אתחיל בכך שהיה יום מדהים ויצאתי לגלוש לאחר ארבע או חמש שנים שלא גלשתי. בעבר היו תקופות שאחת לחודש בממוצע, אם לא יותר, גלשתי ואין לי מה לאמר חוץ מ"למה הפסקתי?". היה כיף בטירוף. טוב, אז עכשיו נחזור להתחלה. בבוקר מוקדם נסענו תשעה ח'ברה דרומה לנחל תמרים הנמצא בצפון ים המלח, כדי לגלוש. חלקנו בעלי ניסיון רב בגלישת מצוקים וטיפוס ולחלקנו זה תחביב עם הכשרה - וזה חשוב – אם אין לכם ניסיון והכשרה אל תנסו לבד צאו עם מדריכים, כך תהנו יותר (ואל תחפשו את המדריך או מדריכה שיהיו הכי זולים, מצאו את אלה שיש להם ביטוחים טובים, נסיון רב, ציוד שמור ולא יזיק שגם יהיו נחמדים). לפרטים טכניים על המסלול של נחל תמרים ניתן לקרוא באתר יחידת החילוץ מגילות ים המלח (על פיו אני ממספרת את המפלים שאני מספרת לכם עליהם). החנינו את הרכבים בכניסה למטע התמרים אשר למרגלות הנחל בצד המזרחי של כביש 90, העמסנו את כל הציוד אשר כלל ציוד אישי (ריתמה, אמצעי חיכוך, טבעות, שנטים, פרוסיקים, כפפות, מים, אוכל, עזרה ראשונה, ערכת תה...) וציוד כללי (חבלים וטבעות) על הגב ויצאנו לדרך. בשעה 08:00 התחלנו לטפס במעלה תמרים (סימון כחול) וכעבור כשעה היינו למעלה, ככל שעולים למעלה הנוף מקבל זווית אחרת, מעניינת, הטלפון אשר שכחתי לכבות בירך אותי על הגעתי לרשת הסלולרית הירדנית והזכיר לי לכבות אותו (הוא רק למטרות חרום, מי צריך קשר לציוויליזציה במדבר?). הדרך מאתגרת אך הפסיכולוגיה של השטח נפלאה, איך שמגיעים למעלה שכחנו כמה קשה היה בעליה. דילגנו על שני המפלים הראשונים של ה-80 וה-10 מטר (50 מטר לפני המפגש של הסימון הכחול והירוק ישנו שביל שלוקח למטה לכיוון מפל 3) הקמנו תחנה והחלנו בגלישות. במפל השישי גילינו כי בסיום הירידה בארובה נוחתים ישירות לתוך גב ולאחר מכן יש המשך גלישה של כ-10 מטרים. הראשון שירד לא ידע מה עומקו של הגב כך שטבל בו לחלוטין בעוד השאר התנהלו כל אחד לשיטתו: כמה נכנסו עד גובה המותניים ללא בעיה וסחטו את הנעליים והגרביים בסוף הירידה, אחת החליפה בגדים ונשארה עם פראו, כמה הורידו נעליים טרם הכניסה לגב (באמצע הדרך על החבל) ואחד שיש לו הנסיון הרב ביותר החליט להמנע מטבילה בגב המלא מים והוריד את אמצעי החיכוך (מסוכן למי שאין ניסיון רב) והחבר שכבר ירד משך את החבל והם ביצעו אומגה (רעיון טוב למתקדמים אך גם הם נפצעים J), אני העברתי את כל הדברים החשובים שהיו לי בתיק לכיס הגבוה וטבלתי במים שממש לא היו קרים והתפללתי כי כשאגיע הביתה אצליח ליבש את נעליי ההליכה הטובות שלי עד הטיול שמתוכנן למחרת היום. וכך המשכנו וגלשנו והתרגלתי לציוד ונזכרתי בקשירות ובניית תחנות, משכתי חבל של גולש אחרון (וזה כבדJ) וחשבתי לעצמי שצריך לצאת לטיולים כאלה באופן תכוף יותר ולחזור לכושר גלישה. נהניתי בטירוף וחזרתי חזרה בדרך הקסומה לירושלים ובכניסה שדרת החנוכיות דלקה לה וזה היה סיום נפלא ליום נפלא. עד הטיול הבא (מחר) שלכם סוזאן
 |