כותרות TheMarker >
    ';

    על דא ועל הא

    ארכיון

    0

    להיות בן אדם - בכל סיטואציה!

    138 תגובות   יום שני, 12/12/11, 08:48

    כן. להיות בן-אדם. זה מה שעושה את זה לנו ולסובבים אותנו.

    בכל סיטואציה.

    (גם הפוסט הזה החל כתגובה שהחלה להתארך קצת –

    לחברה FACE ולכן הגיעה לכאן...)

    נזכרתי בסיפור קטן -  מאד אקטואלי...על מתמחה בבי"ח.

     

    ב-2001 שברתי את הירך

    בצורה הכי טפשית בעולם, כמובן -

    ניתקלתי בבלטה בבית...נפלתי ו-בום.

    כאבי תופת כאלה בחיים לא היו לי...

    צרחות אימים כאלה שהעירו את כל השכנים -

     (ואני בד"כ לא הסטרית) לא צרחתי בחיי

     בן זוגי קרא לאמבולנס –

    הילד בן ה-13 התחבא מרוב חרדה בחדרו עם המחשב

    והיחידה שלא איבדה את עשתונותיה

    היתה בתי הקטנה - נורית - בת העשר (!)

    ששאלה אותי מה אני צריכה בבי"ח וסידרה לי תיק.

    בחיים לא אשכח לה את זה!!

     

    הראשון שהקביל את פני במיון היה מתמחה צעיר –

    שאח"כ הכרתי אותו כד"ר עמרי לובובסקי.

    (השורש של השם הרוסי הזה-

    אם כי היה יליד הארץ לגמרי-

    משמעותו אהבה - ליובלו - לא סתם...)

     

    דבר ראשון ששאל אותי היה –

    "קיבלת משהו נגד כאבים?"

    וכשאמרתי – "לא."

    זרק בציניות עם חיוך שובה לב – "מה את פולניה?"

    בזאת קנה אותי מיד דרך מסך הכאבים הנוראיים.

     

    אחרי כיממה(!) ניתחו אותי

    והגעתי למחלקה פנימית א' בבי"ח הדסה הר-הצופים בירושלים.

    ביליתי שם כשבוע – דווקא בכיף – מנותקת מהעולם

    וחווה כל מיני סיטואציות מעניינות של בי"ח.

     

    בלילה הראשון שלי שם, ארע המקרה הנורא

    של התמוטטות הרצפה באולם חתונות.

    הכלה שכבה בחדר סמוך עם אגן מרוסק.

    כשהתחילו להגיע עשרות האמבולנסים –

    חשבנו, כמובן , תחילה,  שהיה פיגוע.

     

    למרות כל זאת – עם ידיים מלאות עבודה

    היו  האחיות נפלאות. באמת. ביחוד אחת –

    ערביה משועפת שגם את שמה לא שכחתי –

    אמל – שפירושו תקווה בעברית.

    כשמה כן גם היא היתה.  מעולה! רכה ואוהבת ומשעשעת.

      

     (האורטופד שטיפל בי בביקורים העוקבים אחרי שכבר הייתי בבית

    היה ד"ר חוסייני - כן כן - מהמשפחה הירושלמית המפורסמת!

    זה אחד הדברים שחויתי שם ושווה פוסט בפני עצמו -

    דו קיום אמיתי קיים בישראל רק בבתי החולים -

     בין חולים ורופאים ואחיות יהודים וערבים.

    רוב הרופאים היהודים ב"הדסה" גם יודעים קצת ערבית - הם עוברים קורסים!)  

     

     

     

    בראש השנה העוקב עשיתי לאחיות שנה טובה קבוצתית למחלקה -

    "מה זה" הגיע להן!

    ''

     

     אבל לד"ר עמרי לובובסקי

    עשיתי מיד לאחר שובי הביתה לקראת הבדיקה הבאה –

    תעודת כבוד.

    הגיע לו לגמרי.

     

    נותחתי – במקרה - אפילו לא ביקשנו זאת –

    ע"י איזה פרופסור לאורטופדיה בעל שם בביה"ח.

    שאת שמו - כמה לא מפתיע - אינני זוכרת בכלל...

    בביקוריו ליד מיטתי עם קבוצת מתמחים

    היה מדבר אליהם ומביט בניירות המחלה התלויים על המיטה –

    אני לא הייתי ליזי ,

    אלא RICHARDS  שזה סוג התיקון שעשו לי בירך –

    היינו - תקעו מסמר מתכת ענק

    המחובר במסמרים רוחביים לעצם הקיימת.

    באחד הביקורים ה"מרגשים" ו"האנושיים האלה"

    הבטנו – אני והמתמחה ד"ר לובובסקי איש בעיני רעותו במין חיוך ציני

    ואז קרה משהו שלא אשכח.

    המתמחה הקטן פנה אל הפרופסור הגדול ואמר לו משהו כמו:

    "אולי כדאי לדבר גם עם החולה עצמה ולא רק עליה"

    לא זוכרת את המילים המדויקות.

    אבל הצעיר העיז!!!

     הפרופסור הנכבד פתאם הרים ראשו והביט בי...

     

    אז זו תעודת הכבוד שהכנתי לעמרי.

    ''

    הגדילו בלחיצה על התמונה!

    כשפגשתיו שנים אחרי זה – כשהוא כבר אורטופד מכובד בעצמו –

    אמר לי שהתעודה תלויה בחדרו – להזכיר לו תמיד!

     חיוך

     

    ______________________________________________

    חברים ומבקרים יקרים -

    עכשו כמעט עשר בלילה באותו יום שנכתב הפוסט הזה. 

    אחת מחברותי שעובדת בהדסה הר הצופים

    סיפקה לי הבוקר את המייל של ד"ר עמרי הנ"ל

    וכתבתי לו עם הקישור.

    חברה אחרת - הגננת של ילדיו - הכל מקרי לחלוטין -

    סיפרה לי שהוא עדיין אדם מקסים ואבא נפלא.

    מישהו מתפלא?

    וכרגע קראתי את המייל הזמני - עוד לפני שקרא את הפוסט הזה -

    שכתב לי כתשובה והרי הוא כלשונו:

     

    From: Omri ]
    Sent: Monday, December 12, 2011 5:24 PM
    To: lisi moses
    Subject: Re: מהעבר הרחוק:))

     

    ליזי יקרה

    אם הייתי דתי, בטוח הייתי רואה במייל שלך עדות להשגחה עליונה

    טרם פתחתי את הקישור ובטח אכתוב שוב אח"כ אבל...

    ביום שישי האחרון חגגנו יומהולדת 13 לבת הבכורה שלי

    היו הרבה בני משפחה ובשלב מסויים מצאתי את עצמי עם אבא שלי

    בחדר העבודה הקטן שלנו

    מבטנו נפל על התעודה שנתת לי אז ותלויה אצלי על הקיר

    ואמרתי לו שזו אחת התעודות שאני הכי גאה בהן

    חשבתי שמאוד הייתי רוצה לדעת מה עלה בגורלך מאז והנה בא המייל שלך

    אז בטח אכתוב שוב כשאגיע הבייתה  ואפתח את הקישור

    אבל בינתיים המון תודה על המייל שלך

    להשתמע

    עמרי

     

    ותשובתי הדומעת..וואלה נורא התרגשתי:

    אוי עמרי...

    דמעות עומדות בעיני. לגמרי.

    גם ללא אמונה באלוהים אני בטוחה שאין מקריות בעולם.

    זה קורה לי כל כך הרבה פעמים בזמן האחרון....

     

    וכבר קיבלתי תגובה מחברה חדשה (!) שלי בקפה –

    הגננת של הילדים שלך -

    שאתה עדיין אדם מקסים ואבא נפלא!

    לא התפלאתי:)

    א-מענטש בלייבט א-מענטש

    בן אדם נשאר כזה...

    אם תגיע לקרוא את הפוסט –

    קרא גם – אם יש לך זמן -

    חלק מהתגובות של האנשים ותשובותי להם - חגיגה שלימה.

    זה הפוסט הכי הכי פופולרי שהיה לי אי פעם והיו עוד כמה..

    והכל בזכותך!!!

    וגם בזכות האחיות הנחמדות שהיו אז במחלקה:) 

    דרג את התוכן:

      תגובות (138)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/13 19:00:

      צטט: HagitFriedlander 2013-03-06 16:15:31

      מרגש...מדמיע...אנושי בטירוף....כמה יפה את גם מבפנים... תודהההה:)

       

      תודה רבה על כל מה שאמרת:)

      היופי החיצוני הוא רק השתקפות:))

      אני רואה שאת באמת חופרת...

      כמו שאני עושה כשמתחברת למישהו חדש כאן..

      דבר ראשון מסתכלת מה הפוסט הראשון שכתב -

      זה מענין מאד...

       

      ותודה - בזכותך קראתי שוב את הפוסט -

      באמת מרגש - ביחוד הסיפא:)

        6/3/13 16:15:
      מרגש...מדמיע...אנושי בטירוף....כמה יפה את גם מבפנים... תודהההה:)
        18/12/11 00:11:
      הכול זה נפלאות הקנאביס.
        17/12/11 21:40:

      צטט: ניני.א.ר 2011-12-17 15:01:45

      העולם מלא באנשים יפים שכמותו. רק צריך לדעת לראות אותם, מבעד למראות האחרים. תודה על פוסט מרגש וחשוב. לא מכירה אותך, אבל את מקסימה.

       

      תודה גדולה גם לך:)

        17/12/11 21:39:

      צטט: פפרוני 2011-12-16 17:30:00

      נפלא ומרגש. הצלחת לשתף גם במשך וגם בעומק וגם בהשלכות של חוויה ייחודית. אם לא היה זה סיפור אמת, היה צריך להמציא אותו כדי להראות שיש גם חסד ותבונה בתוך מצוקת הסבל ועומס העבודה. גם שותפי החוויה שלך מקסימים (חוץ מהפרופסור כמובן) וגם את על שהשכלת לבטא את הוקרתך, ולהשאיר גם להם שעור לחיים.

       

      תודה רבה רבה על כל מה שכתבת:)

      אכן משתדלת לתת קרדיט למי שמגיע

      לא רק חרפות וביקורת...

        17/12/11 15:01:
      העולם מלא באנשים יפים שכמותו. רק צריך לדעת לראות אותם, מבעד למראות האחרים. תודה על פוסט מרגש וחשוב. לא מכירה אותך, אבל את מקסימה.
        16/12/11 17:30:
      נפלא ומרגש. הצלחת לשתף גם במשך וגם בעומק וגם בהשלכות של חוויה ייחודית. אם לא היה זה סיפור אמת, היה צריך להמציא אותו כדי להראות שיש גם חסד ותבונה בתוך מצוקת הסבל ועומס העבודה. גם שותפי החוויה שלך מקסימים (חוץ מהפרופסור כמובן) וגם את על שהשכלת לבטא את הוקרתך, ולהשאיר גם להם שעור לחיים.
        16/12/11 14:34:

      צטט: זיו. 2011-12-16 11:35:09

      ד'ר עומרי כמו שמורות הטבע שלא התקלקל.

      נכון. יש עוד כמה בודדים כאלה:) 

        16/12/11 11:35:
      ד'ר עומרי כמו שמורות הטבע שלא התקלקל.
        16/12/11 08:51:

      צטט: shabat shalom 2011-12-15 14:02:56

      דר' עומרי לובובסקי the big libovski

       

      כן:)) מישהו אחר כבר עלה על זה למטה..

      הייתי צריכה לקרוא כך לפוסט:

       

      BIG LUBOVSKI

       

      צוחק

        15/12/11 14:02:
      דר' עומרי לובובסקי the big libovski
        15/12/11 08:58:

      צטט: אהוד עמיר 2011-12-15 08:35:07

      בסופו של דבר ,

      להיות בן -אדם במסגרת 120 השנים שאנחנו מקבלים לנכחותינו כאן,

      זה הדבר המשתלם ביותר.

      ללא שום קשר למעמד כלכלי או מקצועי או כל קריירה אחרת בה תלך.

      בוודאי כרופא שזו המדרגה הכי קרובה לבורא.

       

      משתלם רק אם מאמינים בבורא

      ובהשארות הנפש...

      ויש כאלה שעושים את זה

      גם בלי אמונה:)))

        15/12/11 08:35:
      בסופו של דבר ,להיות בן -אדם במסגרת 120 השנים שאנחנו מקבלים לנכחותינו כאן, זה הדבר המשתלם ביותר. ללא שום קשר למעמד כלכלי או מקצועי או כל קריירה אחרת בה תלך. בוודאי כרופא שזו המדרגה הכי קרוב לבורא
        14/12/11 16:17:

      צטט: תמי ! 2011-12-14 14:58:18

      כל הכבוד לך על הפוסט!

       

      תודה!

      כל הכבוד לעמרי לובובסקי והאחיות

      שגרמו לי לכתוב תעודות ופוסט..:))

        14/12/11 16:16:

      צטט: ליריתוש 2011-12-14 01:34:22

      ותודה לחברתי FACE שהביאה אותי לפוסט הנפלא הזה, שמאיר את הפנים האנושיים שעדיין קיימים ברפואה הישראלית. מי ייתן וירבו עוד ועוד רופאים כמוהו שלא שוכחים להיות בני אדם גם בין כל המילים שאנו לא מצליחים להבין מהם בעל פה ובכתב. לצערנו נתקלנו בשנה האחרונה לא מעט ברופאים ובבתי חולים - גם מסיבה אישית שלי, גם מסיבה משפחתית. לעולם לא אשכח פנים מחייכים, או לכל הפחות מסבירי פנים וקשובים. לא יישכחו מילים מסבירות, שהאירו לנו את ההבנה ואת הכוחות. תודה לך.

      תודה.  בדיוק כמו שכתבת!

       

        14/12/11 16:14:

      צטט: זונת הדואר 2011-12-14 00:38:09

      צטט: wuthering 2011-12-13 17:32:34

      כמו שכתבתי - מחזק את תחושתי שלי.

      ניסיון רב עם המערכת הרפואית הציבורית והמון המון ניסיון של משפחה וחברים.

       

      הרופאים מקבלים שכר הולם ביותר. במיוחד לצד האפשרות לעסוק ברפואה פרטית (ששם בכלל יש הפקרות). וחוץ מזה, רפואה לא הולכים ללמוד כדי להיות עשירים.

       

       

      איזה דיוק מופלא ! שכר הולם יחסית למה ?

      לשנות ההתמחות ?

      לשעות ההתמחות ?

      למספר המטופלים שרופא מחויב לראות בשעה כשהוא מועסק על ידי אחת מקופות החולים. לדוגמא....?

      הפקרות זה אומר מה ? שהרופאים בעצמם מחליטים על סל הבריאות אולי ? שהם מוציאים תרופות חדשות לבקרים ?

       

      אהה ועוד דבר. אתה בהחלט צודק בנקודה אחת חשובה במיוחד. מי שהולך ללמוד רפואה ועוד עובד באחד מבתי החולים הציבוריים, בא כמובן לשרת ציבור כפוי טובה. בשביל אותו רופא או רופאה למדו בממוצע 15 שנים ... 

       

      כמה טוב ומה נעים שקיימים בעולם הזה שמחוץ ל"התא" עוד בני אדם ובנות חוה כמו ליזי, שהספיקו לחוות ולראות וללמוד דבר מה בחיים ויודעים לפרגן מכל הלב על החלקים הטובים !

       

       

      בריאות ובעיקר אהבה !

       

      }!{

       

       תודה, זונתי:))

      שהחטפת כאן במקומי -

      כבר לא היה לי כח לצעיר הזה.  הוא עוד ילמד:)

      ותודה על המחמאות!!

      את שווה חברות:))

        14/12/11 15:59:

      צטט: יופי יום 2011-12-13 20:17:46

      מרגש. גם לי יצא לפגוש מלאכים שכאלו. תודה

      זכית!!

      אין הרבה כאלה..

       

        14/12/11 14:58:
      כל הכבוד לך על הפוסט!
        14/12/11 01:34:
      ותודה לחברתי FACE שהביאה אותי לפוסט הנפלא הזה, שמאיר את הפנים האנושיים שעדיין קיימים ברפואה הישראלית. מי ייתן וירבו עוד ועוד רופאים כמוהו שלא שוכחים להיות בני אדם גם בין כל המילים שאנו לא מצליחים להבין מהם בעל פה ובכתב. לצערנו נתקלנו בשנה האחרונה לא מעט ברופאים ובבתי חולים - גם מסיבה אישית שלי, גם מסיבה משפחתית. לעולם לא אשכח פנים מחייכים, או לכל הפחות מסבירי פנים וקשובים. לא יישכחו מילים מסבירות, שהאירו לנו את ההבנה ואת הכוחות. תודה לך.
        14/12/11 00:38:

      צטט: wuthering 2011-12-13 17:32:34

      כמו שכתבתי - מחזק את תחושתי שלי.

      ניסיון רב עם המערכת הרפואית הציבורית והמון המון ניסיון של משפחה וחברים.

       

      הרופאים מקבלים שכר הולם ביותר. במיוחד לצד האפשרות לעסוק ברפואה פרטית (ששם בכלל יש הפקרות). וחוץ מזה, רפואה לא הולכים ללמוד כדי להיות עשירים.

       

       

      איזה דיוק מופלא ! שכר הולם יחסית למה ?

      לשנות ההתמחות ?

      לשעות ההתמחות ?

      למספר המטופלים שרופא מחויב לראות בשעה כשהוא מועסק על ידי אחת מקופות החולים. לדוגמא....?

      הפקרות זה אומר מה ? שהרופאים בעצמם מחליטים על סל הבריאות אולי ? שהם מוציאים תרופות חדשות לבקרים ?

       

      אהה ועוד דבר. אתה בהחלט צודק בנקודה אחת חשובה במיוחד. מי שהולך ללמוד רפואה ועוד עובד באחד מבתי החולים הציבוריים, בא כמובן לשרת ציבור כפוי טובה. בשביל אותו רופא או רופאה למדו בממוצע 15 שנים ... 

       

      כמה טוב ומה נעים שקיימים בעולם הזה שמחוץ ל"התא" עוד בני אדם ובנות חוה כמו ליזי, שהספיקו לחוות ולראות וללמוד דבר מה בחיים ויודעים לפרגן מכל הלב על החלקים הטובים !

       

       

      בריאות ובעיקר אהבה !

       

      }!{

       

        13/12/11 21:45:
      שמרי על הבריאות,,כמה שפחות לראות ולבלות בבתי חולים!!!!
        13/12/11 21:00:
      קראתי כבר קודם ואני שמחה שיצא לי לפגוש בך. מי כמוני מבינה בדיוק על מה את מדברת
        13/12/11 20:17:
      מרגש. גם לי יצא לפגוש מלאכים שכאלו. תודה
        13/12/11 20:04:

      צטט: אלי למה 2011-12-13 17:10:30

      צטט: Lisi-strata 2011-12-13 12:13:19

      צטט: אלי למה 2011-12-13 11:19:38

      "אולי כדאי לדבר גם עם החולה עצמה ולא רק עליה"

       

      המתמחה רשאי לדבר עם החולה על מה שהוא רוצה. אם הוא מעיר לפרופסור ועוד בנוכחות החולה, הוא חשוד באי מקצועיות ואף בחוסר ענייניות וחנופה.

       

      הדברים שאתה כותב

      צריכים דיון לכשעצמו  :)

      אתה ווכחן לשם הווכחנות?

      כדי לבלוט בדעת הרוב הגורף

      בענין אנושיות ולא

      ביחס לחולים?

       

      אולי אתה צודק שהיה יכול לאמר זאת לפרופסור ב"פרטי"

      ולא להלבין את פניו ברבים - בכל זאת זה היה מביך

      גם אם הפרופסור הזה בטוח בעל עור פיל

      אבל חנופה ודאי לא היתה כאן.

      העזה גדולה וספונטניות - כן. 

       

      אני לא אחראי על דעת הרוב. בנוסף, לדעתי הרוב בדעתי ולא בדעתך למרות התגובות. אין ספק שהמתלמד חוצפן. הוא לא צריך להגיד לפרופסור כלום. אם מתעורר בו החשק להיות נחמד הוא רשאי להתעכב קצת אחרי שהפרופסור הולך.

      המגיבים הרבים היו ודאי חשים מבוכה ממתלמד חוצפן כזה, כאן לא יגידו לך.

       

      הרוב בארץ הקודש, גם מתחיל להפריד בין היושבות מאחור ליושבים מקדימה באוטובוסים. לדוגמא. אז זה הרוב.

      הרוב עושה עוד כמה דברים מעצם היותו רוב שבדרך כלל איש אחד שחובש כיפה עגולה מצוטט לאותו רוב דברי חזלי"ם נאמר, שלא חיים היום. אז מה?

      אולי ללמה לא זה נראה לא קשור. זה קשור בהחלט. כי חטא היוהרה הוא חטא נורא. שבאותה דרך של הכלל, לא קשור לחצוף אחד דווקא. אני כמו תמיד מדברת בשם עצמי בלבד. ולא, לא הייתי חשה שום מבוכה, נהפוך הוא, אני באופן פולני, קיבלתי את מי שהגיע עם הסטודנטים בלבוש אזרחי ובישיבה על המיטה. למה ככה? כי ככה הרגיש לי יותר נוח ונעים. וכן, אני קראתי לאותו אחד בתואר שלו והוא בתמורה לא העיז לדבר עלי אלא איתי. וכל הכבוד לאותו מתמחה.

       

       

      [למען הסר ספק. לא הייתה פה פנייה אישית למגיב. פה בבלוג אכן אין ייצוג הולם לעם. אלא לאנשים שהם לפני הכל בני-אדם. בלי קשר למשלח ידם!]

       

       

        13/12/11 18:01:
      אל נומר נואש זו אבולוציה של שינוי בכל מישור ,התקווה היא הפוטנציאל המודע לגדילה,אך כמו כל דבר, יש זמן הבשלה
        13/12/11 17:32:

      כמו שכתבתי - מחזק את תחושתי שלי.

      ניסיון רב עם המערכת הרפואית הציבורית והמון המון ניסיון של משפחה וחברים.

       

      הרופאים מקבלים שכר הולם ביותר. במיוחד לצד האפשרות לעסוק ברפואה פרטית (ששם בכלל יש הפקרות). וחוץ מזה, רפואה לא הולכים ללמוד כדי להיות עשירים.

       

      צטט: Lisi-strata 2011-12-12 20:41:47

      צטט: wuthering 2011-12-12 16:34:02

      מחמם את הלב לשמוע על רפואה ציבורית טובה. רק מחזק את תחושתי שהבעיה המרכזית ברפואה הציבורית היא הרופאים ולא השכר. תודה על השיתוף.

      הלו- אני דיברתי על איש אחד !!!!!!!!!!!!!!

      לא על רפואה ציבורית..

      ולדעתי - השכר קשור וחצי.

      כמו אצל המורים.

      כשאני הייתי ילדה - המורים, כנראה הרויחו את הממוצע במשק -

      לא יודעת בדיוק, הייתי ילדה:)

      היו לנו הרבה גברים מורים

      ורובם - גם הנשים -  היו מורים מעולים עם נשמה.

      לפחות אצלי בבתי הספר בקרית מוצקין - גם בעממי וגם בתיכון!

       

      היום -

      גברים לא יכולים לפרנס משפחה ככה

      ונשים נשאבות למקצוע בעיקר בגלל החופשים..

      כמובן שיש גם מורים נפלאים ומחנכים עם נשמה היום

      -אבל הרבה יותר נדירים!

       

        13/12/11 17:10:

      צטט: Lisi-strata 2011-12-13 12:13:19

      צטט: אלי למה 2011-12-13 11:19:38

      "אולי כדאי לדבר גם עם החולה עצמה ולא רק עליה"

       

      המתמחה רשאי לדבר עם החולה על מה שהוא רוצה. אם הוא מעיר לפרופסור ועוד בנוכחות החולה, הוא חשוד באי מקצועיות ואף בחוסר ענייניות וחנופה.

       

      הדברים שאתה כותב

      צריכים דיון לכשעצמו  :)

      אתה ווכחן לשם הווכחנות?

      כדי לבלוט בדעת הרוב הגורף

      בענין אנושיות ולא

      ביחס לחולים?

       

      אולי אתה צודק שהיה יכול לאמר זאת לפרופסור ב"פרטי"

      ולא להלבין את פניו ברבים - בכל זאת זה היה מביך

      גם אם הפרופסור הזה בטוח בעל עור פיל

      אבל חנופה ודאי לא היתה כאן.

      העזה גדולה וספונטניות - כן. 

       

      אני לא אחראי על דעת הרוב. בנוסף, לדעתי הרוב בדעתי ולא בדעתך למרות התגובות. אין ספק שהמתלמד חוצפן. הוא לא צריך להגיד לפרופסור כלום. אם מתעורר בו החשק להיות נחמד הוא רשאי להתעכב קצת אחרי שהפרופסור הולך.

      המגיבים הרבים היו ודאי חשים מבוכה ממתלמד חוצפן כזה, כאן לא יגידו לך.

       

        13/12/11 12:13:

      צטט: לורי שם-טוב 2011-12-13 12:10:37

      זה בזכותך, כי את פשוט... מקסימה!

       

      תודה!!

        13/12/11 12:13:

      צטט: אלי למה 2011-12-13 11:19:38

      "אולי כדאי לדבר גם עם החולה עצמה ולא רק עליה"

       

      המתמחה רשאי לדבר עם החולה על מה שהוא רוצה. אם הוא מעיר לפרופסור ועוד בנוכחות החולה, הוא חשוד באי מקצועיות ואף בחוסר ענייניות וחנופה.

      הדברים שאתה כותב

      צריכים דיון לכשעצמו  :)

      אתה ווכחן לשם הווכחנות?

      כדי לבלוט בדעת הרוב הגורף

      בענין אנושיות ולא

      ביחס לחולים?

       

      אולי אתה צודק שהיה יכול לאמר זאת לפרופסור ב"פרטי"

      ולא להלבין את פניו ברבים - בכל זאת זה היה מביך

      גם אם הפרופסור הזה בטוח בעל עור פיל

      אבל חנופה ודאי לא היתה כאן.

      העזה גדולה וספונטניות - כן. 

        13/12/11 12:10:
      זה בזכותך, כי את פשוט... מקסימה!
        13/12/11 12:08:

      צטט: shabat shalom 2011-12-13 10:38:35

      להיות בני אדם טובים שאת אגדת כאן בסיפור מרגש כל כך, לא צריך להיות יהודי או ערבי או חילוני או ימני או שמאלני. אין חשיבות לכלום אלא להיותינו בני אדם עם לבטוב שלא מריח ולא רואה ולא שומע את ההבדלים שבינינו רק רואה בני אדם לפניו! תודה שסיפרת

       

      בצלמו נוצרנו - כולנו.

      WHOEVER IT IS...

        13/12/11 12:07:

      צטט: איציק דור 2011-12-13 09:46:57

      אין מקריות בעולם :)

      דברים קורים במקביל כאילו במקרה ולנו המפגש נראה כמו נס רק מכיוון שאנחנו לא מצליחים להבין

      ביום שישי האחרון גם לי היו צירופי מקרים הזויים

       

      באמת אין.

      בזמן האחרון יש לי שטף - מפל

      של צירופי מקרים כאלה...

      וכל החיים שלי גם.

       

      חלק מזה זו טלפטיה שבטוח פועלת אצלי -

      תמיד שאני חולמת או חושבת על מישהו

      הם מתקשרים למחרת

      או נוצר קשר אחר. זה בדוק:)

       

      אני מקווה שהשטף הזה לא סימן לסוף :)

      אולי רק להתחדדות המודעות..

      ואם כן הסוף - גם זה צריך להיות כנראה...

        13/12/11 11:19:

      "אולי כדאי לדבר גם עם החולה עצמה ולא רק עליה"

       

      המתמחה רשאי לדבר עם החולה על מה שהוא רוצה. אם הוא מעיר לפרופסור ועוד בנוכחות החולה, הוא חשוד באי מקצועיות ואף בחוסר ענייניות וחנופה.

        13/12/11 10:38:
      להיות בני אדם טובים שאת אגדת כאן בסיפור מרגש כל כך, לא צריך להיות יהודי או ערבי או חילוני או ימני או שמאלני. אין חשיבות לכלום אלא להיותינו בני אדם עם לבטוב שלא מריח ולא רואה ולא שומע את ההבדלים שבינינו רק רואה בני אדם לפניו! תודה שסיפרת
        13/12/11 09:46:

      אין מקריות בעולם :)

      דברים קורים במקביל כאילו במקרה ולנו המפגש נראה כמו נס רק מכיוון שאנחנו לא מצליחים להבין

      ביום שישי האחרון גם לי היו צירופי מקרים הזויים

        13/12/11 09:04:

      צטט: קרן שחור 2011-12-13 08:52:46

      מה להגיד לך ? נהדר.

      אמא שלי אמרה לי לפני שנים, מה שסבתא שלי אמרה לי כמה שנים לפניה, תמצאי לך רופא ותתחתני כבר :-)

      אצלנו במשפחה אף אחת מהנשים לא המליצה על עורך דין. והנה עו"ד הוכחה שהנשים במשפחה שלי ידעו מאז ועד היום על מה הן מדברות. לא ככה ?


      עשית לי להתרגש ומאוד !


      :-)

      ואם היית פוגשת את הפרופסור האלמוני הנ"ל???

      הוא בטח לא משהו בבית או בביצועים גם:)) 

       

      קודם לבדוק ת'עיניים ות'ידיים

      אח"כ את התואר -

      זו המלצתי:)))

        13/12/11 08:52:

      מה להגיד לך ? נהדר.

      אמא שלי אמרה לי לפני שנים, מה שסבתא שלי אמרה לי כמה שנים לפניה, תמצאי לך רופא ותתחתני כבר :-)

      אצלנו במשפחה אף אחת מהנשים לא המליצה על עורך דין. והנה עו"ד הוכחה שהנשים במשפחה שלי ידעו מאז ועד היום על מה הן מדברות. לא ככה ?


      עשית לי להתרגש ומאוד !


      :-)

        13/12/11 08:49:

      צטט: טומבוי 2011-12-13 07:19:34

      באמת מרגש מאוד......

      תודה!

      והמפגש המשפחתי שלנו???

      זה לא יהיה מרגש????! -

      הלו -  מה עם פגישה בסופ"ש חנוכה אחד? 

      אח"כ נוכל שתינו לכתוב על זה

      עוד פוסט מרגש:)))

        13/12/11 08:47:

      צטט: Vered c 2011-12-13 07:33:23

      נזרקתי בבום שבע עשרה שנה אחורה, עת פרפרתי בין חיים למוות,ושכבתי בבתי חולים בארץ ובחול כחודשיים ימים.מזדהה מאד עם הכתוב.יש עוד כמה יחידי סגולה שזוכרים שלפני היותם רופאים, הם בני אדם.ויותר טוב שלא נצטרך אותם בכלל.....אבל אם כבר...עדיף ליפול בידיים של רופאים מהסוג הזה. רק בריאות !!!!

       

      בדיוק!

      עכשו מחפשת אותם -

      יש לנו יותר ברירה מאשר פעם:)

      ודווקא בילדותי כשנצרכתי לאורטופדים למיניהם

      היו לי כאלה - כמה -

      רופאים וגם בני אדם!

      זוכרת אותם לטובה עד היום.

        13/12/11 08:45:

      צטט: silviaisr 2011-12-13 07:09:44

      ממש מרגש!!!גם רואה משהו מעניין..צילום רנטגן של הירך על רקע תמונה שלי...נראה יפה!!אולי אאמץ את הפטנט..רנטגן זה המקצוע שלי... :)מדליק!!

       

      וואלה -

      עוד משהו טוב יצא מהפוסט הזה:)

      מחכה לתוצאות! :))

        13/12/11 08:44:

      צטט: ורד נץ 2011-12-13 06:38:18

      סיפור מרגש

      אכן:) אחרי הסיפא - גם לי.

      תודה. 

        13/12/11 07:33:
      נזרקתי בבום שבע עשרה שנה אחורה, עת פרפרתי בין חיים למוות,ושכבתי בבתי חולים בארץ ובחול כחודשיים ימים.מזדהה מאד עם הכתוב.יש עוד כמה יחידי סגולה שזוכרים שלפני היותם רופאים, הם בני אדם.ויותר טוב שלא נצטרך אותם בכלל.....אבל אם כבר...עדיף ליפול בידיים של רופאים מהסוג הזה. רק בריאות !!!!
        13/12/11 07:19:
      באמת מרגש מאוד......
        13/12/11 07:09:
      ממש מרגש!!!גם רואה משהו מעניין..צילום רנטגן של הירך על רקע תמונה שלי...נראה יפה!!אולי אעמץ את הפטנט..רנטגן זה המקצוע שלי... :)מדליק!!
        13/12/11 06:38:
      סיפור מרגש
        13/12/11 03:35:

      צטט: לואיס קרול 2011-12-13 01:15:53

      צטט: Lisi-strata 2011-12-12 15:30:40

      צטט: לואיס קרול 2011-12-12 11:53:35

      ליזי

      סיפור  מרשים  ,אנושי  ויפה

      מרשים  שידעת לתת  את המשוב היפה לאנשים היפים

      אבל אני לא  מתאפק  לשאול:

      למה לא אמרת לאותו פרופסור חוכמולוג את מה שאת חושבת מול  מתלמדיו ???

      את זה  הם  היו  זוכרים הרבה  שנים,כי  את  הלקוחה ,ומעבירים זאת שנים כאנקדוטה

      יכולת אפילו  לעטוף זאת בחיוך, שאת בקצה השני של המסמר  הקטן...ולא רוצה ללכת לאיבוד...

      שמעון

       

       

       תודה, שמעון -

      במיוחד על מחיאות הכפיים ההמוניות:))

      KNOWING ME בטח כן הוספתי איזו הערה צינית משלי -

      אבל אני ממש לא זוכרת מה...

      לי בודאי אין יראת פרופסורים.

      את השטויות שלי שזורמות לי חפשי חפשי מהפה הגדול 

      אני לא מקבעת בתעודות ולא זוכרת לדורות :))

       

      וזו גם לא חכמה -

      אני הייתי אשה דעתנית מבוגרת שלא ממש תלויה בפרופסור השחצן -

      הניתוח כבר נעשה -

       ובאמת בהצלחה גדולה! עד היום איני מרגישה דבר

      והרגל עובדת כמו קודם. להפך. כל פעם שאני נופלת - וזה קורה לעתים -

      אני מברכת על כך שיש לי שם מסמר ברזל..אחרת הרגל (החלשה שלי

      כבר היתה נשברת עוד כמה פעמים מאז:))

       

      ואילו הד"ר הצעיר גילה אומץ רב לעמוד כך מולו!

      מישהי למעלה הד"ר רותי לאופר העירה -

      שהיא כמעט עפה מההתמחות בגלל הערה דומה...

       

      ליזי

      אברהם מסלו אמר 

      "אם הכלי היחידי שברשותך הוא פטיש- אתה נוטה לראות כל בעיה כמסמר"

      [  ספרו מ־1966 "הפסיכולוגיה של המדע",  מפתה להתייחס לכל דבר שאתה נתקל בו כאל מסמר".]

           זה  מראה שזו היתה כל יכולתו של אותו "בעל הפטיש", ולכן הוא התייחס רק למסמר.


      יש אנשים שנולדו עם אהבת האדם,

      יש  שזה נפל  עליהם,

      ויש  שהיגיעו לזה בכוחות עצמם

      הומצא  לכבודך בזה  הרגע ...ולכבוד אותו רופא  אמיץ...[הזכויות שמורות לי ..וכרגע גם לך]

      שמעון  

      ''

       

      טוב המסמר שלי, ידידי היקר נראה יותר כמו משהו כזה:

      ''

       

        13/12/11 03:32:

      צטט: אלי למה 2011-12-13 01:44:53

      מקרה באמת לא נעים. אם יקרה לי, אצפה מהצוות הרפואי ראשית למקצועיות, שנית לאדיבות וכבוד.

      לא חיבה, לא תשומת לב יתרה, בשביל זה יש חברים ומשפחה.

      מקצועיות רבה היתה דווקא - במקרה...:) או במזל:)

      כנראה שהפרופסור השחצן שניתח אותי שבאמת אינני זוכרת את שמו -

      (אולי הד"ר עמרי יזכור...)

      היה בדיוק תורן כשהגעתי,  או יום אחרי זה.

      אפילו לא ביקשנו שר"פ משום מה -

      אף שהמקרה שלי לא היה פשוט משום שהירך  השבורה

       גם היתה מוחלשת מפוליו.

       

      הנ"ל עשה באמת עבודה מ ע ו ל ה!!!

      ובאמת בהצלחה גדולה!

      עד היום איני מרגישה דבר - לא כאב ולא כלום - כאילו שלי טבעי...

      גם מיד לאחר הניתוח לא הרגשתי כמעט כאבים שם - רק בברך, משום מה..

      והרגל עובדת כמו קודם. להפך. כל פעם שאני נופלת - וזה קורה לעתים לא רחוקות -

      אני מברכת על כך שיש לי שם מסמר ברזל..

      אחרת הרגל כבר היתה נשברת עוד כמה פעמים מאז:))

       

      מצד שני - איש לא שאל אותי אז גם

      אם אני רוצה שיטה אחרת - טבעית - בגבס לכמה חדשים.

      זה גם היה - תיאורטית - אפשרות.

      בדיעבד - הם צדקו. ההחלמה היתה מהירה יחסית

      וגם יכולת ההליכה חזרה די מהר.

       אבל אפשר היה לשאול, לא??!

       

      ועם כל זה - המקצועיות וההצלחה הכבירה

      (במשך השנים שמעתי על ניתוחים כאלה שהיה צריך שוב לפתוח בגלל כאבי תופת)

      אפשר גם היה לדבר אלי כמו אל בן אדם -

      זה אדיבות וכבוד כמו שציינת..

      ולא רק להתייחס ל"מקרה" המפואר

      ולניתוח המוצלח

      כשעומדים ליד מיטתי, לא?

      המסמר הזה המוצלח היה בתוך בן-אדם...

       

      היית ציני במה שאמרת או התכוונת באמת

      שחיבה וכו מקבלים מהמשפחה?

        13/12/11 01:44:

      מקרה באמת לא נעים. אם יקרה לי, אצפה מהצוות הרפואי ראשית למקצועיות, שנית לאדיבות וכבוד.

      לא חיבה, לא תשומת לב יתרה, בשביל זה יש חברים ומשפחה.

        13/12/11 01:15:

      צטט: Lisi-strata 2011-12-12 15:30:40

      צטט: לואיס קרול 2011-12-12 11:53:35

      ליזי

      סיפור  מרשים  ,אנושי  ויפה

      מרשים  שידעת לתת  את המשוב היפה לאנשים היפים

      אבל אני לא  מתאפק  לשאול:

      למה לא אמרת לאותו פרופסור חוכמולוג את מה שאת חושבת מול  מתלמדיו ???

      את זה  הם  היו  זוכרים הרבה  שנים,כי  את  הלקוחה ,ומעבירים זאת שנים כאנקדוטה

      יכולת אפילו  לעטוף זאת בחיוך, שאת בקצה השני של המסמר  הקטן...ולא רוצה ללכת לאיבוד...

      שמעון

       

       

       תודה, שמעון -

      במיוחד על מחיאות הכפיים ההמוניות:))

      KNOWING ME בטח כן הוספתי איזו הערה צינית משלי -

      אבל אני ממש לא זוכרת מה...

      לי בודאי אין יראת פרופסורים.

      את השטויות שלי שזורמות לי חפשי חפשי מהפה הגדול 

      אני לא מקבעת בתעודות ולא זוכרת לדורות :))

       

      וזו גם לא חכמה -

      אני הייתי אשה דעתנית מבוגרת שלא ממש תלויה בפרופסור השחצן -

      הניתוח כבר נעשה -

       ובאמת בהצלחה גדולה! עד היום איני מרגישה דבר

      והרגל עובדת כמו קודם. להפך. כל פעם שאני נופלת - וזה קורה לעתים -

      אני מברכת על כך שיש לי שם מסמר ברזל..אחרת הרגל (החלשה שלי

      כבר היתה נשברת עוד כמה פעמים מאז:))

       

      ואילו הד"ר הצעיר גילה אומץ רב לעמוד כך מולו!

      מישהי למעלה הד"ר רותי לאופר העירה -

      שהיא כמעט עפה מההתמחות בגלל הערה דומה...

       

      ליזי

      אברהם מסלו אמר 

      "אם הכלי היחידי שברשותך הוא פטיש- אתה נוטה לראות כל בעיה כמסמר"

      [  ספרו מ־1966 "הפסיכולוגיה של המדע",  מפתה להתייחס לכל דבר שאתה נתקל בו כאל מסמר".]

           זה  מראה שזו היתה כל יכולתו של אותו "בעל הפטיש", ולכן הוא התייחס רק למסמר.


      יש אנשים שנולדו עם אהבת האדם,

      יש  שזה נפל  עליהם,

      ויש  שהיגיעו לזה בכוחות עצמם

      הומצא  לכבודך בזה  הרגע ...ולכבוד אותו רופא  אמיץ...[הזכויות שמורות לי ..וכרגע גם לך]

      שמעון  

      ''

        13/12/11 00:49:

      צטט: קוכליאה 2011-12-13 00:31:09

      כל הכבוד לד"ר לובובסקי, ששומר על הערך העליון שבבסיס מקצוע הרפואה - להיות אדם! וכל הכבוד לך על הפרגון המיוחד שאת עושה לו פה! עלו והצליחו שניכם!!!!

       

      תודה , חמדתי -

       

      המפרגנים בע"מ

        13/12/11 00:31:
      כל הכבוד לד"ר לובובסקי, ששומר על הערך העליון שבבסיס מקצוע הרפואה - להיות אדם! וכל הכבוד לך על הפרגון המיוחד שאת עושה לו פה! עלו והצליחו שניכם!!!!
        12/12/11 23:04:

      צטט: Lisi-strata 2011-12-12 22:09:59

      צטט: liat62 2011-12-12 21:43:10

      קצת אופטימיות בעולם פסימי...וטוב שכך

      כבר הצעתי פה למישהו לפתוח קהילה

      שתפרסם רק חדשות חיוביות...

      מה דעתך? :)) 

       קניתיחיוך

        12/12/11 22:11:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2011-12-12 22:02:46

      נפלא המתמחה שגדל להיות מי שהוא היום - ובעיקר מופלאה את! -

      תודה -

      חבורת המופלאים:)) 

        12/12/11 22:10:

      צטט: muliofir 2011-12-12 21:47:47

      נפלא

      תודה!

      הכל בזכות המכותבים... 

        12/12/11 22:09:

      צטט: liat62 2011-12-12 21:43:10

      קצת אופטימיות בעולם פסימי...וטוב שכך

      כבר הצעתי פה למישהו לפתוח קהילה

      שתפרסם רק חדשות חיוביות...

      מה דעתך? :)) 

        12/12/11 22:09:

      צטט: קביאר 2011-12-12 21:27:56

      אני מבינה בדיוק על מה את מדברת. אני תמיד טוענת שמי שהגיע למקצוע מהיותו בן אדם הופך, עם הותק, לעוד יותר בן אדם. מי שלא בן אדם הופך עוד יותר אטום ומגעיל עם השנים. למדתי להעמיד אותם במקום ואני חושבת שכולנו צריכים לעשות זאת. האחיות הן ב-98% מן המקרים נפלאות ובלעדיהן הרפואה הציבורית היית ה קורסת

      הכל - בדיוק כדבריך. 

      פלא שהאחיות לא קורסות.

      אבל גם עומן השתנה מאד.

      אחותי למדה אחות בעפולה בשנות החמישים

      ועבדה רוב חייה - עד שיצאה לגמלאות

      בביה"ח בילינסון.

      הגיעה שם למעמד נכבד -

      אחות ראשית בחדר הניתוח.

       

      היא מזועזעת מהמצב בנוגע ליחס אנושי לחולים היום.

      גם מצד הרופאים - אבל גם מצד האחיות.

      כומבן שהיה קל יותר אז - היו הרבה פחות אנשים...

      נפלא המתמחה שגדל להיות מי שהוא היום - ובעיקר מופלאה את! -
        12/12/11 21:47:
      נפלא
        12/12/11 21:43:
      קצת אופטימיות בעולם פסימי...וטוב שכך
        12/12/11 21:27:
      אני מבינה בדיוק על מה את מדברת. אני תמיד טוענת שמי שהגיע למקצוע מהיותו בן אדם הופך, עם הותק, לעוד יותר בן אדם. מי שלא בן אדם הופך עוד יותר אטום ומגעיל עם השנים. למדתי להעמיד אותם במקום ואני חושבת שכולנו צריכים לעשות זאת. האחיות הן ב-98% מן המקרים נפלאות ובלעדיהן הרפואה הציבורית היית ה קורסת
        12/12/11 21:06:

      צטט: נעם דימנט 2011-12-12 20:16:29

      יופי של סיפור

      תודה.

      לא אגדה:)) 

        12/12/11 21:05:

      צטט: peretzl 2011-12-12 19:51:15

      סיפור יפה מרגש ואופטימי שכמוהו ניתן לקרא רק באינטרנט. הטלויזיה והרדיו מראים רק את הצד השני של המטבע. אני קצת מקנא ביכולת היצירתית שלך להודות למיטיבייך.

      כמה אתה צודק בענין התקשורת -

      קשה לקרוא ולשמוע היום חדשות !

      מדווחים כמעט רק על הגרוע -מזעיף את הפה

      ויש גם כל כך הרבה טוב!

      גם בארץ הדפוקה והמושחתת שלנו - כמו בכל העולם.

       

      פעם עליתי על אתר כזה -

      חדשות טובות בלבד

      לא זוכרת איפה ומה קרה לו..

      אבל זה היה אכן מרענן!

      אולי זה רעיון לפתוח פה קהילה

      שתדווח רק על חדשות טובות

      ועל פעילויות של אנשים טובים!!!

      חיוך

        12/12/11 20:57:

      צטט: tאנג"ל 2011-12-12 19:49:58

      כנראה שנותרו עוד כמה "מענטשים" במחוזותינו.... תודה על הביקור שהתאפשר..

       

      גם לך - תודה על ביקורך!

        12/12/11 20:56:

      צטט: dafone 2011-12-12 19:38:41

      אכן פוסט נפלא!
      ותודה לפייס היקרה שבזכותה הגעתי ונהניתי לקרוא.
      דפנה.

       

      תודה לךחיוך

      וגם לידידתי הטובה והמפרגנת גם -

      פייס:)) נשיקה

        12/12/11 20:55:

      צטט: אורלי100 2011-12-12 18:54:50

      סיפור יפהפה, אנושי ומרגש מאוד. נהניתי לקרוא.

       

      תודה, אורלי!

      שמחה לשמח:)

        12/12/11 20:54:

      צטט: forte nina 2011-12-12 18:53:38

      אחרי שבועת היפוקרטס,  צריכה להגיע 'התעודה של המענטשיות' - יפה עשית. פגשתי רבים כאלה. וזה לא נכון שהם מעטים. בבתי חולים ובכלל בחיים,  פגשתי יותר אנשים טובים מרעים, רק שהזיכרון שלנו נוטה לחנוט בזיכרון את האנשים הרעים או ליתר דיוק הנכים נפשית.

       

      לכן צריך לעשות משהו נוסף

      כדי לזכור גם את הטובים...

      שלא נחשוב שזה מובן מאליו:)

        12/12/11 20:53:

      צטט: ShaneV 2011-12-12 18:34:55

      מקסים ומרגש ,

      תודה רבה! 

        12/12/11 20:52:

      צטט: מאיה113 2011-12-12 18:17:55

      *כמה פרגון נעים לקריאה טוב שיש כאלה בכל מקום שלא יגמרו לעולם.

       

      תודה.

      שמחתי לשמח כל כך הרבה אנשים

      עם הפירגון הזה

      שכל כך הגיע לנ"ל!

      מקווה שגם הוא יגיע לקרא:)

        12/12/11 20:51:

      צטט: Between Jobs 2011-12-12 17:39:23

      יופי של סיפור. צריך גם להיות בנאדם כדי להוקיר תודה. כל הכבוד.

      תודה!

      משתדלת.

      אם כי נחשבת גם לאשה קשה ותובענית.

      גם מעצמי:)) 

        12/12/11 20:50:

      צטט: silviaisr 2011-12-12 17:32:29

      כל הכבוד..!אין כמו מילה טובה!!!

      תודה!!

      אוהבת לפרגן במקום שמגיע - את יודעתקריצה

      זה בומרנג חיובי - תמיד!! 

        12/12/11 20:48:

      צטט: DN/DN/500 2011-12-12 17:26:54

      עם אישיות נולדים זה לא נוצר מפולחן אישיות... יש מעטים שנולדו להיות בני אדם ומעטים יותר שנשארו בני אדם.

       

      צודק לגמרי.

      גם אני חושבת כך.

      אבל ראה מתחתיך -

      בכל זאת יש נסיון להחדיר איזושהי מודעת

      לענין חולה - רופא גם לאלה שזה לא בא להם באופן טבעי.

      ואולי זה יכול לעזור - קצת..

        12/12/11 20:46:

      צטט: ורד אוריאל 2011-12-12 17:22:59

      סיפור מרגש. חשוב לא רק להיות רופא אלא קודם כל להיות אדם. כיום באוניברסיאות מבינים את זה ורופאים לעתיד נבחנים לא רק לפי הציונים אלא גם לפי הגישה שלהם. בנוסף יש בתוכנית הלימודים (לפחות באוניברסיטת ת"א) שהם צריכים להפגש עם משפחות עם מוגבלות וללוות אותם במשך שנה. מבינים שלא מספיק רק ללמד את התחום אלא גם שחשוב ללמד איך להתיחס לחולה עצמו.

      תודה!

      מאד שמחה לשמוע על מה שסיפרת כאן.

      מסתבר שבכל זאת יש התקדמות ומודעות לתחום.

       

      ראי מה שכתבה דוקטורלאה מתחתיך...

        12/12/11 20:44:

      צטט: דוקטורלאה 2011-12-12 17:19:04

      בתקופת לימודי התידדתי עם אישה שהייתה לה הכשרה מתאימה והיא התקבלה לבית ספר לרפואה (בארץ) כדי שתלמד את הנושא: "הקשר בין הרופא והפאציאנט". איך להתנהג, מה לומר, באיזו דרך ועוד. היא עבדה שנת לימודים אחת לשביעות רצון ההנהלה. כאשר עמדה להתחיל את שנתה השנייה בהוראה, הוטלו צמצומים במערכות שונות. היא הייתה היחידה שפוטרה. זהו בדיוק היחס לנושא איך להתנהג עם הפונים לרופא. דומני שאין מה להוסיף.

      מענין. לא ידעתי שבכלל ניסו ללמד דבר כזה...

      ברור שפיטרו אותה, איך לא??

      עצוב. 

        12/12/11 20:43:

      צטט: חברה מכוכב אחר 2011-12-12 17:02:22

      מקסים !!!!!!!!!!

      תודה!!!!!!!!!!!!!:) 

        12/12/11 20:42:

      צטט: פילוסופיה 2011-12-12 16:54:14

      אדם גדל בנשמתו כשהוא רואה בן אדם ולא רק תיק רפואי ,זה עולם ומלואו של מודעות התופסת כל

      תופסת רק אנשים מיוחדים:))

      לצערנו...

       

        12/12/11 20:41:

      צטט: wuthering 2011-12-12 16:34:02

      מחמם את הלב לשמוע על רפואה ציבורית טובה. רק מחזק את תחושתי שהבעיה המרכזית ברפואה הציבורית היא הרופאים ולא השכר. תודה על השיתוף.

      הלו- אני דיברתי על איש אחד !!!!!!!!!!!!!!

      לא על רפואה ציבורית..

      ולדעתי - השכר קשור וחצי.

      כמו אצל המורים.

      כשאני הייתי ילדה - המורים, כנראה הרויחו את הממוצע במשק -

      לא יודעת בדיוק, הייתי ילדה:)

      היו לנו הרבה גברים מורים

      ורובם - גם הנשים -  היו מורים מעולים עם נשמה.

      לפחות אצלי בבתי הספר בקרית מוצקין - גם בעממי וגם בתיכון!

       

      היום -

      גברים לא יכולים לפרנס משפחה ככה

      ונשים נשאבות למקצוע בעיקר בגלל החופשים..

      כמובן שיש גם מורים נפלאים ומחנכים עם נשמה היום

      -אבל הרבה יותר נדירים!

        12/12/11 20:16:
      יופי של סיפור
        12/12/11 19:51:
      סיפור יפה מרגש ואופטימי שכמוהו ניתן לקרא רק באינטרנט. הטלויזיה והרדיו מראים רק את הצד השני של המטבע. אני קצת מקנא ביכולת היצירתית שלך להודות למיטיבייך.
        12/12/11 19:49:
      כנראה שנותרו עוד כמה "מענטשים" במחוזותינו.... תודה על הביקור שהתאפשר..
        12/12/11 19:38:

      אכן פוסט נפלא!
      ותודה לפייס היקרה שבזכותה הגעתי ונהניתי לקרוא.
      דפנה.

        12/12/11 18:54:
      סיפור יפהפה, אנושי ומרגש מאוד. נהניתי לקרוא.
        12/12/11 18:53:

      אחרי שבועת היפוקרטס,  צריכה להגיע 'התעודה של המענטשיות' - יפה עשית. פגשתי רבים כאלה. וזה לא נכון שהם מעטים. בבתי חולים ובכלל בחיים,  פגשתי יותר אנשים טובים מרעים, רק שהזיכרון שלנו נוטה לחנוט בזיכרון את האנשים הרעים או ליתר דיוק הנכים נפשית.

        12/12/11 18:34:
      מקסים ומרגש ,
        12/12/11 18:17:
      *כמה פרגון נעים לקריאה טוב שיש כאלה בכל מקום שלא יגמרו לעולם.
        12/12/11 17:39:
      יופי של סיפור. צריך גם להיות בנאדם כדי להוקיר תודה. כל הכבוד.
        12/12/11 17:32:
      כל הכבוד..!אין כמו מילה טובה!!!
        12/12/11 17:26:
      עם אישיות נולדים זה לא נוצר מפולחן אישיות... יש מעטים שנולדו להיות בני אדם ומעטים יותר שנשארו בני אדם.
        12/12/11 17:22:
      סיפור מרגש. חשוב לא רק להיות רופא אלא קודם כל להיות אדם. כיום באוניברסיאות מבינים את זה ורופאים לעתיד נבחנים לא רק לפי הציונים אלא גם לפי הגישה שלהם. בנוסף יש בתוכנית הלימודים (לפחות באוניברסיטת ת"א) שהם צריכים להפגש עם משפחות עם מוגבלות וללוות אותם במשך שנה. מבינים שלא מספיק רק ללמד את התחום אלא גם שחשוב ללמד איך להתיחס לחולה עצמו.
        12/12/11 17:19:
      בתקופת לימודי התידדתי עם אישה שהייתה לה הכשרה מתאימה והיא התקבלה לבית ספר לרפואה (בארץ) כדי שתלמד את הנושא: "הקשר בין הרופא והפאציאנט". איך להתנהג, מה לומר, באיזו דרך ועוד. היא עבדה שנת לימודים אחת לשביעות רצון ההנהלה. כאשר עמדה להתחיל את שנתה השנייה בהוראה, הוטלו צמצומים במערכות שונות. היא הייתה היחידה שפוטרה. זהו בדיוק היחס לנושא איך להתנהג עם הפונים לרופא. דומני שאין מה להוסיף.
        12/12/11 17:02:
      מקסים !!!!!!!!!!
        12/12/11 16:54:
      אדם גדל בנשמתו כשהוא רואה בן אדם ולא רק תיק רפואי ,זה עולם ומלואו של מודעות התופסת כל
        12/12/11 16:34:
      מחמם את הלב לשמוע על רפואה ציבורית טובה. רק מחזק את תחושתי שהבעיה המרכזית ברפואה הציבורית היא הרופאים ולא השכר. תודה על השיתוף.
        12/12/11 16:04:

      צטט: Neora 2011-12-12 15:16:14

      אכן ביג לובובסקי !! והתעודה שנתת לו- מדהימה !!!

      הופה!!!

      סוף סוף מישהו עלה על זה:))

      כן, כאן יש לנו

      BIG HEARTED LUBOVSKY

       

      ותודה לך -

      תעודה דומה הגיעה גם לאחרים

      שהיו שווים את זה.

      אפילו אינסטלטור אחד שבא

      מחברת ברזים -

      כל כך הייתי מבסוטה ממנו ומהם -

      גם זה נדיר... 

        12/12/11 16:01:

      צטט: איה שדה 2011-12-12 15:06:44

      מאוד יפה ומרגש. תודה ששיתפת אותנו.

      תודה לך, איה:) 

        12/12/11 16:00:

      צטט: אוסוש66 2011-12-12 14:40:57

      מהכרות אישית מאוד עם עומרי,אני מחזקת את ידייך ומוסיפה ומספרת לך שהוא גם איש מקסים בחייו ואבא נפלא לילדיו. זכית!

       

      וואלה, אסנת, איזה עולם קטן :))

      ירושלים בכלל...

      ומה שכתבת עליו -

      לא מפליא אותי כהוא זה.

      א-מענטש איז אימער א-מענטש 

      כמו שאומרים ביידיש -

      בן-אדם הוא תמיד בן-אדם

      בכל סיטואציה - כמו כותרת הפוסט הזה..

      חברה אחרת פה שעובדת בהדסה

      מצאה את המייל שלו - אז שלחתי כבר לינק:)

      מקווה שיקרא גם - וישמח! 

        12/12/11 15:47:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2011-12-12 14:10:57

      על הערה כזאת, עם מעשה בצידה, כמעט עפתי מההתמחות. מה שלא משנה את העובדה הפשוטה : הכי חשוב זה להיות בנאדם!! פוסט יפה!

      תודה גב' ד"ר רותי :))

      (זה על משקל FRAU DR כמו בגרמנית..)

      אכן.

      ציפור קטנה לחשה לי שגם את כזו:)

      אני עוד אגיע אליך -

      לא שכחתי.  הייתי טרודה בצרות של אחרים:)

        12/12/11 15:44:

      צטט: qi 2011-12-12 14:07:47

      תענוג לקרוא...

      את יודעת ליזי, בכל שבע שנות לימודי הרפואה

      אין אפילו שעתיים שתלמד אותם איך להתייחס לחולה...

      ולכן, יש כאלה, שגם אם אהיה על ערש דווי - אלה - לא יתקרבו אלי.

      יש כאלה (מעטים) שרק היחס שלהם יכול להבריא חצי מהתחלואים.

      הכל נכון - מה שכתבת.

      אבל גם מורים, למשל, לא לומדים את זה...

      או שיש לבן אדם את זה או שלא...

      כמו כשרון משחק. קשה "ללמוד" יחס טוב:)

       

      אבל את גם צודקת -

      שאפשר היה לומר כמה מילים על כך

      שגישה נכונה לחולה מעודדת החלמה.  זה הלא ידוע!

       

      הרופאים משאירים את זה לאחיות - וגם אלו כבר לא מה שהיה פעם...

      לכן כל כך נהניתי מהיחס הנפלא שבאמת קיבלתי שם - במקרה?!

      אני גם לא מהחולות המציקות והתובעניות - אולי זה גם עוזר:) 

        12/12/11 15:40:

      צטט: Ezer 2011-12-12 13:37:00

      מקורי ואמיתי, מעניין מאוד!

       

      תודה עזר!

       

        12/12/11 15:39:

      צטט: רחלי בן-צור 2011-12-12 13:26:22

      כל הכבוד!

      והפרחים לעמרי!  :))

        12/12/11 15:38:

      צטט: דיוטימה 2011-12-12 12:30:41

      בתעודה כזו שזכה בה ממך ד"ר לובובסקי, היה מתכבד כל רופא, אלא שמעטים ראויים לה! מה פלא שהיא תלויה בחדרו...?!

      חלף כעשור  מאז השבר ההוא...

      עם כל ההצלחה שאני מאחלת לך בחיים בכלל ובאמנות בפרט, אנא, Don't break a leg

       

      דווקא כתבתי תעודה כזו דומה לעוד רופא "חשוב"..

      ובענין שבירת הרגל - ראי מה עניתי לשמעון ידידנו:)

        12/12/11 15:36:

      צטט: אנה כהן 2011-12-12 12:13:26

      יש לי דמעות בעינים, יש אנשים טובים, בהחלט יש:) תודה על השיתוף! כאמור, ריגשת אותי עד דמעות, את בן אדם מיוחד בפני עצמו, כי גם לפרגן צריך לדעת. מחבקת, אנה.

      תודה, אנה.

      יודעת בהחלט לפרגן - מה שדי חסר בארץ

      אבל גם להעביר ביקורת חריפה..

      שניהם בבהירות רבה:)) 

      כמו פולניה טובה - אפילו שאני רק חצי -

      זוכרת את הטוב וגם את הרע - לעד!!קריצה

        12/12/11 15:33:

      צטט: עין קשובה 2011-12-12 12:12:42

      סיפור מקסים!

      תודה! 

        12/12/11 15:30:

      צטט: לואיס קרול 2011-12-12 11:53:35

      ליזי

      סיפור  מרשים  ,אנושי  ויפה

      מרשים  שידעת לתת  את המשוב היפה לאנשים היפים

      אבל אני לא  מתאפק  לשאול:

      למה לא אמרת לאותו פרופסור חוכמולוג את מה שאת חושבת מול  מתלמדיו ???

      את זה  הם  היו  זוכרים הרבה  שנים,כי  את  הלקוחה ,ומעבירים זאת שנים כאנקדוטה

      יכולת אפילו  לעטוף זאת בחיוך, שאת בקצה השני של המסמר  הקטן...ולא רוצה ללכת לאיבוד...

      שמעון

      ''

       

       תודה, שמעון -

      במיוחד על מחיאות הכפיים ההמוניות:))

      KNOWING ME בטח כן הוספתי איזו הערה צינית משלי -

      אבל אני ממש לא זוכרת מה...

      לי בודאי אין יראת פרופסורים.

      את השטויות שלי שזורמות לי חפשי חפשי מהפה הגדול 

      אני לא מקבעת בתעודות ולא זוכרת לדורות :))

       

      וזו גם לא חכמה -

      אני הייתי אשה דעתנית מבוגרת שלא ממש תלויה בפרופסור השחצן -

      הניתוח כבר נעשה -

       ובאמת בהצלחה גדולה! עד היום איני מרגישה דבר

      והרגל עובדת כמו קודם. להפך. כל פעם שאני נופלת - וזה קורה לעתים -

      אני מברכת על כך שיש לי שם מסמר ברזל..אחרת הרגל (החלשה שלי

      כבר היתה נשברת עוד כמה פעמים מאז:))

       

      ואילו הד"ר הצעיר גילה אומץ רב לעמוד כך מולו!

      מישהי למעלה הד"ר רותי לאופר העירה -

      שהיא כמעט עפה מההתמחות בגלל הערה דומה...

        12/12/11 15:19:

      צטט: Zvi Hartman 2011-12-12 11:27:31

      אנושיותו של של האדם לא פחות חשובה ממקצועיותו--אצל הרופא במיוחד. רק שתרגישי טוב ליזי- אני נתקלתי ברופאים מקצועיים שהראו פן אנושי לא מבוטל. אני טענתי בפני אחת מהרופאות שאנושיותה תרמה לה הרבה כבוד כלפיה - בעיני

      היום - כיש לי ברירה -

      וניתקלת ברופא שאין לו את זה - האנושיות

      אני פשוט לא שבה אליו.. 

       

      אבל לפעמים גם ה"אנושיים" מאד מקובעים

      בהתמחות שלהם ולא רואים את התמונה הכללית.

      גם על זה יש לי סיפורים...

       

      חסרים לנו באמת רופאי המשפחה של פעם -

      שהכירו את כל המשפחה וכל המחלות של כולם

      וגם את המצב בתוך המשפחה שגורם למחלות...

        12/12/11 15:16:
      אכן ביג לובובסקי !! והתעודה שנתת לו- מדהימה !!!
        12/12/11 15:06:
      מאוד יפה ומרגש. תודה ששיתפת אותנו.
        12/12/11 14:40:
      מהכרות אישית מאוד עם עומרי,אני מחזקת את ידייך ומוסיפה ומספרת לך שהוא גם איש מקסים בחייו ואבא נפלא לילדיו. זכית!
        12/12/11 14:10:
      על הערה כזאת, עם מעשה בצידה, כמעט עפתי מההתמחות. מה שלא משנה את העובדה הפשוטה : הכי חשוב זה להיות בנאדם!! פוסט יפה!
        12/12/11 14:07:

      תענוג לקרוא...

      את יודעת ליזי, בכל שבע שנות לימודי הרפואה

      אין אפילו שעתיים שתלמד אותם איך להתייחס לחולה...

      ולכן, יש כאלה, שגם אם אהיה על ערש דווי - אלה - לא יתקרבו אלי.

      יש כאלה (מעטים) שרק היחס שלהם יכול להבריא חצי מהתחלואים.

        12/12/11 13:37:

      מקורי ואמיתי, מעניין מאוד!

        12/12/11 13:26:
      כל הכבוד!
        12/12/11 12:30:

      בתעודה כזו שזכה בה ממך ד"ר לובובסקי, היה מתכבד כל רופא, אלא שמעטים ראויים לה! מה פלא שהיא תלויה בחדרו...?!

      חלף כעשור  מאז השבר ההוא...

      עם כל ההצלחה שאני מאחלת לך בחיים בכלל ובאמנות בפרט, אנא, Don't break a leg

        12/12/11 12:13:
      יש לי דמעות בעינים, יש אנשים טובים, בהחלט יש:) תודה על השיתוף! כאמור, ריגשת אותי עד דמעות, את בן אדם מיוחד בפני עצמו, כי גם לפרגן צריך לדעת. מחבקת, אנה.
        12/12/11 12:12:
      סיפור מקסים!
        12/12/11 11:53:

      ליזי

      סיפור  מרשים  ,אנושי  ויפה

      מרשים  שידעת לתת  את המשוב היפה לאנשים היפים

      אבל אני לא  מתאפק  לשאול:

      למה לא אמרת לאותו פרופסור חוכמולוג את מה שאת חושבת מול  מתלמדיו ???

      את זה  הם  היו  זוכרים הרבה  שנים,כי  את  הלקוחה ,ומעבירים זאת שנים כאנקדוטה

      יכולת אפילו  לעטוף זאת בחיוך, שאת בקצה השני של המסמר  הקטן...ולא רוצה ללכת לאיבוד...

      שמעון

      ''

       

        12/12/11 11:27:
      אנושיותו של של האדם לא פחות חשובה ממקצועיותו--אצל הרופא במיוחד. רק שתרגישי טוב ליזי- אני נתקלתי ברופאים מקצועיים שהראו פן אנושי לא מבוטל. אני טענתי בפני אחת מהרופאות שאנושיותה תרמה לה הרבה כבוד כלפיה - בעיני
        12/12/11 11:24:

      צטט: ...אירית... 2011-12-12 11:21:28

      פוסט נפלא. תודה
      ותודה ל face ששלחה עד אלייך.
      חבל שהמושג מענטש נעשה נדיר
      במחוזותינו.

      לא סתם אנחנו מאחלים - רק בריאות. והרבה ממנה.

      יום נעים. אירית.

      תודה אירית

      וגם לגב' "פנים" :)

      כן. חבל שצריך לתת פרסים

      לבודדים שעדיין נשארו "מענטשן"

      גם מילה ביידיש ש"בן-אדם" לא ממש מתרגמת...

      כמו הרבה מילים אחרות בשפה זו:)

       

        12/12/11 11:21:

      פוסט נפלא. תודה
      ותודה ל face ששלחה עד אלייך.
      חבל שהמושג מענטש נעשה נדיר
      במחוזותינו.

      לא סתם אנחנו מאחלים - רק בריאות. והרבה ממנה.

      יום נעים. אירית.

        12/12/11 11:03:

      צטט: likange 2011-12-12 10:55:20

      נכון ליזי..לובובסקי זה ממילה ברוסית LUBLU..ככה אני קוראת לילדים שלי..לובה..לובוצ'קה...

      אבל הזכרת לי עם הנושא של מאנץ' ובתי חולים מצב אחר בו סבא שלי ז"ל אושפז לפני כ20 שנה ברמב"ם

      עם אירוע לב..ועל ידו שכב מישהו מבוגר גם כן..צבר..וכשניגש אליו רופא עולה חדש- הוא סירב להבדק עלידו

      הוא טען שעולים רוסים- הם לא רופאים כלל אלא שרלטנים...

      מעניין מי היה מציל אותו היום באותו רמב"ם או כל בית חולים אחר בארץ...הרי חלק ניכר מרופאים ואחיות שם הם עולים מברית המועצות. חיבוק ליזי.כמו  תמיד את מאוד מרגשת

      וגם הרבה רופאים ערבים יש היום - כמו שהזכרתי בפוסט -

      לא רק בירושלים!

       השנה הגעתי גם לאיכילוב אחרי נפילה -(הראשונה בחיי)

      מאופניים חשמליים שניסיתי -

      פרצו לי מהר מדי בסיבוב, ליד בית קפה

      באזור התחנה המרכזית. אחרי שנים שלא רכבתי על אופניים רגילות...

       

      כל אנשי הרפואה שטיפלו בי באיכילוב היו ערבים. במקרה.

      מאד נחמדים ומאד אנושיים ועם חוש הומור מרענו ביותר. במקרה:)

      בטוח גם להם יש אנסידנטים כאלה עם חולים

      שמסרבים להיות מטופלים שלהם. 

       

        12/12/11 10:55:

      נכון ליזי..לובובסקי זה ממילה ברוסית LUBLU..ככה אני קוראת לילדים שלי..לובה..לובוצ'קה...

      אבל הזכרת לי עם הנושא של מאנץ' ובתי חולים מצב אחר בו סבא שלי ז"ל אושפז לפני כ20 שנה ברמב"ם

      עם אירוע לב..ועל ידו שכב מישהו מבוגר גם כן..צבר..וכשניגש אליו רופא עולה חדש- הוא סירב להבדק עלידו

      הוא טען שעולים רוסים- הם לא רופאים כלל אלא שרלטנים...

      מעניין מי היה מציל אותו היום באותו רמב"ם או כל בית חולים אחר בארץ...הרי חלק ניכר מרופאים ואחיות שם הם עולים מברית המועצות. חיבוק ליזי.כמו  תמיד את מאוד מרגשת

        12/12/11 10:33:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-12-12 10:10:35

      סיפורך, חברתי היקרה, מרגש אותי.

       

      תודה, פנינה!

      ריגש אותי גם אז:)

      ותמיד.)

      רק חבל שזו לא הנורמה.

      אז לא היינו מתרגשים כל כך...

        12/12/11 10:31:

      צטט: face 2011-12-12 10:07:21

      ליזי מדהימה אחת.


      יש מצב שאני אגיע לפה שוב. אבל ורק לבינתיים.

      בדיוק אתמול דברתי עם חבר טוב שלי. על כמה חשוב לפרגן. לדעת להגיד מילה טובה וגם לכתוב אותה. וכמה מעט אנשים עושים את זה. וזה כזה כיף לראות ועושה כל-כך טוב. זה היה אפרופו רופאה אחת מקסימה בתל השומר. המקום שעד לא מזמן נקרא לפחות אצלי גבעת השומרות, כי ככה יותר נוח לי לכתוב אותו, בגלל כל-מיני סיבות :))


      וכן, לי יש פה ושם ואפילו ממש בקפה. לא מעט דיבורים על רפואה. ציבורית בעיקר ועל רופאים במערכת. וכמו בכל מקום. לתפוס את העין. כי כמו כל הקלישאות. כשאת מביטה בעין של הבן אדם. את רואה אם עומד מולך איש ו//או אישה או מענטש זכר או נקבה.


      את יודעת בדיוק על מה אני מדברת. ובין כל הרופאים יש ועוד איך יש כאלה שעושים חיוך גדול. כי הם לא רק בני אדם שרואים שיש מולם יצור שלם, אלא גם מכירים את מה שהם עושים.


      כתבת הכי מקסים.

      ואפרופו רופאים שהם בני אדם. יש פה ממש ליד אחד כזה. מיוחד. את כתבת שקראת אותי וזה עשה לך. אני נעזרתי בו והוא. די בגלל חיוך שמח שהוא עשה לי כתבתי אתמול. קוראים לו ד"ר אריה יגודה. חוץ מלהיות רופא והכי בן אדם. הוא כותב נהדר. שווה שתקפצי אליו,


      הלכתי לבינתיים.


      נישוקים. ויום הכי נהדר נשיקה

      טוב, זה הכל בגללך:)))))

      כמעט הצפתי את כל זה בתגובה אצלך...

      כאן - יותר מכובד.

      מחפשת עכשו איך להגיע לאותו ד"ר עמרי החמוד -

      כן - הוא גם היה חתיך - עדין כזה :))

      ולשלוח לו לינק.

      להגיד שגם אני לא שכחתי.

       

      לא רק את הרע אנחנו זוכרות.

      הפולניותקריצה

      יום נהדר גם לך! נשיקה

       

        12/12/11 10:27:

      צטט: bonbonyetta 2011-12-12 10:04:39

      * באמת מרגש, סחפת אותי לתוך הקלחת שעברת. אכן הנפילות הקשות ביותר הן הטפשיות ביותר. והרופאים אכן רובם רופאים טובים, מיעוטם ממש ועל אמת מיעוטם זוכרים שלמחלות, תסמונות, ושברים מחובר אדם, בן אדם, וצריך לזכור גם אותו. רק בריאות

       

      תודה!

      כן -

      אנחנו "במקרה" מחוברים למקרה...:))

        12/12/11 10:26:

      צטט: איציק דור 2011-12-12 09:57:06

      לפעמים נדמה לי שרופאים מתייחסים לחולים

      כמו שאני מתייחס למחשב בעבודה.
      אפשר לפרק , להרוס ולבנות מחדש ..
      אם לא נצליח מחר יבוא חולה חדש

       

      כן.  בדיוק.

      האנושיים הם במיעוט.

       לגמרי:)

        12/12/11 10:25:

      צטט: החתול במסיכה 2011-12-12 09:54:36

      הדברים האלה הם הסיפוק האמיתי ברפואה, ממש לא המשכורת! כל הכבוד לך.

       

      אתה היודע:))

      אפילו שאתה לא פרופסור ידוע...

        12/12/11 10:10:
      סיפורך, חברתי היקרה, מרגש אותי.
        12/12/11 10:07:

      ליזי מדהימה אחת.


      יש מצב שאני אגיע לפה שוב. אבל ורק לבינתיים.

      בדיוק אתמול דברתי עם חבר טוב שלי. על כמה חשוב לפרגן. לדעת להגיד מילה טובה וגם לכתוב אותה. וכמה מעט אנשים עושים את זה. וזה כזה כיף לראות ועושה כל-כך טוב. זה היה אפרופו רופאה אחת מקסימה בתל השומר. המקום שעד לא מזמן נקרא לפחות אצלי גבעת השומרות, כי ככה יותר נוח לי לכתוב אותו, בגלל כל-מיני סיבות :))


      וכן, לי יש פה ושם ואפילו ממש בקפה. לא מעט דיבורים על רפואה. ציבורית בעיקר ועל רופאים במערכת. וכמו בכל מקום. לתפוס את העין. כי כמו כל הקלישאות. כשאת מביטה בעין של הבן אדם. את רואה אם עומד מולך איש ו//או אישה או מענטש זכר או נקבה.


      את יודעת בדיוק על מה אני מדברת. ובין כל הרופאים יש ועוד איך יש כאלה שעושים חיוך גדול. כי הם לא רק בני אדם שרואים שיש מולם יצור שלם, אלא גם מכירים את מה שהם עושים.


      כתבת הכי מקסים.

      ואפרופו רופאים שהם בני אדם. יש פה ממש ליד אחד כזה. מיוחד. את כתבת שקראת אותי וזה עשה לך. אני נעזרתי בו והוא. די בגלל חיוך שמח שהוא עשה לי כתבתי אתמול. קוראים לו ד"ר אריה יגודה. חוץ מלהיות רופא והכי בן אדם. הוא כותב נהדר. שווה שתקפצי אליו,


      הלכתי לבינתיים.


      נישוקים. ויום הכי נהדר נשיקה

        12/12/11 10:04:
      * באמת מרגש, סחפת אותי לתוך הקלחת שעברת. אכן הנפילות הקשות ביותר הן הטפשיות ביותר. והרופאים אכן רובם רופאים טובים, מיעוטם ממש ועל אמת מיעוטם זוכרים שלמחלות, תסמונות, ושברים מחובר אדם, בן אדם, וצריך לזכור גם אותו. רק בריאות
        12/12/11 09:57:

      לפעמים נדמה לי שרופאים מתייחסים לחולים

      כמו שאני מתייחס למחשב בעבודה.
      אפשר לפרק , להרוס ולבנות מחדש ..
      אם לא נצליח מחר יבוא חולה חדש

        12/12/11 09:54:
      הדברים האלה הם הסיפוק האמיתי ברפואה, ממש לא המשכורת! כל הכבוד לך.
        12/12/11 09:40:

      צטט: hilasoul 2011-12-12 09:27:23

      יקרה

       

      זה תמיד רלבנטי

       בריאות ואהבה

       

      נכון הילה!

      על זה ועל עוד כמה דברים "קטנים"

      עומד העולם.

       

        12/12/11 09:35:

      צטט: daaaag 2011-12-12 09:20:10

      בן אדם... יהיה בן אדם אם גדל בבית של ערכים ותרבות. כלומר - הכל מהבית. תעודת כבוד לדוקטור, ותעודץ עניות לנו, שרק ביוצאי דופן אנו מוצאים את האדם שהיה אמור להיות בכל אחד ואחת. סיפור מקסים סיפרת.

       

      אכן - את זה ודאי למדנו בבית -

      גם עמרי וגם אני -

      להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם

      ולתת כבוד היכן שמגיע!

       

       

        12/12/11 09:27:

      יקרה


      זה תמיד רלבנטי

       

      בריאות ואהבה

        12/12/11 09:20:
      בן אדם... יהיה בן אדם אם גדל בבית של ערכים ותרבות. כלומר - הכל מהבית. תעודת כבוד לדוקטור, ותעודץ עניות לנו, שרק ביוצאי דופן אנו מוצאים את האדם שהיה אמור להיות בכל אחד ואחת. סיפור מקסים סיפרת.
        12/12/11 09:19:

      צטט: ברחל בתך הקטנה 2011-12-12 09:17:43

      מקסים ומרגש.

      תודה!!!

      ותודה על ביקורך! 

        12/12/11 09:18:

      צטט: alxm 2011-12-12 09:10:14

      מקסים ! וכמאמר חז"ל : "קדמה דרך ארץ לתורה" שתהיי בריאה ולא תצטרכי עוד לרופאים !

       

      תודה:))

      לצערי מאז גיל חמישים -

      אני נזקקת די הרבה לעזרתם

      ונלחמת בשטויות שלהם גם...

      עד אז בקושי היתה לי התקררות..

      חוצמ שני דברים גדולים - מתנות מן אללה

      שהייתי צריכה ללמוד להתמודד איתם:))

        12/12/11 09:17:
      מקסים ומרגש.
        12/12/11 09:10:
      מקסים ! וכמאמר חז"ל : "קדמה דרך ארץ לתורה" שתהיי בריאה ולא תצטרכי עוד לרופאים !