כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    "גן נעול אחותי כלה" - 'כלולות' (החג של החגים 4)

    42 תגובות   יום ראשון, 11/12/11, 23:06

    "גן נעול אחותי כלה"  – 'כלולות'

    (החג של החגים 4)


    שם העבודה עליה אני כותבת כאן הוא 'כלה(קאלה)מתכלה'

     

    מוזמנים לצפות בסרטון לפני קריאת הרשימה

     

     

    ''

     

    שנת 2002 – פסטיבל 'החג של החגים' שוב יוצא לדרך.


    חנה קופלר, אוצרת האמנות באירוע זה, קבעה שנושא התערוכה יהיה 'כלולות'.


    כידוע, אירועי האמנות בחג של החגים מתקיימים בשכונת ואדי ניסנאס, השכונה הערבית ששוכנת בלב חיפה. רבים תהו ושאלו, ואני ביניהם, כיצד נושא זה מתקשר לרעיון הרב תרבותי שמונח ביסוד אירועי 'החג של החגים'?


    קופלר מסבירה שנושא זה "מבקש להפנות את המבט אל רכיבי מנהג ומסורת, כפי שהם נתפשים אצל האמנים השונים שמשתתפים בתערוכה. האמנים מעלים דרך נושא זה דיונים שונים בענייני טקסיות, חברה וממסד, בשימור או בערעור הסדר הקיים. יש אמנים שמציגים גישה אירונית ופרובוקטיבית מתריסה, ואחרים מביעים באמצעות עבודותיהם שמחה, ששון, הומור וקריצת עין".


    אני, חוזרת להסתובב בוואדי, שוב מתבוננת במקום הקבוע השמור לי, הבית הערבי הנטוש על חלונותיו האטומים, וחושבת ביני לביני מה יש לומר על כלולות, כלה, וכיצד זה אמור להתקשר לחיים בעולם- בארץ- בחיפה- בוואדי, ואלי.


    מה המילה כלה, בכלל, אומרת לי? חוץ משמלה לבנה, אגדות, נסיכות, אשליות, מלכה ליום אחד? כמה מכילה המילה כלה, ומה? כלה מכילה, חשבתי, כלה גם מתכלה. כן להיות כלה זו התחלה, וכל התחלה נמצאת בתהליך של התכלות.


    כאשר חשבתי על כלה, הנערה ביום כלולותיה - פרח - חשבתי גם על האופן שבו החיים חוזרים לממדים הרגילים שלהם, שכלה יכולה אכן להיות המלכה הכי יפה לערב אחד, ואחר כך בעוד היא פושטת את בגדי הלבן, היא נובלת אט אט לתוך חיים שגרתיים, אך מהם היא יכולה לצמוח תמיד שוב ושוב.

     

    המחשבה על פרח הובילה אותי אל פרח 'הקאלה' – שבעבורי, בעבודה זו, הפך להיות הפרח שמייצג את הכלה. זאת מכמה טעמים - בשל לובנו, בשל הצליל הדומה שבין השם של פרח זה ובין המילה כלה, ובשל הארוטיות שלו. בחרתי בפרח הקאלה והוא הפך להיות הדימוי, הסמל, והאובייקט אשר באמצעותו ביקשתי להתייחס לנושא.


    תחילה, התבוננתי בפרח הקאלה. התבוננות שהיא בבחינת הכרות מעמיקה. זה הולך להיות הדימוי שלי, הוא הולך להכיל במראהו את הרעיונות שלי. לפיכך, תהליך הרישום היה סוג של מפגש- הכרות- התבוננות-חקירה. ערכתי סדרה של רישומים כשאני מנסה לבחון את הפרח בתקריב, ומזוויות שונות.

     


     

     

    ''
           

     

     

     

     

    ''
     

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

    מתוך סדרת רישומי הכנה 'קאלה' - נורית צדרבוים 2002

     

     

    מי מצייר היום פרחים? אני שואלת את עצמי. מה זה בכלל, היום? ממתי אני מציירת פרחים? פרחים מוגדלים בתקריב מציירת, למשל ג'ורג'יה אוקיף. אני פרחים? וכן, אני גם עונה לעצמי. אני לא מציירת פרחים, מעולם לא עניין אותי לצייר פרחים. גם עכשיו לא בפרחים באמת אני עוסקת, אלא ברעיון. ולצורך הרעיון שלי, במקרה זה, אני זקוקה לפרח, ל'קאלה', לקאלה מוגדלת מאד ומזוויות שונות. משום שקאלה היא הדימוי שאותו בחרתי, והוא הדימוי שאמור לספר בדרך מטאפורית את הסיפור או את הדיבור שבו אני רוצה לעסוק. ואני ממשיכה לרשום, עוד רישום ועוד.

     

    ואני ממשיכה גם לשאול. ואם הדימוי הוא הדבר החשוב כאן, הרי יכולתי לצלם זוויות שונות של הפרח, להדפיס הדפסה דיגיטלית ולהניח אותם על קירות הבית?  זו אמנות קונספטואלית, הרעיון הרי חשוב לי, והדימוי הוא בעצם מטפורה שנושאת עמה את הרעיון והמסר?  אכן, ונכון, זאת אפשרות שאינה מבוטלת בעיני כלל וכלל.  ובכל זאת לא בחרתי בה כאן. עכשיו היה עלי להבין ולהסביר אפילו לעצמי, מדוע בחרתי להקדיש שעות רבות ומאמץ ולצייר את פרחי הקאלה בתקריב, על 10 לוחות שרקעם כחול ואשר היו בכלל חלונות בפרויקט 'מראות בוואדי'.


    תהליך ההתבוננות שלי בפרח, הרישום, ההגדלה, הזויות השונות, והאופן שבו הוצאתי אותו מהקשרו היו בעבורי סוג של חקירה. אני אמנם מציגה בסופו של דבר את התוצר המוגמר, אבל בדרך, ועד התוצר, אני כבר מנהלת דיאלוג עם הפרח, עם הדימוי, ואפילו עם צורות ההתבוננות שלי – כמי שרוצה לבחון תהליכים של צמיחה, פריחה, שיא, והתכלות. תהליך יצירת הפרח, כאן, מבחינתי, הוא תהליך של היווצרות, של צמיחה, יצירה, בריאה, עד רגע השיא שבו עולה העבודה ומתנוססת על הקירות ואומרת "הנה, צמחתי, אני כאן. ההצגה הוא יום הכלולות- הכלה או היצירה או הפרח ברגעי השיא שלהם".

     

    כדרכי, גם בעבודה זו, אני ממשיכה להתכתב עם עבודותיי הקודמות בוואדי, ולכן אני חוזרת להשתמש באותם דיקטים, אלה שבפרויקטים קודמים שימשו בתור 'חלונות ומראות'. המקום הוא המקום הקבוע שלי – הבית שחלונותיו אטומים. בית ישן, ערבי נטוש. בית שסר ממנו יופיו, האבנים מתפוררות במקומות מסוימים, וטיח לבן מקיף מקומות שבהם נבעו חורים. בעבורי הבית הזה הפך להיות במה. במה שעליה ודרך חלונותיה אני אומרת עד צועקת בכל שנה את מה שאני רוצה לומר.

     

     

    ''


    כבר הבנתי, מתוך פרויקטים קודמים בוואדי, שיהא הנושא אשר יהיה, תמיד אני לוקחת אותו למקום האישי שלי ודרכו אומרת משהו מהגיגיי, אחר כך הופך להיות גם מסר כללי יותר, שמשרת את הרעיון אשר לשמו התכנסנו – רב תרבותיות ודו קיום.


    הכחול של המראות ממשיך ללוות אותי (הוא גם הופיע בעבודות קודמות שעליהם עדיין לא כתבתי כאן – ואכתוב), והוא הופך להיות הרקע קבוע שעליו בכל חלון – מופיע דימוי פרח הקאלה. כך הכחול, שמסמל בעיני את האוריינטליות, אם האווירה הים תיכונית שמאפיינת את הוואדי, נמתח ועובר משנה לשנה, מפרויקט לפרויקט.

     

    ''
     
    ''

     

    ועכשיו אלה הם דימויי פרחים, מוגדלים, ומוצגים על חלונות אטומים של בית נטוש.

     

    ''


    לכאורה, ולעינו של הזר החולף במקום, היצירה נראית תמימה ואולי אף קישוטית משהו. ומי שלא יקרא את שמה של היצירה "כלה(קאלה) מתכלה" עשוי לתהות ולשאול מה מקומה של סדרת ציורים זו בתערוכה שעניינה 'כלולות', אלא אם כן יחשוב שבחרתי לתאר זר כלולות אולי.


    עבודה זו מתחת למעטה היופי, שתמיד נגזר מציורי פרחים, היא אירונית וחתרנית.


    הנה אני מציגה ציורי קיר גדולי ממדים, כשעל כל חלון בצד החיצוני של הבית (בית ערבי עלוב, מט לנפול ונטוש – זוכרים?) פרח יפה. לא ציור קיר באולם כנסים מפואר, לא ציור קיר שמקשט קיר גדול בבית בורגני, לא ציור קיר קישוטי באיזשהו מרחב ציבורי. אלא כאן, ציורי קיר, מוצגים ברצף, כאשר המרחב הפתוח של השכונה, של הוואדי, הוא זה שמשמש לי כגלריה. אבל לא. אין זו גלריה, זהו מרחב ציבורי שנושא עמו אמירה, ואשר יצירות האמנות בו אמורות לשאת מסר כלשהוא.


     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ולא, קירות הבית הם לא קירות "הגלריה" בעבורי. הבית הוא "היצירה שלי" ומה שעושה אותו ליצירה במקרה הנוכחי הם ציורי הפרחים שנתלו וחוברו אל קירותיו החיצוניים. הבית הוא זה שרוצה לומר דבר מה, ואת זאת הוא עושה (בעזרתי האדיבה) דרך ציורי הפרחים שעתה מתארחים על חלונותיו האטומים. החלל הפנימי של הבית סגור, ואילו החלל החיצוני שלו, הקירות שעליהם מוצגים ציורי הקאלות הם חלק מהחלל הפנימי של השכונה.

     

    ציורי הקיר שנושאים עליהם את דימויי פרח הקאלה, ואשר מצוירים בתקריב לא נתלו שם כאלמנט קישוטי, ואין מטרתם לקשט את הבית או את השכונה. נוכחותם שם מבליטה את הניגודיות שבין הבית הישן, העזוב והנטוש ובין דימוי הפרח המצויר, שרגע הפריחה שלו הוקפא ואף הוגדל. דימוי של הפרח מספר על צמיחה ועל יופי אך בו בזמן מרמז גם על הקמילה והנבילה. מאידך, ובו בזמן הוא מספר גם על מחזוריות והתחדשות, כך הפרח, כך גם קירות הבית שמדי שנה מארחים על חלונותיהם האטומים יצירה אחרת. רוצה לומר שגם ניגודים יכולים לשכון בשלום ולדור בכפיפה אחת, ומה שנתפס אולי כסוף, יכול להיות גם סימן להתחדשות.

     

    היו ששאלו אותי מדוע בחרתי בדימוי של כלה שאותה אני מתארת כמתכלה. שהרי כלה נתפסת כסוג של שיא ופסגה, של טוהר והתחלות חדשות. לא שכיוונתי להיות נביאת הזעם, ואף לא לערער על הפנטזיה הנקשרת לדמות הכלה (היום היפה ביותר, המאושר ביותר, הפתח להתחלות חדשות ומבטיחות), אלא לציין, שרגע שיא זה, כמו רגעי השיא בפריחה, הוא שיא מכובד בפני עצמו, אבל כלה היא רק ליום אחד, רגעים שאפשר לנצור ואולי להקפיא, אבל המציאות היא אחרת ונושאת עמה ניגודים.


    בחרתי את דמות הכלה להיות כאן מעין סמל ומטאפורה שדרכו אני מדברת על מושגים דיאלקטיים בין פריחה לנבילה, בין סדר לכאוס, מחזוריות, מיניות, אשליה ומציאות, רגעי שיא ורגעי שפל. מצאתי שמשחק המילים כלה מתכלה, ודימויי פרח הקאלה – משרתים כמטאפורה רעיונות אלה.

     

    צריך להוסיף ואף להודות כמו שכתבתי ברבים משירי שלפעמים המילים, ההקשרים שלהם, השורשים שלהם, ריבוי המשמעות שלהם הם אלה שמושכים אותי, כמו המושכות שרצות עוד לפני העגלה. כך גם כאן. ורק אחר כך אני מבינה.

     

    ולסכום. גם הציורים האלה, היו שנה על הקירות סבלו את תהפוכות מזג האוויר, חום קור, קיץ חורף. ואחר כך, לקראת אירועי החג של החגים 2003 הורדו מהקירות, קצת התפרקו, קצת דהו, קצת נשברו ונסדקו - ובקיצור התכלו.

     

     

    ניתן לצפות בציורים בגלריה - כאן

     

    שירי שמתכתב עם רשימה זו - כלה מתכלה


    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/12/11 18:59:

      צטט: perach1 2011-12-15 01:20:43

      הקאלה פרח יפהפה וריחני .. תודה על הפוסט היפה והמושקע ..

      תודה פרח, על תגובתך ביחס לפרח, ממני פרח גם (נורית).

        17/12/11 18:58:

      צטט: נעמה ארז 2011-12-14 17:59:57

      חזרתי, שוב לקרא ושוב לדפדף בין העבודות. מה ששכחתי לאמר לפני כמה ימים זה שאצלי הקלה נתפשת דוקא כזדונית משהו, אירוטית משהו. לקח לי קצת זמן להסתגל לרעיון של החיבור של הקלה לכלולות (טהר, עדינות ראשוניות, וכו') והנה קראתי שוב את דברייך, וכאילו את עונה לי בפסקה האחרונה של הפוסט. יופי של צבעים. את מדברת אלי בעבודות האלה בדיוק בצבעים שמתחברים אלי הכי הרבה.

      נעמה,

      ראשית אני מודה לך העניין ועל הרצינות שלך ( שכן חזרת לקרוא ולהתעמק) זה משמח מאד. וכמובן על דברייך כאן, כולל החיבור שלך לפרח (ואגב אני מסכימה אתך שפרח זה אירוטי מאד, וכך גם ציירתי אותו). שמחה לדעת שבסופו של דבר מחשבותיי התחברו למחשבותייך. תודה.

        15/12/11 01:20:
      הקאלה פרח יפהפה וריחני .. תודה על הפוסט היפה והמושקע ..
        14/12/11 17:59:
      חזרתי, שוב לקרא ושוב לדפדף בין העבודות. מה ששכחתי לאמר לפני כמה ימים זה שאצלי הקלה נתפשת דוקא כזדונית משהו, אירוטית משהו. לקח לי קצת זמן להסתגל לרעיון של החיבור של הקלה לכלולות (טהר, עדינות ראשוניות, וכו') והנה קראתי שוב את דברייך, וכאילו את עונה לי בפסקה האחרונה של הפוסט. יופי של צבעים. את מדברת אלי בעבודות האלה בדיוק בצבעים שמתחברים אלי הכי הרבה.
        14/12/11 08:17:

      צטט: שולה63 2011-12-14 06:41:20

      החכמתי מההסברים שלך לתהליך החשיבה והעבודה. התוצאה מרשימה.

      תודה שולה. שמחה שהיה לך מעניין, שמחה שאהבת.

        14/12/11 08:15:

      צטט: שיר_שטוטית 2011-12-14 04:57:49

      יו איזה יופי

      תודה לך שטוטית על ההתפעלות. תודה שהגעת לכאן בשיטוטייך.חיוך

        14/12/11 06:41:
      החכמתי מההסברים שלך לתהליך החשיבה והעבודה. התוצאה מרשימה.
        14/12/11 04:57:
      יו איזה יופי
        13/12/11 17:55:
      ,תודה:)
        13/12/11 15:35:

      צטט: רפי פרץ 2011-12-13 15:34:15

      איזה פוסט מושקע תענוג לראות ולקרא ... פרחי הבת קלה עם הרקע הכחול מדהימים

      רפי היקר,

      איזה כיף לקרוא את התגובות שלך. ותודה!!!!!!!!!

        13/12/11 15:34:
      איזה פוסט מושקע תענוג לראות ולקרא ... פרחי הבת קלה עם הרקע הכחול מדהימים
        13/12/11 10:11:

      צטט: razam-דודי רצם 2011-12-12 14:03:05

      הוספת תגובה נורית היקרה, צפיתי בקליפ,שאלה:האם יש משמעות למוזיקה השונה, לדו- קיום?. לאחר שקראתי את הפוסט, עולו במוחי מקבץ של תהיות שאותן אנסה להסביר כראות עיניי. ההבדל המהותי בין צילום לציור נמצאת "בנשמה שלך ". צילום:יכול להסתיים בקליק,פלש, וגמרנו...(סוג של אומנות שהיא מכובדת בפני עצמה). מאידך: בחרת בציור שמשמעות הזמן שונה ובאופן ביצועו מצריך השקעה יותר של משאבים פיזיים ורוחניים יש בציור סוג של התפתחות,מחשבות,ידע טכני,כלים, מקום,סקיצות והיכולת לנבא את המוגמר ולשאוף להגיע למטרה,את זה עשית בגדול "תרתי משמע". מכאן נובעת התחברות של האומן לציור. שלב אחר שלב מקרבת אותו לנשמה, מקו הראשוני ועד לצבעו הסופי... כל זה "כפול עשר". הבית הערבי אותו אימצת,"ביתי ומבצרי" נשאר בפנים ללא פגע, רק לחיצוניותו דרושים שינויים קוסמטיים (נזקי טבע). "ערכו של שטר בין 200 ש"ח כשהוא מקומת ובלוי, לכאורה ישן ומוזנח, ערכו עדיין 200 ₪"... כך גם ערכו של הבית נשאר מבפנים ללא פגע... הבית משול לאנשים שעוטים בגדים על גופם שמשתנים לפי הצורך...את זה את עושה באופן קבוע ושונה"התחדשות". בחרת בצבע כחול לרקע של מסגרות הציורים התלוים. מכוון שאת עסקת בתרבות הערבית אז משמעות הצבע בתרבות האסלאמית הוא נגד עין הרע(לפי תחקיר שעשיתי לערבים שנמצאים בשוק, כתוב בקוראן "אלחסד" !כן נורית חקרתי ונחקרתי...) הרבה בתים של ערבים צבועים את החלונות ביתם בצבע כחול או ירוק, מעין הגנה מפני עין הרע. הצבע הכחול נמצא בדגל ישראל, פירושו רוגע ושלווה,השילוב של הציור על החלון הבית הערבי מייצר סוג של דו- קיום בין שני עמים. העין הרע (צבע כחול) שומר על יופיו של הפרח למען לא יקנאו או יפגעו בו... "לא כלה היא הדרך" נורית, כתמיד שמחתי לבקר, להגיב,ללמוד ממך. תודה. נ.ב הערבים בשוק שאלו אותי אם אני רוצה להתאסלם? כי אני מתעניין בקוראן? השבתי:"בלי עין הרע ,לא!!!

      דודי היקר,

      השקעת עבודה, מחשבה ורצינות - מגיע לך בחזרה.

      איך אמרת ?(חמורבי, זוכר? - עין תחת עין. אז ברוח הצבע הכחול שעל סיפי הבתים - לא יהיה כאן עין תחת עין, אלא טובה תחת טובה - ובלי עין הרע....)

      אתחיל דווקא מהסוף ( כי כשאני כותבת לך כאן, אני רואה קודם את הסוף). יפה ציינת, יפה נגעת ,יפה הבנת את השימוש שלי בצבע הכחול. גם לי העניין הזה ידוע ולכן בחרתי בצבע הזה לעבודתי בשכונת ואדי ניסנאס. ומאיפה אני מכירה את הסיפור על סיפי הבתים שצבועים בכחול? הנה סיפור מעניין.

      אני תושבת חיפה, נוה - שאנן. בילדותי. סבתי ז"ל גרה בבני ברק. כך שחצי מהילדות שלי היינו נוסעים על כביש חיפה תל-אביב (הישן) כדי לבקר את סבא וסבתא. נוסעים במשאית של אבי שהיה קבלן עבודות עפר. בדרך תמיד עברנו וחלפנו על פני 'פרדיס' (כבר ערבי על כביש החוף) ותמיד בלטו לי המשקופים והדלתות של כל הבתים שם שהיו צבועים בכחול (היום כבר לא, היום יש להם בתים מודרניים). כן, בכחול הזה שמלווה אותי בוואדי. ובתור ילדה (סקרנית מאד הייתי כנראה) שאלתי את כל מי שאפשר, למה הם צובעים את הדלתות ואת המשקופים בכחול. מעניין שזה בלט לי והתמיהה אותי. ואז קיבלתי את התשובה המלומדת הזאת, שזה כדי להבריח בישין ומרעין, לתת לדלת מראה של שמיים כחולים, מקום בו שוכנים המלאכים, כדי שהשטן ושליחים לדבר עבירה לא יעברו את הסף. בקיצור כמו שאמרת כנגד עין הרע. כך אני סוחבת את המידע הזה אתי, מאז ילדותי, וכך ולכם יישמתי אותו בעבודתי בוואדי. ובכן, כיוונת לדעתי, גם אם לא ידעת. והתמונה הושלמה. כל הכבוד לך.

      וכמו שאומרים "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" - אינני יכולה שלא להמשיך ולהתייחס לשאר דברייך.

      ואתה באמת לא מפספס כלום. נכון, המוסיקה שאותה צירפתי לסרטון היא מוסיקה שמסמנת את חג המולד. בחרתי בה כדי לתת עוד ביטוי למשמעות של 'החג של החגים'.

      ובאשר לעבודת הציור שאליה התייחסת שבה בחרתי במקום צילום. שוב עלית על נקודה מעניינת ואף תיארת אותה יפה, עוד יותר יפה ממה שאני יכולתי לתאר אותה. נכון בחרתי בציור ובאותו זמן, חשבתי על עבודת הציור שיש בה בעיני גם משהו מאד ייצרי עד אירוטי, עבודה שמשלבת מלאכת כפיים, מחשבת השכל ודרך לתת ביטוי גם ליצר - ולכן לא ויתרתי על מלאכה זו, שבעיני היא באמת חלק מהאמירה כאן. אהבתי את ריבוי המשמעות בדברייך כשציינת "עושה זאת בגדול" - יפה, ותודה.

      גם המשמעות של הבית כפי שעולה מדברייך נכונה ומעניינת ואפילו מרחיבה את הרעיון המקורי שלי - וזו הרי מטרתה של כל יצירת אמנות. בהזדמנות זו אספרלך (ובכלל קבל עם ועולם - שהרי הפוסט הזה פומבי) שיש מושג שנקרא 'בית לנפש' - זה המקום האישי הפנימי שכל אדם שואף להגיע אליו. כך שהבית שבחרתי בו הוא באמת טעון ורב משמעי.

      ואין ספק, דודי, שאת קורא מעמיק ומתעניין - ומה אני יכולה לבקש יותר?

      תודה לך על דברייך, ובעיקר אני שמחה שאתה מוצא בזה עניין.

        13/12/11 09:55:

      צטט: Avivit Agam 2011-12-12 17:45:28

      פוסט נפלא.

      תודה אביבית היקרה.

        13/12/11 09:54:

      צטט: אריהיגודה 2011-12-12 22:32:24

      לא יודע לאן נעלמה התגובה שלי כלה זה הפרח האהוב עלי אצילי ומסתיר סוד הלוואי עלי היה נופל הכשרון שלך

      אריה יקירי,

      לא יודעת לאן נעלמה התגובה (מכונות זה מכונות) אבל גם זו תגובה. שמחה שאהבת את הפרח, את הרשימה ואפילו את הכשרון שלי כדברייך. ואין לך בכלל מה להתלונן, כמות הכשרונות שנפלה עליך לא מבוטלת לגמרי.

        13/12/11 09:53:

      צטט: סטודיו אמן 2011-12-12 19:16:13

      מעולה..ההקשרים, התוכן והתחביר...

      תודה אנטון. במילותייך הקצרות האלה אמרת הרבה והכל. באמת תודה.

        13/12/11 09:52:

      צטט: פילוסופיה 2011-12-12 16:50:33

      חושניות משולבת ברוחניות היא שילוב מנצח

      פילוסופיה. חד וחלק וכמעט גם חד משמעי. מסכימה אתך ותודה על הנקודה החשובה שהעלית כאן.

        13/12/11 09:51:

      צטט: ariadne 2011-12-12 16:45:15

      מאוד מעניין. אהבתי מאוד, גם את ההסברים שלך. אין ספק שהפרח הזה הוא מאוד חושני אם לא לומר מיני. והקונוטציה החזותית שהוא מעורר היא זו שעומדת בניגוד ואולי גם כהשלמה, עם השם, המקום, הזמן והנושא.

      תודה רונית. אני מסכימה אתך לעניין החושניות של פרח זה, וזו כמובן אחת הסיבות שבחרתי בו (כפי שגם כתבתי ברשימתי) ובעצם אני מסכימה אתך גם על שאר הדברים שכתבת כאן. וכמו שאמרתי לך מודה לך שביקרת וקראת. תודה על דברייך.

        12/12/11 22:32:
      לא יודע לאן נעלמה התגובה שלי כלה זה הפרח האהוב עלי אצילי ומסתיר סוד הלוואי עלי היה נופל הכשרון שלך
        12/12/11 19:16:
      מעולה..ההקשרים, התוכן והתחביר...
        12/12/11 17:45:
      פוסט נפלא.
        12/12/11 16:50:
      חושניות משולבת ברוחניות היא שילוב מנצח
        12/12/11 16:45:
      מאוד מעניין. אהבתי מאוד, גם את ההסברים שלך. אין ספק שהפרח הזה הוא מאוד חושני אם לא לומר מיני. והקונוטציה החזותית שהוא מעורר היא זו שעומדת בניגוד ואולי גם כהשלמה, עם השם, המקום, הזמן והנושא.
        12/12/11 14:03:
      הוספת תגובה נורית היקרה, צפיתי בקליפ,שאלה:האם יש משמעות למוזיקה השונה, לדו- קיום?. לאחר שקראתי את הפוסט, עולו במוחי מקבץ של תהיות שאותן אנסה להסביר כראות עיניי. ההבדל המהותי בין צילום לציור נמצאת "בנשמה שלך ". צילום:יכול להסתיים בקליק,פלש, וגמרנו...(סוג של אומנות שהיא מכובדת בפני עצמה). מאידך: בחרת בציור שמשמעות הזמן שונה ובאופן ביצועו מצריך השקעה יותר של משאבים פיזיים ורוחניים יש בציור סוג של התפתחות,מחשבות,ידע טכני,כלים, מקום,סקיצות והיכולת לנבא את המוגמר ולשאוף להגיע למטרה,את זה עשית בגדול "תרתי משמע". מכאן נובעת התחברות של האומן לציור. שלב אחר שלב מקרבת אותו לנשמה, מקו הראשוני ועד לצבעו הסופי... כל זה "כפול עשר". הבית הערבי אותו אימצת,"ביתי ומבצרי" נשאר בפנים ללא פגע, רק לחיצוניותו דרושים שינויים קוסמטיים (נזקי טבע). "ערכו של שטר בין 200 ש"ח כשהוא מקומת ובלוי, לכאורה ישן ומוזנח, ערכו עדיין 200 ₪"... כך גם ערכו של הבית נשאר מבפנים ללא פגע... הבית משול לאנשים שעוטים בגדים על גופם שמשתנים לפי הצורך...את זה את עושה באופן קבוע ושונה"התחדשות". בחרת בצבע כחול לרקע של מסגרות הציורים התלוים. מכוון שאת עסקת בתרבות הערבית אז משמעות הצבע בתרבות האסלאמית הוא נגד עין הרע(לפי תחקיר שעשיתי לערבים שנמצאים בשוק, כתוב בקוראן "אלחסד" !כן נורית חקרתי ונחקרתי...) הרבה בתים של ערבים צבועים את החלונות ביתם בצבע כחול או ירוק, מעין הגנה מפני עין הרע. הצבע הכחול נמצא בדגל ישראל, פירושו רוגע ושלווה,השילוב של הציור על החלון הבית הערבי מייצר סוג של דו- קיום בין שני עמים. העין הרע (צבע כחול) שומר על יופיו של הפרח למען לא יקנאו או יפגעו בו... "לא כלה היא הדרך" נורית, כתמיד שמחתי לבקר, להגיב,ללמוד ממך. תודה. נ.ב הערבים בשוק שאלו אותי אם אני רוצה להתאסלם? כי אני מתעניין בקוראן? השבתי:"בלי עין הרע ,לא!!!
        12/12/11 12:02:
      יהל תודה. שמחה ששבה אותך ( את הלב ואת העין).
        12/12/11 12:01:
      שולה, כלה וכלכלה זה צירוף מעניין. כולל הנקודה שאת העלית כאן. אבל לדעתי הוא לא קשור לנושא שבו אני עוסקת כאן בפוסט הזה, ולכן אינני רוצה לערב עניין בעניין. אני מצטרפת לדעתך בעניין זה, אך לא ארחיב בו כאן. בכל מקרה תודה.
        12/12/11 11:42:

      צטט: נורית-ארט 2011-12-12 11:29:38

      הי שולה. את רואה? הבטחתי רשימה. וכמובן תודה על דברייך ושרשרת הכוכבים הקטנים.

      אם את כבר הולכת על מילים שיש ביניהן דמיון צלילי למה שלא תנסי למצוא את הקשר בין כלה וכלכלה. לי באופן אישי יש ביקורת מאוד נוקבת על חגיגות החתונה המפוארות האלה שמחייבות את המוזמנים להביא צ'קים שמנים למדי. ( תתייחסי לזה אם זה מעניין אותך, ואם לא אז לא)

       

        12/12/11 11:36:
      איזה עבודה מרשימה אוהב את הכתוב ואת ציורי הקאלות מרשים ושובה את העין והלב
        12/12/11 11:29:
      הי שולה. את רואה? הבטחתי רשימה. וכמובן תודה על דברייך ושרשרת הכוכבים הקטנים.
        12/12/11 11:28:
      הי אמילי, תודה על דברייך. אהבתי כמובן. ומיד עשיתי את הסדר שביקשת ( גם אני אוהבת, שאפילו בתגובות יש סדר אסתטי). ושוב תודה.
        12/12/11 11:04:
      נורית מצערת על הבלגן תמחקי את התחתון ,העליון מסודר יותר. מצטערת מצטערת.
        12/12/11 11:03:
      אהבתי את הסיכום לתהליך, כל נושא שבעולם הוא מראש בנאלי, רק אחרי שקיימת איתו התמודדות ,אנחנו יכולים לפענח אותו, הפרח הכלה (או קלה ?) הוא הפרח הכי מיני בעבורי הוא מייצג את אברי מין נשיי וגברי יחד. ציטוט שלך "יש לי יצירה שציירתי כלה. בחרתי את דמות הכלה להיות כאן מעין סמל ומטאפורה שדרכו אני מדברת על מושגים דיאלקטיים בין פריחה לנבילה, בין סדר לכאוס, מחזוריות, מיניות, אשליה ומציאות, רגעי שיא ורגעי שפל. מצאתי שמשחק המילים כלה מתכלה, ודימויי פרח הקאלה – משרתים כמטאפורה רעיונות אלה." ציטוט
        12/12/11 09:46:
      התבוננתי בתמונות, קראתי את הטכסט, קראתי גם את שרשרת התגובות. ומכל מלמדי השכלתי.**********
        12/12/11 02:22:
      גימל יקירתי, אכן, הספקתי לראות את תגובתך המקדימה. זו שכתבת על התמונה. תחזרי לשם ותראי שגם הגבתי לך. כבר שם ציינתי בהתפעלות רבה, שעוד לפני שקראת את רשימתי קלטת והבנת הרבה מהרעיונות של העבודה. כאן כבר הרחבת וגם את ההרחבה הזאת שלך אהבתי. אין ספק שאת מתחילה להיות מומחית בקריאת החומרים שלי. אני מודה לך על המעקב הצמוד, על התגובות ושמחה מאד על התובנות שלך שעולות ביחס לעבודותיי, אשר לפעמים הם מתאימות למה שעלה במוחי ולפעמים אף מרחיבות. שוב תודה.
        12/12/11 01:25:
      נורית היקרה, כמו שאת יודעת, ראיתי כבר לפני מספר ימים את הציורים, בטרם הבלוג, והחלטתי לקפוץ למים ולנסות לבחון למה בחרת בפרח, ולהלן מה שכתבתי לך מתחת לאחת מתמונות הקאלות (ולאחרי הקטע תוספות חדשות): "נורית היקרה, אני כותבת לך את התגובה הזאת, למרות שאני לא רואה בלוג, אז אם יבוא, אגיב גם עליו אחר כך, אבל אני כבר רואה את מה שחיכיתי לראות - את הדמיון הפרוע שלך להשתולל עם נושא התערוכה. כאן בחרת בשנינות נפלאה לקַחַת פרח עם שם בעל צליל דומה (בחילוף אות אחת), אבל שהדמיון בינו לבין כלה הוא בעצם הרבה יותר מכך, ולכן אני מציינת את זה כשניניות. הרי פרח הקלה הוא בצבע לבן, כצבעי הבגדים וההינומה של הכלה, הוא פרח מאוד אקסלוסבי במראהו, כמו מראה הכלה ביום הכלולות, והוא גם פעמים רבות משמש כזר הכלה. למעשה, יופיו המלכותי המהודר של פרח הקלה יוצר מצב שהוא כאילו "הכלה" שבגן. אהבתי מאוד, כמו תמיד." ונראה שאת ההכי חשוב בשבילך פיקששתי (איך?) - את עניין ההתכלות. הנה שוב מצאת איך לקשור את הדברים לדרך שלך - שעוסקת רבות ביצירה והתכלות והתחדשות. רובד נוסף לכל מה שכבר נאמר, ואהבתי את ההקשר שעשית בעניין הזה להתכלות של הכלה לאחר יום הכלולות. בנוסף, אני רוצה לציין שהקאלות מאוד יפות (את תגובתי כתבתי כמובן מתחת לזו 'המושלמת') ובתור אוהבת תמונות ריאליות הן מאוד נעימות לי, וגם אני לתומי חשבתי על הההחיאה של הרחוב עם התמונות האלו. ראשית, עם הצבע הכחול הזה שמלווה אותך מספר תערוכות, כחול שנותן חיים - חיות לרחוב, והקאלות במקרה הזה הן באמת מקשטות את הרחוב. אין ספק שיש שם ניגודיות גדולה בין התמונות למבנה עליו הן תלויות ובוודאי גם למבנים מסביב, ומעניין מה זה עושה לאנשים שגרים שם - האם זה מעורר בהם התעוררות להתחדשות וכו'.
        12/12/11 01:14:
      תודה למככבים הזריזים ( נעמה, רונית ושלוימה)
        12/12/11 00:52:
      כבר שבתי להגיב אבל לא שמתי לב לחלק הזה אלך לראות.
        12/12/11 00:47:
      רונית. יופי עד שתחזרי תמצאי שהוספתי גם הפנייה לשיר שלי שמתכתב עם הפוסט הזה. ועד שתחזרי, כבר תודה.
        12/12/11 00:47:
      נהדר. הניגודיות הזו שיש בין האבן הקשה לבין הציור הרך למרות שהוא עז צבע נפלאה. יש משו באבן שאין בה תנועה חוץ מאולי תנועת הזמן שנוגס בה שיניים לעומת התנועתיות הגדולה בציורים שלך. הצבעים נהדרים ובעיני הרישומים אפילו עוד יותר.
        12/12/11 00:35:
      (: הגעתי לאוקיף בקריאה.
        12/12/11 00:33:
      כיכבתי לפני שקראתי, ברגע שראיתי את הרישומים המדהימים ואחר כך את אלה עם הצבע. נזכרתי באוקיף כמובן, שלך לא נופלים משלה כל כך יפים. אלך לקרא כעת. מה שמזכיר לי להמשיך לצייר, הבעייה נורית שאני מרגישה כעת כאילו ואני לא יודעת לצייר בכלל כי כל כך הרבה זמן לא ציירתי. (:
        12/12/11 00:11:
      תודה לך נעמה. שמחה שאת עוקבת, שמחה מאד שאהבת ובעיקר שמחה על הבנת העומק שלך. תודה.
        11/12/11 23:46:
      אני נורא אוהבת את הרישומים של הקאלה. מאד מדברים אלי. ואני חושבת כמה מעניין הוא תהליך היצירה והמעקב אחרי הדיבור הפנימי, וההחלטות שיש לעשות. הסתובבתי קצת בגלריה שלך, ונהניתי מאד מהצבעים ומהחגיגה שערכת. אבל (ולא פעם ראשונה), כדי להתבונן ולקרא יותר לעומק, אחזור שוב.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין