עדיין. שוב עולות זעקות השבר והקינה ,בקרב בני העידה האתיופית.סיבתן רשומה היתה על הקיר באותיות של קידוש לבנה. אשה נרצחה על ידי בעלה לעיני הילדים,ואין זה מקרה ראשון וכנראה שיהיו אחריו עוד.זהו לכאורה הביטוי המבהיל לכמות הנשים הנרצחות בכלל בארץ,ואחוז העידה האתיופית במקרי רצח אלה,יחסית לכלל האוכלוסיה מדהים וחורג מכל קנה מידה השוואתי ביחס לאחוז הנפשות החיות בארץ. החטא הוא שהסיבות ידועות ומוכרות לכל חוקרי הנפש וכל דרישה בחצי פה של מי מהם להקצאת מוסדות טיפול נפרדים לבני העידה .נתקלת מיד בצעקות אימה של אירגוני זכויות האדם הרבים בטענה של קיפוח עדתי והפליה גזעית.את התוצאות של מאבקי ההורים מול מוסדות חינוך שלא שיבצו "אתיופם"בכיתות שבניהולם אמנם סירוב שהיה לא מהטעמים הנכונים, אך התוצאה היא בכל מקרה לא לטובת בני העידה בכלל כפרטים ובני משפחה.מוסדות אלה לימדו את הילדים "הכל " ולא כלום כי את החשוב מכל כיצד לנהוג מול הוריהם וביחוד המשפחות האתיופיות זנחו הצידה כמיותר בתקווה שהזמן יעשה את שלו.מה שנתברר כטעות איומה וכואבת ,שאת פירותיה אנו פוגשים שוב ושוב בזעקות האבל והשבר. דור האינטרנט האיפונים איפדים ועוד ועוד מכשירים שניחת על הציבור כמו גם על בני העידה בקצב מטריף.לא הניח לגברים שום שהות ללמוד להיסתגל לשינויים המהירים המתרחשים החברה שהתבססה עד לאחרונה על היותו של האב מעין "אורים ותומים" סמכות על שאין עוררין אחר החלטותיה,ולפתע סמכות זו מתערערת עד היסוד כשהילדים ויתר בני המשפחה ובעיקר הנשים שאינן עירות למתרחש בחיי הבעל "הכל יכול"אמנם רק בעיני עצמו אך זוהי תחושה חריפה של אובדן עשתונות מבחינת הגבר אב המשפחה.שלרוב ספון בתוך כתלי ביתו .חשוף פחות אם בכלל לשינויים החברתיים סביבו.ומנסה לקיים ולשמר את הסמכותיות שהיתה לו כל חייו בעבר.וכשהכל גם קורס לעיניו שוב ושוב,בהתנהגות בני המשפחה, ותגובות כל פרט שבה לערעור סמכות זו אליה הסכין כל חייו.כי אכן כך רואה האישה האתיופית את התנהלות חברותיה בכל מקום עבודה אפשרי .שזוהי כשלעצמה עובדה מהפכנית בחיי העידה, בה האשה עובדת ותורמת לקיום המשפחה.וממילא כל התוצאות הנילוות לעצמאות נשית זו והשפעותיה כלפי העמידה מול הבעל . שצדק כל הזמן גם כשהוא טעה .מפגש האשה האתיופית עם חברותיה הישראליות של ישראל המתקדמת והנאורה כסמל למעמד חדש לאישה עצמה ומנסה לחקותן במסגרת הביתית והמשפחה המצומצמת. ושם נמצא בעלה השרוי בכל הוויתו באתיופיה ומנהגיה,ואכן נוח לו כך כי בעיניו זה משמר את מעמדו כסמכות על במשפחה בבחינת "מוציא ומביא"ו"על פיו יישק דבר" ומנגד לא כך חושבים הילדים בעיקר שגם עולמם הרוחני מתערער כי עם כל הקידמה שלנו בבתי הספר לא מלמדים עדיין את המושג "דימדומי האלים" והשלכותיו ולבטח איך להתנהג מול אבי המשפחה שירד מכל נכסיו. אך אינו חש בכך עדיין |