כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מידגארד

    ישראלי, יהודי-פולני והומו תל-אביבי. זו לא התחלה של בדיחה, אלא חלק מהגדרות העל שלי, ולרוחן ניתנת לי הגושפנקא להיות ולכתוב שחור-לבן, ציני, חם וצבעוני. החיים שלי (במידה ויש לי), התחום המקורי שלי (שהפך להיות נחלת העבר אבל אולי אחזור ובגדול!), והבועה שמסרבת להתנפץ (כי אחרת איזה בסיס יש לדירת חדר ב-2700 ₪ ללא חשבונות), יעסיקו לי את השורות כאן מפעם לפעם כשאתקל בהם. אם בא לך לוותר על שעת פסיכולוג, תתחיל/י לקרוא.

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/12/11 07:28:
    פוסט חזק. יישר כח.
      13/12/11 03:16:
    העם בחר שלטון? נו באמת... השמאלנים הם מספיק טפשים בעצם איוולתם לשאוף לטוב ביותר, לאבד את השלטון פעם אחר פעם. שיטת הבחירות היא שיטה שפשוט צריך לדעת איך לנצל אותה. הימין נפל במלכודת פעם אחת 1992, בפיצולים על פיצולים (ראה תחיה ולווינגר) ומאז הימין למד להיזהר ולבוא מלוכד לבחירות. סיכויי הצלחה של מפלגות ימין (מעל אחוז החסימה) גבוהים ממפלגות בעלות גוון ששמאלי. השמאל בשלו: 1. לא נלך להצביע 2. נצביע עלה ירוק ונתריס 3. נצביע לירוקים או לירוקים בעליה או לירוקים בעשיה ונרגיש מה זה ירוקים 4. נצביע לאהוד ברק... השיטה היא פשוטה - להבין שנלחמים על הבית ולהחליף את השלטון. התייחסתי לנושא ב: http://cafe.themarker.com/topic/2455178/ שבו תיארתי איך ניתן לתת לגיטמציה למנהיג ומשם לניצחון והעפת הביבי לכל הרוחות
      12/12/11 23:22:

    ולכן העם בוחר את השלטון. קוראים לזה "דמוקרטיה". כשהתוצאות אינן לרוחך, אתה בוכה כמו ילד שלא אוהב את העובדה שהקבוצה שלו הפסידה בסטנגה בחצר. זה הכל. לא יותר.

    0

    האדם הקדמון הוא הישראלי התמידי

    3 תגובות   יום שני, 12/12/11, 01:28

    אנחנו, הישראלים, והממשלה שלנו עוד לא הפנמנו באופן שווה שאנחנו אוטוטו בשנת 2012. בכלל, ככל שמתקדמים על לוח התקופה המודרנית בעת החדשה, נדמה כי הממשל מנסה כל הזמן לבלום את ההתקדמות ואת היכולות שלנו ושל התקשורת שמסייעת לנו לא פעם להיות עם אחד, חזק, דמוקרטי שרק רוצה לחיות פה כפי שהוא בוחר וכפי שמגיע לבני אדם בשנת 2012 במדינה מערבית וחופשייה.

    למרות מיקומינו על המפה, לא מוזר כי המלחמות היומיות בישראל, נמצאות לרוב בפנים ולא בחוץ. לפעמים המלחמות שמחוץ נובעות או מתחילות דווקא כדי למנוע, להשכיח ולסתום את המלחמות הפנימיות הבלתי פתירות לכאורה. אין כמעט יום שעובר שאנחנו לא צריכים לדאוג לעצמינו מכל הבחינות האפשריות, עד כי זה בלתי אפשרי יותר להילחם את המלחמה, ולבד. הממשל הנבחר, ולא משנה מאיזו מפלגה/זרם/מצע, מנסה, ולרוב גם מצליח, להתיש אותנו אל מול הבקשה שלנו לברר ולהבין למה מגיע לנו לחיות כמו האדם הקדמון. זה פשוט מרגיש ככה.

    בתקופת העת העתיקה הפרה-היסטורית, אי שם כשהגוף האנושי החל לקבל צורה ושכל, התקשורת היתה הדבר הבסיסי היחיד שעזר לאדם ולשבטו לנהל את עצמם, להתגבש, להכיר, להתפתח ולהתקדם. תקשורת היתה מאז ומעולם הדבר שחיבר בין כל שני צדדים. וככל שהיא היתה ברורה יותר, כך היא יצרה הבנה, קרבה, תרבות, חינוך, והזיזה עניינים. גם אם התקשורת בישרה רעות, היא תמיד אמרה משהו והיא תמיד היתה צריכה להיות שם, כדי שהעולם הזה יגשים את עצמו מהפרט לחברה וההיפך.

    במוקדמות ישראל 2012, אנו עדיין מדינה אוכלת יושביה. והפעם, הממשל הוא אחד האוכלים הכי רעבים. כאילו לא חסר צרות בארץ חלב ודבש, ישראל חוזרת אחורה ברוורס, ובלי להסתכל במראה. היא פשוט נוסעת עד שיקרה משהו שיבלום אותה. לתאונה הזו אנחנו לא רוצים להגיע, אבל הממשל שלנו דוחף אותנו חזק מקדימה כדי שלא נגיע אליו. הוא רוצה שנחזור לימי האדם הקדמון, ולא יהיו לנו אמצעי תקשורת ראויים, שלא יהיו לנו קשרים לגופים העליונים, ולא נוכל להתאגד סביב מסר שעובר ומאחד ציבורים שלמים על כל פעריהם.

    במצב כזה, הבירוקרטיה תמשיך להתל בנו, התקשורת תמשיך להילחם על קיומה, העם ימשיך לעסוק במותו הכלכלי ובמקביל הממשלה תמשיך להתהדר באבטלה נמוכה ומיקום גבוה בדירוג האשראי העולמי. נהדר לכותרות ב-TIMES, מציאות כואבת במוסף הכלכלה שלנו. כי בפנים לא אכפת לאיש או לרבים מנבחרנו. הם כבר נבחרו וחיים מהפריבילגיות שהשכיחו מהם, כי רגע לפני הקלפי הם היו חלק מהעם והתחננו באמצעות התקשורת שנרים אותם כפיים.

    אז עשינו כמצוות המדינה ושיטת הבחירות שלה, ושוב אכלנו אותה. למה נראה כאילו האדם הקדמון מעולם לא התפתח בישראל? איפה השכל והשימוש המושכל בכל מה שעומד בפנינו, כדי להרים את הראש ולהבין אצל מי הכוח האמיתי? למה האדישות? נכון שנולדות פעם בכמה שנים מהפכות שמנסות את כוחן, וקול זועק שמנסה להישמע מעבר לכיכרות. אבל השיטה הזו כנראה לא עובדת בישראל. אנחנו עדינים מידי אל מול ממשל חזק באמת שמצליח לשטות בנו ולרדות בנו. אני טוען בכל הכנות שמדינה דמוקרטית אנחנו לא כל כך. זה לא שיש פה באמת בחירה, ולא שהם יודעים מי אנחנו לאחר פיזור התודות בליל הניצחון. אין מקום לכולנו בצלחת הזו.

    אם אנחנו לא רוצים להיות קדמונים, צריך לזרז את האבולוציה המחשבתית. כי האמצעים ישנם, וצריך לדעת לקחת אותם ולחזיר לנו את הכבוד, את הכוח ואת החיים שמגיע לנו לחיות פה. אסור להתייאש. מלחמת ההתשה היא אחת השיטות הכי ידועות, ובישראל זה עובד יופי. אם נרפה, נותש, לא נרפה, הם יתחילו ליפול אחד אחד. התשה זו מלחמה קשה וארוכה עם המון הקרבה. אין דרך אחרת לנצח בה. ולממשל שלנו יש את היכולת לנצח. לנו, עד שלא נוכיח אחרת, כנראה שלא.

    אני לא מבקש להרוס את המדינה ולא את שליטיה, רק מבקש לאותת להם בדרך אחרת, שזה לא נגמר אף פעם ויש להם עם שלם לנהל, לטפח ולקדם, ולא רק להרשים את העולם בשם המדינה במשחק בינלאומי. ולא משנה כמה מורכב וקשה לחיות פה ולשלוט על הכל. כשזה מתחיל בהקמת ממשלה עם עוררין ופגמים של שרים ללא תיק ופיזור כספים לפי אגו וקניית קולות להצבעות עתידיות, נולדת מדינה דפוקה. אין דרך אחרת להגיד את זה. כשהשלטון מלא סתירות וחורים, זה נופל על העם ויש גבול לכמה העם יכול לקחת על עצמו את תפקיד השיפוצניק.

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      י...וש/יק/ינקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין