אמרה לי אחרי לילות לבנים של בילוי מול צג המחשב

כמה דם ירקתי על הפרוייקט הזה

והיום הטלפון הזה בו בתחילה חייכתי דרך השפופרת.

בחיי שאני מחבבת אותה...חיבבתי בכל אופן

עד שירקה על כל העבודה

לא היתה שם מילה חמה

רק הפרפקציוניזם הדפוק שלי, שמייד סופח מילים קשות כדי להצדיק אי מושלמות.

ובצד השני, היא, קרה כל כך...מטעה

כל כך לא מה שחשבתי שהיא

משחקת בי, בכספי שעדיין שוכב אצלה

ועושה זאת באומנות אין קץ, שתגרום לי לחוש שלא רק שאין היא הכפויה, אלא שאיכזבתי.

***

עברו כמה שעות מאז, שעות בהן פרקתי בפני חברים, שעות בהן נהניתי מחברה טובה, שעות בהן פתאום הבנתי כמה יש לי כדי שאתנחם...המון

ושעות בהן התחלתי לאסוף אותן מאיזור דוושות הגז והברקס...המקום אליו נפלו בשעה 16:30 כל חתיכות בטחוני העצמי, אותו בטחון שאני אוספת בקנאות חלק אחר חלק משנים של חוסר.

...ועכשיו פאוסה: יום הולדת שמח לי, סעמק כפויי טובה.