף מהספר. היתה לי התמודדות ארוכה עם כאבים שהם חלק ממחלת הסרטן שבגופי. (לרגע, התלבטתי אם לציין את הסיבה לאיחור בהצגת הקטע הנוסף, אבל בעצם ישנן כמה שיחות בספר שאמור לצאת בקרוב, הדנות בנושא. כך, אין טעם להסתיר -- או לא לשתף)

מפגש 24

לְמָה להאמין?

שלום אמנון.

שלום ושבוע טוב.

מה שלומך?

אצלי, כרגיל, ברמת מאה האחוזים. ואצלך?

ת: נחמד. אמנם אני עובר חוויות כאלו ואחרות שחלקן כאילו מיותר, אבל בסך הכל, נחמד.

ש: ואיזה חוויות "כאילו" מיותרות עברת?

ת: קודם כל, תרשה לי להגיד שכנראה משעמם לך איתי או אולי מצאת לך עוד מישהו לשוחח איתו.

ש: איך אתה יודע?

ת: כי בזמן האחרון אתה כמעט לא איתי.

ש: ואת זה, איך אתה יודע?

ת: כי בכמה מקרים בהם קראתי לך בזמן האחרון, לא ענית.

ש: אתה בטוח?

ת: כן.

ש: ואתה בטוח שהיית צריך את התשובות שלי?

ת: כן.

ש: למשל?

ת: כבר כמה ימים שהמצב הכספי שלי לא מוצא חן בעיני. קראתי לך לקבל ממך רעיונות, המלצות, עידוד – והנה – כלום. אין תגובה. כאילו אתה לא כאן.

ש: ואז, מה עשית?

ת: מה עשיתי? ישבתי מיואש במידה מסוימת.

ש: למה?

ת: כי אין לי תשובות משלי.

ש: ותשובות משלי?

ת: יש, אבל הן ישנות.

ש: אז מה?

ת: אני רוצה עידוד וחיזוק כשאני צריך אותו.

ש: יפה. והרי קיבלת עידוד בעניין הכספי כבר כמה פעמים.

ת: נכון. אבל כיוון שאני רק בן אדם, אני נוטה להידרדר למצב רוח שלילי בעניין הזה.

ש: יש לי חדשות בשבילך: גם אני רק בן אדם. כבר סיכמנו שאני ואתה – אחד אנו!!! המאפיין אותי הוא שאני רואה דברים באור אופטימי. בוא נקצין את התיאור. אני אפילו לא רואה אופטימי יותר ממך. אני רואה דברים באור ריאלי. אני מציאותי הרבה יותר ממך. כלומר; החלק שלך, חלק מהמאפיינים שלך העוסקים במציאות ה "אמיתית", אכן יותר מציאותיים ממך. אבל כאן אנחנו מגיעים לשורש אחד או יותר של נפשך, בהם עסקנו כבר כמה פעמים. ה "בעיה" איננה "אצלי"! אני, מה לעשות, מציאותי. אתה, או המאפיינים שלך החיים על פי ה "הגיון", ההגיון הקר, ההגיון ה "ריאלי", הם שמפריעים. מפריעים כי אתה מאמין להם ובהם. למה אתה מאמין בהם, אני לא יודע. למה אתה לא מאמין לי, אני, גם כן, לא יודע. (הרשה לי לומר שאני כן יודע למה אתה מאמין למאפיינים שליליים. כי נראה לך יותר אמיתי, יותר מציאותי, להאמין לשלילי. לחלש, לעלוב, לרעיונות תבוסתניים. וגם כאשר ה "נסיון" שלך מראה שבהרבה מקרים התוצאות הן חיוביות, נהדרות, מרהיבות, עדיין קל לך מאד להפחית מערכן ומשקלן).

אבל בוא נרד לעניין. אתה נמנה על אלו, רוב האנשים המכריע, שהם קטני אמונה. וכך אתה מתעלם, במקרה הרע, ומפחית, במקרה הטוב, מערכם של אירועים חיוביים, של תוצאות חיוביות. וזה למה? הסבר ותירוץ גרוע ולא משכנע הוא שאתה אדם. הסברים יותר "מקצועיים" תקבל עכשיו:

אתה שוכח, וגרוע יותר, קל לך לוותר על הידיעה הנהדרת, ש..... מגיע לך!!

אתה שוכח, ובקלות רבה נסחף לתוך מצב רוח עלוב, בדיוק כאשר אתה יכול, וצריך, להיאחז בחבל ההצלה היחיד שישנו, שהיה, שתמיד יהיה. שתמיד עומד לרשותך. התווית על החבל נושאת כותרת שנוח לך מאד לא לקרוא:

הדברים מסתדרים.

את התווית הזו אתה שמת על החבל. לא אני. (למעשה, אני כן שמתי אותה שם, אבל זה היה מזמן). למדת להבחין בה, לזכור תווית זו ברגעים מסוימים שבהם היית זקוק לה, יותר או פחות. אבל, בזמן האחרון, שכחת. עוד דבר אומר לך בעניין החבל והתווית שעליו: הכתוב על התווית מצא חן בעינייך. אהבת את הרעיון. אבל עכשיו הנה אינך עובד, והחששות עולים. כיצד אסתדר? מה יהיה עם שכר הדירה? איך אוכל לשלם את כל ההוצאות?

אבל כאן ועכשיו הוא הזמן להסתמך על השקפת חיים חדשה ושונה לחלוטין. ההשקפה הישנה שוב איננה משרתת אותך! ואתה יודע זאת.

שכחת אמרה נוספת, שאני, אמנון שתיים, כל כך גאה לומר שהיא באמת פרי שלך, שלך בלבד, בזכותך. ביטוי שאתה עצמך "המצאת":

'אני לא מוכן לחיות תחת לחץ'.

'אני מתחיל חיים חדשים', או, אם אתה רוצה, 'אני פותח דף חדש בחיים, בו לחצים, איומים ו"הפחדות", אינם קיימים'. ואתה יכול להוסיף לכך עוד תיאורי מצב שליליים, שאפשר לוותר עליהם. אתה יודע כמה קל לחלק עצות. ועדיין ישנם מקומות ומצבים בהם אפשר לחלק רק עצות. וזה הוא תפקידי; לחלק לך עצות ורעיונות שיביאו אותך לדרך חדשה של הסתכלות על החיים, והשתתפות בהם. אני לא יכול – כבר אמרנו – ולא רוצה לעשות במקומך, אלא במצבי קיצון. מצבים בהם אני מבחין שאתה ממש מסכן את חייך. אז אתעֲרב. ביום יום, אתה רשאי להקשיב לי. אתה מוזמן לשמוע. אם תחליט ללכת על פי הצעותי, אתה הוא זה שייהנה מהתוצאות (ואני גם). אם תבחר שלא ללכת לפיהן, אין בעיה. לפחות לי אין בעיה. כי לי יש זמן. כל הזמן בעולם. ואני מתכוון כל הזמן שבעולם. ואתה מוזמן לראות בכך רמז לגלגולי חיים נוספים, וכאלו שקדמו לנוכחי.

אני יושב לי בנחת ובחיוך, ורואה כיצד אתה מתמודד, מתפתל, נאבק. ואני נהנה. ולא תאמין ממה אני נהנה. אתה בכלל צריך להיות אחד השחקנים הדגולים בעולם. אתה מצליח להיאבק במשהו שאיננו קיים. אתה זומם, אורב, מתכנן, מתחבל, עושה שמיניות באוויר בעודך נאבק במה או במי שלא קיים. כבר דנו וטחנו את השאלה למה, ולפי הצורך נחזור אליה. אתה נרתע ונזהר במקומות בהם אתה "צריך" דווקא לפרוץ קדימה. והבחירה שלי היא לא לנער אותך ולא לחסום. אני מציע. ונכון שלפעמים אני מעמיד פנים כחירש, או אילם. כי כאשר אתה קורא לי לעזרה, אתה מעיד שאיבדת את האמון בעצמך. ביכולתך. וגם שכחת שמגיע לך. ואז אני מתבונן וממתין. כי אין זה נבון שאנקוט פעולות במקומך, אלא במצבים של סיכון חיים. בכל שאר המצבים, אתה עומד ברשות עצמך, והבחירות, שלך הן. גם הבחירות להיזכר במי ובמה שאתה כבר יודע.

אם אתה בוחר באמנון, אמנון "אחד" המוכר והיומיומי, אני איתך. אני מקווה אז שזכרונך לא יבגוד בך בדיוק כאשר אתה כל כך זקוק לו. אני רוצה להוסיף ולומר: אם, בכל פעם בה תהיה ב "מצוקה" (והרי אין מצוקה, אלא רק דמיון ופרשנות לא מועילים), תקרא לי, לעולם לא "תילמד" לבטוח בעצמך. תמיד יהיה לך "אבא"; השומר, השוטר, המגן, המושיע. אבל; אתה, כמו שאומרים, ובדרך כלל בעוקצנות, אתה "כבר" לא ילד. אתה יודע, אותם אנשים שאומרים דברים בסגנון הזה מתכוונים למעשה לעניין אחר לגמרי. הם מתכוונים למשהו כמו: תפסיק כבר לחלום, לפנטז, לקוות לטוב או להאמין בו. עזוב את השטויות. החיים הם קשים, מסובכים, מייגעים, ושאר מילות "עידוד". וכבוגר, הם אומרים, אתה "צריך" להיות מציאותי; לראות ולזהות מה יש ביומיום. לא לשגות בדברים ערטילאיים.

עשה לי טובה בהזדמנות זו: בפעם הבאה שמישהו יגיד משהו בסגנון זה, אמור לו בשמי שגם קולומבוס, איינשטיין, האחים רייט ושאר חולים ומטורפים, שגו בחלומות. מעניין איפה היה העולם הנקרא מודרני, אם לא היו מטורפים כמו אלו שהזכרתי. עוד דבר. אני, וגם אתה, יכולים כבר עכשיו ל "נבא" בדיוק מוחלט את תשובות אותם אנשים "ריאליים", "מציאותיים", "עם שתי הרגליים על הקרקע". התשובות הללו הן בסגנון, "טוב, להם היה חזון", או: "אבל כבר יש לנו קולומבוס, ואיינשטיין, והאחים רייט, ולכן הנושאים הללו פתורים. אתה, אמנון (אחד), סתם אדם שיגרתי, רגיל, ללא חזון או יכולות יוצאות מן הכלל", ושאר ביטויים תבוסתניים שכבר הוזכרו.

וישנו רק אדם אחד בעולם היכול לומר עליך או לקבוע בשבילך אם תימנה על חבורת קולומבוס, איינשטיין, או כל דמות אחרת.

אתה הוא. רק אתה.

אני, יכול לשאוג ולצרוח וליילל כמה אתה מוצלח, נבון, כשרוני וכו'. אבל אם אתה לא מאמין בכך, כל מה שאעשה, לא יעזור, ולא יקדם אותך מילימטר אחד.

רק אתה.